האם מותר לארח ביו"ט מחלל שבת בפרהסיא

א. נחלקו בגמ' (ביצה כא.:) "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" מזה שנאמר "נפש" אפי' בהמה במשמע [שנא' ומכה נפש בהמה] ת"ל לכם לכם ולא לכלבים דברי ר"י הגלילי, ר"ע אומר אפי' נפש בהמה במשמע א"כ מה ת"ל לכם, לכם ולא לעכו"ם וכיון דעכו"ם לאו מזונותיו עליו משא"כ בכלב שמזונותיו עליך.

נמצא שלדעת ר"י הגלילי אסור לבשל וכדו' לא לבהמה ולא לגוי, אמנם לר"ע מותר לכלבים שמזונותיו עליו ולא לגוי.

וא"כ כ"ע לא פליגי שאסור לבשל ולעשות דברים ביו"ט בשביל גוי. וכ"פ בש"ע (סי' תקיב סעי' א).

ועיין בסי' תקיח דמה שאמרו בהבערה וכדו' מתוך שהותר לצורך הותר שלא לצורך מ"מ צורך קצת צריך ואל"ה אסור, וא"כ לצורך עכו"ם צ"ל דלא לצורך כלל וכ"כ הביה"ל (סי' תקיב ד"ה אין) שכן מוכח בתוס' (כתובות ז. ד"ה מתוך) וא"כ יש בזה איסור דאו'.

אמנם לשיטות שכתב הב"י שם שאם לא עשה לצורך כלל מ"מ הוי איסור דרבנן כמבו' בביצה (יב.) ברש"י ועוד ראשונים, א"כ לכאו' בגוי הוי דרבנן גם, אמנם הרמב"ם אע"ג דס"ל דהוי דרבנן מ"מ כתב (פ"א הי"ג) שאסור לאפות ולבשל ביו"ט לכותי או כלב ממה שנא' "לכם" וא"כ הוי איסור דאו', ושם (הט"ו) מבו' שאינו לוקה כיון דהואיל ואם באו אורחים היה התבשיל ראוי להם, ומשמע דאם הוא סמוך לערב לוקה. [ועיין בביה"ל שכתב שאין לאו כיון שבגמ' שם מבו' גבי עולת נדבה דאינו לוקה מטעם מתוך וע"כ הוי כמו דברי התוס' (שם ד"ה השוחט) דמטעם מתוך מתמעט מלקות ומחמת מיעוט דלכם יש בזה איסור עשה עכ"פ וא"כ ה"ה ברמב"ם.ע"ש].

נמצא דלבשל לצורך גוי הוי דאו'.

ולעניין בהמה וכלב נחלקו הפוס' אם הלכה כר"ע או כר"י הגלילי דעת הרמב"ם (פ"א הי"ג) דהלכה כר"י הגלילי וכן דעת הרבה ראשונים [ראה ב"י תקיב ס"ג] אמנם דעת הרשב"ם והרז"ה (על הרי"ף י:) ועוד דהלכה כר"ע וכ"פ הש"ע (סי' תקיב סעי' ג).

וכתב הגהות מימוני' (פ"א אות ט) דרשב"ם התיר להזמין שפחות דמזונותיהם עלינו וטעמו שפסק כר"ע, וכ"כ הר"ן שם בשם י"א ע"ש.

ב. עוד בגמ' (ביצה כא:) אמר ר' יהושע בן לוי מזמנין את הנוכרי בשבת ואין מזמנין אותו ביו"ט גזרה שמא ירבה בשבילו וכו'.

ומבו' בר"ן (י: ד"ה ואין) דכל החשש הוא שמא ירבה בשבילו בקדרה אחרת דאם הוא באותה קדרה ודאי שרי שהקדרה יש בה בשר מרובה, ואפי' בקדרה אחרת הוי איסור דרבנן דקי"ל כרבה הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה מ"מ חיישי' שמא ירבה בשבילו.

