דיני ט' באב

חכמנו ז"ל בערב ט' באב משקיעה [לערך 19.45] ציוו עלינו כמה עינויים שהם רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה, לימוד תורה וכו' ונבארם בקצרה.

אכילה ושתיה

אסור לאכול ולשתות בצום ט' באב.

צחצוח שניים – לכתחילה אין לצחצח שיניו ולשטוף פיו (ראה ש"ע סי' תקסז סעי' ג) אמנם בשעת דחק וצער גדול יש להקל (משנ"ב שם סקי"א) על ידי שיזהר שראשו יהיה כפוץ ופיו למטה וכן שלא יכניס יותר מרביעית מים לפיו.

בליעת כדור – מי שנצרך לקחת תרופה מותר ואם קשה בלי מים ישתה מעט מים (חזו"ע עמ' כז).

עישון – סיגריות אלקטרוניות אסור לעשן בצום, וסיגריות רגילות יש אוסרים בצום אלא אם קשה אפשר אחר חצות היום (משנ"ב סי' תקנה סק"ח) ויש מקלים אם קשה ויש לו צער ובלבד שלא יעשן בקינות (חזו"ע עמ' לב).

לימוד תורה

חז"ל אסרו ללמוד תורה משום שנאמר "פיקודי ה' ישרים משמחי לב" ואפי' לימוד תורה בהרהור נאסר מטעם זה כמש"פ הש"ע (סי' תקנד סעי' א, ג). ואף הנשים אסורות בכך (חזו"ע עמ' שטו).

דברים המותרים ללמוד – צריכים ללמוד בט' באב בדברים הרעים כגון איוב וירמיה בדברים הרעים [חוץ מפסוקי נחמה] וכן אגדות החורבן [מובאות בגמ' גיטין נה: לאחר המשנה עד נח.] וכן מותר ללמוד הלכות אבלות (יו"ד מסימן שלט עד סי' תג) ופרק אלו מגלחין (מועד קטן כא.) וכן הלכות תענית (מסי' תקמט עד סי' תקעט) וראוי לכל אדם לעסוק בהם שזה הזמן לכך (אורל"צ ח"ג פכ"ט אות א). אולם ללמוד בפלפול בזה שמקשה ומתרץ ומתוך כך יוצא נ"מ ולומד בעיון נמרץ אסור אלא אם מעיין בפשטן של דברים (חזו"ע אבלות ב עמ' קפז).

ספרי מוסר – מותר ללמוד בספרי מוסר כיון שמעוררים האדם לשוב בתשובה (ע"פ המאירי מו"ק כא. ד"ה אלו) אמנם אם הספר מסתעף לבאר פסוקים ודברים המביאים לידי שמחה אסור (חזו"ע אבלות שם עמ' קצ). ויש מחמירים בכל גווני (אורל"צ ח"ג פכ"ט אות א).

עיתונים וחדשות – יש מחמירים בכך מהטעם שלא ישכח אבלו של יום (מהרש"א אגדות תענית ל. ד"ה ואסור, ביה"ל סי' תקנט ד"ה עד) אמנם בחזו"ע (עמ' שטו) הקיל בדבר כיון שאין שמחה בכך אמנם בעיתונים שיש רכילות ולשון הרע וכדו' אסור כל השנה.

תהילים – יש מקלים לקרוא תהילים כיון שנחשב דרך בקשה (לקט יושר ח"א עמ' 112 ד"ה אם) וכ"כ המג"א (סק"ו), אמנם מנהג פוזנא לא לומר וכ"פ המשנ"ב (סק"ז), ובחזו"ע (עמ' שיא כתב שמי שאינו בקיא ללמוד ואינו יודע אלא קריאת תהילים מותר כדי שלא יתבטל, אמנם לצורך חולה מותר לומר תהילים (שו"ת משה האיש סי' כג אות ה, תורת המועדים סי' ח אות יט). וכן לאישה יש להקל (חזוע עמ' שטו).

שתיים מקרא – אסור לומר שתיים מקרא ואחד תרגום [ **כן מתבאר מהמג"א ס"קז ומהברכ"י סק"ג) והכה"ח (סקכ"ב)].