נמצא שהחשש שמא ירבה בקדרה אחרת מאכל בשבילו.

עוד כתב הר"ן שהחשש שמא ירבה בשבילו דברים האסורים דאיכא איסור דאו', וכן הוא ברשב"א.

אמנם מדברי שאר הראשונים משמע שהחשש שמא יבשל לו בקדרה אחרת וכן משמעות הרמ"א והאחרונים, אך בעולת תמיד (סק"ב) מבו' כהטעם השני ועיין עוד לקמן.

ג. ולעניין אם הגזרה שייכת בעבדים ושפחות כתב הר"ן שם דלא שייכת אלא או מחמת דברים אסורים או מחמת קדרה אחרת ובעבדים דילן לא שייך דין זה אלא במזומנין בלבד שאדם עשוי להתכבד בהן.

והרא"ש (ביצה פ"ב סי' יד) כתב כן גם גבי שליח נוכרי דכל האיסור הוא להזמין הנוכרי שהוא חפץ ביקרו ומרבה לו מנות חיישי' שמא יבשל בקדרה אחרת לגוי. ודלא כהראב"ד (הובא ברא"ש פ"ב מו"ק סי' יב) שאסר ע"ש.

נמצא שדעתם שעבדים ושפחות כיון שלא מוזמנים מותר לרבות בשבילם באותה קדרה אבל לא לבשל להם בקדרה אחרת.

אמנם בדרכ"מ (אות א) מבו' ע"פ המרדכי (סי' תרעט) שדוקא אם יכול לפייס הגוי במידי אחרינא שרי אפי' מרבה בשבילו באותה קדרה אבל אם לא יכול לפייסו בדבר אחר משמע שאסור וכן דעת האורחות חיים (הל' יו"ט אות יא) וכן דעת התוס' (כא. ד"ה עיסה), אמנם הב"י כתב שאין כן דעת הפוס' והיינו הרא"ש והר"ן דלעיל.

וגבי גוי שבא מאליו מבו' בגמ' שם מרימר ומר זוטרא שהגיע אליהם נוכרי ביו"ט אמרו לו אם נוח לך במה שטרחנו לעצמנו מוטב ואם לא אנחנו לא טורחים בשבילך.

והרמב"ם שם כתב שאם בא הכותי מאליו אוכל עמהן מה שהן אוכלין שכבר הכינוה, וכתב המ"מ דמזה שהגמ' אמרה "אין מזמנין" ולא "אין מאכילין" משמע דוקא להזמין אסור וא"כ האמירה שאומר לו אינה מעכבת ועיין בט"ז (סק"ד) שכתב להקשות א"כ למה מרימר ומר זוטרא אמרו זאת וכתב ליישב שאמרו כן דרך פיוס שלא ירע לו על שאינו מבשל בשבילו לפי שדת תורתינו אין לנו להטריח בשבילו, אמנם דעת הרשב"א והטור דהאמירה מעכבת.

נמצא שכל שלא מזמין הגוי לדעת הרא"ש אין חשש להרבות באותה קדרה בשבילו דבכה"ג לא גזרו, אמנם דעת הרמב"ם ועוד שאסור להרבות וא"כ מותר לתת רק מהאוכל המוכן להם.

והנה הט"ז הכריע שם במחלו' שאם אינו מפציר בו שיאכל מותר אולם אם מפציר בו חשיב כאילו הזמינו דמה לי מזמינו דרך שליחות לביתו או מזמינו אחר שבא אליו.

והש"ע (סי' תקיב סעי' א) פסק וז"ל אבל עבדו ושפחתו, וכן שליח שנשתלח לו, וכן כותי שבא מאליו, מותר להאכילו עמו ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו.

נמצא לדעת מרן הלכה כהרמב"ם שכל שלא מזמין הגוי מותר לתת לו מהאוכל שכבר הכינו לו.