זוהר וקבלה – אסור ללמוד זוהר וקבלה (חזו"ע עמ' שי)

רחיצה וסיכה

כתב הש"ע (סי' תקנד סעי' ז) שרחיצה אסורה בין בחמין בין בצונן ואפי' להושיט אצבעו במים, אמנם רחיצה שלא לשם תענוג מותרת (שם סעי' ט). וכן סיכה אסורה אמנם בשונה מיום הכיפורים [שסיכה נאסרה אלא אם במקום חולי וצער] מותר סיכה שלא לשם תענוג אלא להעביר הזוהמא.

טבילה לאישה – אסור לטבול במקווה (שו"ע שם סעי' ח).

נטילת ידיים לשחרית – מותר ליטול ידיו לתפילת שחרית ויטול עד קשרי אצבעותיו (שם סעי' י).

שטיפת פנים – אם האדם איסטניס כתב הב"י בשם הגאון התיר. וכ"פ המשנ"ב (ס"ק כב). ובחזו"ע (עמ' רמח).

ההולכים להלויה או בית קברות – כתב בחידושי מהר"ם בנט (סוף מסכת ברכות הגהות ש"ע על סי' תקנט י) שיטול עד סוף קשרי אצבעותיו. וכ"כ בספר נטעי גבריאל (בין המצרים ח"ב פע"א אות ח) והוסיף דה"ה בשעת הלויה אם נושא המיטה או בתוך ד' אמות של הנפטר.

בושם ספייד סטייק ואיפור – מותר לשים בושם כאשר לאדם יש ריח רע וכן למרוח ספייד סטייק [ראה ביה"ל סי' תקנד ד"ה סיכה, וחזו"ע עמ' רעה]. אמנם איפור אסור (ספר נטעי גבריאל בין המצרים ח"ב פע"ג אות ה).

נעילת הסנדל

אסור לנעול נעלי עור אחד גברים ואחד נשים (ש"ע שם סעי' טז) אמנם דמוי עור מותר (חזו"ע עמ' שא) וכן נעלי בד או עץ אפי' נוחות מותר (חזו"ע עמ' רצט). אמנם קטנים מותרים לנעול נעלי עור רק טוב לחנכם שינעלו נעלי גומי וכדו' (חזו"ע שם עמ' שא).

מקומות שמסוכן לילך בלי נעלי עור – מותר לנעול במקום שמצוי נחשים ועקרבים (ש"ע סי' תריד סעי' ד). וכן חייל הנמצא בכוננות מותר לנעול (אורל"צ ח"ג פכ"ט אות טז).

חולה – מותר לחולה או יולדת לנעול נעלי עור (שם סעי' ג) אמנם אם אפשר בפרט בימינו שקיים נעליים נוחות מותר (אורל"צ ח"ג פכ"ט אות טז).

תשמיש המיטה

אסור לאדם לשמש מטתו וכן לא לישון באותו מיטה (ש"ע שם סעי' יח-יט).

נגיעה – דעת המשנ"ב (סקל"ז) שאסור אלא אם הוא ביום, אמנם דעת החזו"ע (עמ' שז) שמותר.

הושטה מיד ליד – דעת הבא"ח (דברים כג) שנכון להחמיר, אמנם דעת החזו"ע (עמ' שז) שמותר.

שאילת שלום

אסור לאדם לשאול בשלום חברו ואם נותן לו שלום ישיב לו בשפה רפה וכובד ראש (ש"ע סעי' כ). אמנם נענוע הראש מותר (חזו"ע אבלות עמ' רמט) וכן לחיצת יד מותר (יבי"ע אומר ח"ד סי' לה אות י).

אמירת בוקר ולילה טוב – המשנ"ב (סקמ"א) אסר וכן דעת הכה"ח (סק"צ) אמנם דעת החזון עובדיה (עמ' של) שמותר.

לברך מזל טוב – מותר (חזו"ע עמ' שלא).

נתינת מתנה – דעת המג"א (סקכ"א) לאסור לתת מתנה, אמנם כתב בשו"ת איש מצליח (ח"א יו"ד סי' נא) שאם שולח דברי מאכל שהם חיי נפש מותר וכ"פ בחזו"ע (עמ' שלא).

מלאכה

מקום שנהגו לעשות מלאכה עושים ומקום שנהגו שלא לעשות אין עושים (ש"ע סעי' כב) וכיום המנהג לא לעשות מלאכה. ולדעת הספרדים אסור כל היום אמנם דעת הרמ"א שמותר אחר חצות היום אך לא ימשך יותר מידי בעסקיו (מג"א סקכ"ז) וראוי לכל ירא שמיים שלא לעשות מלאכה כל היום (חיי אדם כלל קלה סט"ו).

בעלי מכולת – מותר למכור כל היום דברי מאכל ומשתה (חזו"ע עמ' שכב).

עשיית מלאכה בלילה – דעת המשנ"ב (סקמ"ג) ועוד אחרונים שאסור אמנם דעת החזו"ע (עמ' שיט) שמותר.

הדחת כלים והצעת המיטה וכיבוד הבית –  אף שבאבל הותר (ש"ע סי' שפ סעי' כב) מ"מ בט' באב כתב בערוך השלחן (תקנד סקכ"א) שרק אחר חצות מותר וכ"פ באורל"צ (פכ"ט אות יד).

הדחת הריצפה – יש להימנע מלרחוץ ולכבד הבית כל היום (ערוה"ש סי' תקנט אות ט).

דבר האבד – מלאכת דבר האבד מותרת בט' באב (ש"ע סעי' כג).

להתעטף בציצית ולהניח תפילין

יש נוהגים להתעטף בציצית ולהניח תפילין במנחה ולא בשחרית (ש"ע סי' תקנה) אמנם מנהג רוב בתי הכנסת הספרדים להתעטף בציצית ולהניח תפילין בשחרית (חזו"ע עמ' שסו). ואם הזדמן למקום שלא מניחים בשחרית יניח בביתו קודם התפילה ויקרא ק"ש. וכן אם הגיע למקום שמניחים במנחה יניח עמהם (אורל"צ ח"ג פכ"ט אות ב).

תפילין ר"ת – הרגילים להניח רשאים להניח תפילין [לפי מה שמבואר לעיל] וכ"פ בחזו"ע (עמ' שעג).

שינה על הארץ

יש שנהגו לשכב על הארץ ומשימים אבן תחת ראשם (ש"ע סי' תקנה סעי' ב) ואם ירא שיזיק לו ישן ע"ג המטה (סדר היום הל' ט' באב). ואף שזה לא מהדין ראוי לכל אדם לעשות כן ולכל הפחות אם ישן עם ב' כרים ישן עם כר אחד וכדו' [ראה אורל"צ שם אות יט ורמ"א שם].

אמירת נחם ועננו

מנהג הספרדים שאומרים נחם בברכת בונה ירושלים [לפי הנוסח שבסידור] וחותמים מנחם ציון בבניין ירושלים [במקום בונה ירושלים] (ש"ע סי' תקנז) ואם שכח ונזכר אחר שחתם בונה ירושלים לכתחילה יש לומר בברכת רצה [במקום שאומרים יעלה ויבוא] ואח"כ ממשיך כרגיל אמנם אם אמר בשומע תפילה יצא ידי חובה וא"צ לחזור, ואם לא נזכר עד סוף התפילה יאמר באלוקי נצור.

אמנם האשכנזים נוהגים לומר נחם רק בתפילת מנחה.

וכן עננו בשומע תפילה בכל התפילות של ט' באב לספרדים אמנם האשכנזים נהגו רק במנחה אלא אם הוא ש"צ שאומר בין ברכת גואל לרופא בכל התפילות (משנ"ב סק"ג).

ישיבה על הארץ

המנהג לשבת בין בבית בין בביה"כ על הארץ (ש"ע סי' תקנט סעי' ג אורל"צ שם אות יט). וישב עד חצות היום לאשכנזים, ולספרדים אף שדעת הש"ע עד תפילת מנחה מ"מ יש נהגו כהרמ"א (אורל"צ שם).