אמנם הרמ"א כתב שמותר לשלוח לביתו של גוי ע"י גוי והוא ע"פ האו"ז (ח"א סי' תשעו) וכדברי התשב"ץ (מהדו' י-ם תשסה סי' קכג) שהתיר ליתן לגוי פשטידא שכל האיסור הוא להזמין על השולחן. [ועיין עוד בדרכ"מ (אות ב)].

עוד כתב הרמ"א שלהרבות לעבדים ושפחות באותה קדרה מותר להרבות והטעם כתב המשנ"ב (סקי"א) דהוא משום חד טרחא אבל להוסיף אחרי שנתן על האש אסור אא"כ יש מאכלים אחרים לפייס בהם את הגוי, ועכו"ם שבא מאליו שהוא מכובד אצלו דוקא ממה שהכין לעצמו מותר לתת לו אבל להרבות בקדרה בכל עניין אסור.

והקשה עליו הט"ז (ס"ק ה) דהרי הב"י כתב במפורש שאין דעת הפוס' כהאורחות חיים וא"כ מותר להרבות בקדרה אחרת ולשלוח לו והרמ"א גם התיר דין זה וא"כ למה כאן אסר אם לא בעבדים ושפחות ולא חילק שם בין אם דעתו להזמינו מעיקרא שאסור לבין אין דעתו להזמינו מעיקרא שמותר [וגם בזה היה חשש שמא ירבה בשבילו] ולכן כתב שמותר להרבות בקדרה אחת ונשאר בצ"ע על דברי הרמ"א.

אמנם בשלחן עצי שיטים (סי' ג ס"ב) ובחיי אדם (כלל צח ס"א) כתבו לפרש דברי הרמ"א גם לגבי לשלוח לגוי היינו ממה שהכין לעצמו אבל אסור לרבות כיון שכוונתו לצורך נוכרי חיישינן שאם נתיר לו להרבות בשבילו אף הוא יבשל בקדרה אחרת. אמנם הא"ר (סק"ב) כתב ליישב דברי הרמ"א דלשלוח אין חשש ולכן בקדרה אחת מותר לרבות אבל שהגוי אוכל אצלו אסור בקדרה אחת אם לא בעבדו ושפחתו.

והנה אף שהש"ע כלל בחד מחתא דין עבד ושפחה וכן דין שליח ודין גוי שבא מאליו וכתב מותר להאכילו עמו ולא חייש' שמא ירבה בשבילו אף דמשמע שנוטה לדעת הרמב"ם מ"מ י"ל שהרמ"א בא לפרש דברי השו"ע וכן משמע קצת במשנ"ב (סקי"א), וגם את"ל דפליג על הרמ"א מ"מ מזה ששינה מלשון הרמב"ם שכתב "אוכל עמהן מה שהן אוכלין שכבר הכינוהו" ובמקום זה כתב "מותר להאכילו עמו ולא חייש' שמא ירבה בשבילו" אפשר לומר שגם אם מרבה באותה קדרה שרי וצ"ע.

אמנם להזמינו לכ"ע אסור, ואף אם הזמינו אחר שהכין צרכי סעודה חייש' שמא ירבה בשבילו כמש"כ הט"ז (סק"ד) והמשנ"ב (ס"ק ג) [ואף אם מזמינו אחר שגמר הכל ולא היה דעתו על זה מהרמב"ם משמע לאסור כמש"כ השעה"צ (סק"ג)].

ואפי' משום איבה אסור להזמינו כמש"כ הביה"ל (ד"ה אסור) 

ד. והנה בדין מחלל שבת לזמנו ביו"ט, מבו' ברמב"ם (שבת פ"ל הט"ו) שמחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם וכ"פ הש"ע (סי' שפה סעי' ג, וכן יו"ד סי' ב סעי' ה) [ועיין ביביע אומר (ח"א יו"ד סי' יא) שהאריך להוכיח שדינו מדרבנן כגוי ולא מדאו' והביא בזה מחלו' גדולה] ולכן כתב המשנ"ב (סי' תקיב סק"ב) שדינו כגוי גם לעניין יו"ט.

ושם בשו"ע מבו' ע"פ הגמ' בעירובין (סט:) שאם מחלל בצינעה אפי' באיסורי דאו' הרי הוא כישראל, וצינעה היינו מתבייש לעשות כן בפני אדם גדול [אף דאילולי אדם גדול היה מחלל את השבת מ"מ דינו כישראל כמש"כ התוס' שם סט. ד"ה כאן] אף שעושה כן בפני אנשים נחשב לצינעה.

ועיין בחזו"א (יו"ד סי' א סק"ו) שכתב שתינוק שנשבה דינו כישראל ושחיטתו מותרת שהוא בחזקת שאם יודיעוהו וישתדלו עמו כשיעור השתדלות שהוא ראוי לשוב לא יזיד לבלתי שב ודין זה תלוי לפי התבוננות הדיינים וכו', וכמו כן אותן שאבותיו פרשו מדרכי הציבור והוא נתגדל ללא תורה דינו כישראל לכל דבר ונמי צריך ללמוד שיעור ידיעתו אי לא חשיב מזיד.

וכן מבו' ברמב"ם (ממרים פ"ג ה"ג) שבניהן של הקראים וכו' שגידלו אותם על דעתם וכו' אין מורידין אותם שהם כתינוקות שנשבו וראוי להחזירם בתשובה.

והנה בשו"ת בניין ציון (החדשות סי' כג) כתב דמחללי שבת של זמנינו כיון שרובם מחללי שבת נעשה להם כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא ויש בהם שמתפללים תפילות שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאו' ודרבנן ומחלל שבת שנחשב כמומר מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא (כמבו' ברש"י חולין דף ה סע"ב) והרי זה מודה ע"י תפילה וקידוש, ועוד שיש שקמו תחתיהן שאין להם ידיעה בדיני שבת ודומים ממש לצדוקים שלא נחשבו כמומרים אע"פ שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם וכתינוק שנשבה לבין עכו"ם הוא וכ"כ המבי"ט (ח"א סי' לז)  [שם כתב דאם לא הורגלו הצדוקין בתוך ישראל ולא ידעו כלל אז לא חשיבי מזידין] וכו' ולכן המקיל להחשיב נגיעת יינם לקולא יש לו על מי לסמוך אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה בישראל. והעתיקו השדי חמד (מע' מ כלל פו ד"ה אחר זמן מצאתי) והסכים עמו וכתב שהכל לפי עיני ראות הרואה. וכן צירפו המהרש"ם (ח"א סי' קכא). וכן צירפו בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' כ).

אולם בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' עד) כתב לדחות דברי הבניין ציון דהרי בגמ' בחולין (ה.) ע"ש בפירש"י דהאי תנא חמיר לי' שבת כעבודה זרה משום דהמחלל שבת כופר במעשי הש"י שלא שבת הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית ע"ש וא"כ כשמחלל במלאכה במזיד בפרהסיא הרי הוא כופר בשביתת הקדוש ברוך הוא בשבת ששביתת הקדוש ברוך הוא הי' כל הלילה וכל היום יום השביעי ומה אהני בקידוש שעושה וכי יש שביתה לחצי שבת ישתקעו הדברים ולא יאמרו להקל עי"ז ביינו. וכו' וגם מה שכתב בשם המבי"ט היינו שלא פסולים מדאו' אלא מדרבנן וגם לא דמי לגמרי הכופרים בעו"ה בימינו גם במדינות אשכנז להקראים ששוכנים במדינות שאין שם ישראל דהקראים אינן מתאחין ומתאחדין כלל באומה ישראל והמה אומה בפ"ע ואין באפשרי להם לידע כלל ממנהגי ישראל כיון ששוכנים גם רחוק מערי ישראל ע"כ באלו חשב המבי"ט להסתפק דאין לדונם כמזידין דאורייתא רק מדרבנן פסלו אבל אין זה ענין כלל להתיר בנידון דידן עכת"ד ע"ש.

וכן בשו"ת מורשת משה (אוה"ח ססי' ו) כתב לדחות ראיית הבניין ציון מרש"י שבא רק ליתן טעם אבל אחר שנעשה עכו"ם לא נוכל להסתכל על דברים שבלב.

ובשו"ת יביע אומר (ח"א יו"ד סי' יא אות יב והלאה) הביא קצת סמוכין לזה ממ"ש בשו"ת מהרי"ל (סי' קצד), שאין לפסול בזה"ז שחיטת אפיקורוס המבזה ת"ח, אלא שכתב שמ"מ נראה בעיניו שהוא דבר קטן וחוצפא בעלמא ומשום הכי אינו חשוד לשום עבירה, וגיבב קולות נוספות הוא דעת העיטור (הובא בב"י אבהע"ז סי' מד) שמחלל שבת בפרהסיא היינו דוקא עובד קרקעות דבעינן עבודה כזו שהיא בפרהסיא, וכן בשו"ת יהודה יעלה (אסאד יו"ד סי' נ) כתב שמחלל בפרהסיא היינו שקיבל עדות ע"י עשרה מישראל שחילל שבת, ודחה דברי המנחת אלעזר מכיון שהאיש הלזה מזכיר בפיו קדושת השבת בתפלה וקידוש. ואטו נדרוש מדעתינו לומר כל שאינו בשמירה אינו בזכירה, ולא קיים אף מצות זכירת שבת בדברים, הא ודאי דלא. וכתב שם (אות יח במילואים) עוד שדברי המורשת משה אינם מוכרחים להלכה, והביא דברי החולקים על הבניין ציון והמהרי"א ע"ש באורך ולמסקנא הסיק שכיון שיש סוברים דהוי רק דרבנן בצירוף סברת הבניין ציון ומהרי"א ה"ל תרי דרבנן ושפיר סמכינן לקולא. ע"כ.

ועיין עוד בחזו"ע (שבת ב עמ' רמג-ד) שצירף סברת החזו"א (סי' ב סקכ"ח) שכיון דאנן לא ידעי' להוכיח הוי מחלל שבת כקודם תוכחה ויש לדונם כשוגגים ואנוסים.

ובספר שולחן שלמה (סי' רעב הע' ח) כתב בשם הרב אועירבך שאם לא מחללים בפני רב השכונה אין יינם יין נסך.

נמצא שאדם שמחלל שבת ואבותיו עשו כן יש לצדד לדונו על פי שיקול דעת כדין ישראל לכל דבר, אמנם אם היה יהודי ירא ה' שידע בוראו ומרד בו בכה"ג קשה להקל לדונו כתינוק שנשבה והכל לפי העניין.

ה. הנה לעניין יו"ט כתב בחזו"ע (יו"ט עמ' לט-מ) כתב שאסור לבשל לצורך מחלל שבת בפרהסיא ובהערה כתב שמותר לבשל הרבה בקדרה אחת כדי שיוכל לתת גם לו כמבו' בשו"ת באר משה (ח"ה סי' צב סק"ז).

ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סי' יז-יח) נשאל בבתי מלון שמארחים מחללי שבת בפרהסיא ושם כתב לצרף דברי הע"ת (סק"א) שכתב שטעמו של הר"ן בשם י"א וכן של הרשב"א שהחשש שמא ירבה בשבילו בדברים טמאים לא שייך בישראל וא"כ אין לחוש, ועוד הביא דברי היערות דבש (סוף חלק א) שכתב שמותר לבשל בשביל מחלל שבת דאע"פ שחטא ישראל הוא וס"ל דקרא מיעט "לכם" ולא לעכו"ם מיעט דוקא עכו"ם ממש, ושכן יש לדייק מהפמ"ג (א"א סק"א, ומשב"ז סק"ב) שמומר להכעיס לא נאמר בו "לכם" וחששו מדרבנן שמא יתן לו דבר טמא וא"כ במחלל שבת נראה שיהא מותר, עוד הביא דברי המהר"ם שיק (אוה"ח סי' רפא) שהקיל לשחוט למחלל שבת ע"ש והעלה שמותר לבשל בשבילו מכוח ס"ס שמא לא בגדר מחלל שבת בפרהסיא ושמא גם מומר מותר כהמקלים [ואף שהקשו עליו דלאו ספק שקול ראה שם בסי' יח אות ז שדחה דבריהם , ועוד כתב (סי' יח אות ד) שכיון שדעת הרבה פוסקים שמומר לחלל שבת בפרהסיא הוי דרבנן כמש"כ המהרי"א אסאד (יו"ד סי' נ) וכ"כ עוד אחרונים [אף שי"א דהוי מדאו' כמש"כ המהרש"ם (ח"ג סי' ה) ועוד] לפ"ז מותר לבשל בשבילו בקדירה אחת ואין לגזור שמא ירבה לבשל בשבילו בקדרה מיוחדת דא"כ ה"ל גזירה לגזירה דלא גזרינן ולא דמי למה שגזרו בעכו"ם דהתם כיון שיש לו עיקר מדאו' [מקרא דלכם] לכן גזרי' משא"כ במומר, ועוד יש לצרף שיטת הרא"מ (מבו' בסמ"ג הל' מתנות עניים סי' קסב) דכל היכא דלא כתיב בתורה לשון אחיך גם ישראל מומר בכלל הציווי הוא דאע"פ שחטא ישראל הוא והם סיעתא לדברי היערות דבש והמהרי"ם שיק עכת"ד ע"ש באורך.

עוד כתב בחזון עובדיה שם שזה דוקא בעושים ביד רמה וחוצפה גדולה בעישון סיגריות בשבת או נהיגה במכונים וכדו' אבל המורים היתר לעצמם לחלל בשביל פרנסה שיפטרום מעבודתם אינם בסוג מחלל שבת בפרהסיא אינם בסוג מחללי שבת.

המורם מכל האמור יש לחלק בין מחלל שבת שמעיקרא לא היה בדרך ה' וכך אבותיו לדאבונו הנחילוהו דבכה"ג יש לסמוך להקל להרבות בשבילו ביו"ט באותו קדרה וכ"ש אם דר באותו בית עמהם דלא גרע מעבדו ושפחתו הכנענים, והמקיל לבשל בשבילו או לצלות בשבילו אין מזניחין אותו.

אולם אם המחלל שבת היה יהודי ירא ה' אשר יצא מדרך ה' בכה"ג אין להקל לבשל בשבילו בקדרה אחרת כלל, אולם להרבות בשבילו באותו קדרה בבת אחת יש לו ע"מ לסמוך להקל והמחמיר לתת לו מתבשילים של עצמו כשלא הרבה בשבילו תע"ב, אמנם אם הוא מבני הבית מותר להרבות מאותה קדרה בבת אחת.

וכל זה אם בא מאליו או כבר דר בבית אך להזמינו אם הוא מחלל שבת שמעיקרא לא שמר תו"מ המקיל להזמינו יש לו ע"מ שיסמוך בצרוף דעת הרשב"א ודעימה שעיקר האיסור שמא יתן לו דבר טמא לא שייך ביהודי וכן להרבה דעות אין לו דין מחלל שבת בפרהסיא ובנוסף על כך גם אם יש לו יש הסוברים שאין איסור לבשל ליהודי דאע"פ שחטא ישראל הוא, וכ"ש אם יהיה לו צער אם לא יזמינו ביו"ט, אך אדם שירד מדרך ה' קשה להקל ולהזמינו לביתו ביו"ט אלא אם מדובר בבן או בת שמאוד יהיה צער אם לא יזמינוהו דבכה"ג יש להקל כמש"כ הביה"ל (סי' תקיב ד"ה אסור) אך יתן לו מהקדרה שבישל לעצמו, אולם אם הוא דר בבית דינו כדלעיל.