רכיסת רוכסן לאשה בימי נידותה

שאלה:

נשאלתי: האם מותר לי (בתקופה שאנחנו אסורים) לעזור לאשתי ולרכוס עבורה את הרוכסן האחורי של השמלה ? נגרם לה צער גדול מזה, ואי נעימות לבקש עזרה מהשכנות בכל פעם שהיא צריכה להתארגן.   האם במקום צער כזה יש מקום להקל, אולי בשינוי (למשל עם כפפות או לאחז דרך בד) ?

תשובה:

נגיעה באשה עצמה אפילו ע"י בגד אסורה. נגיעה בבגד שלבושה בו (כשלא נוגע בה עצמה), לשון הפוסקים שיש להתרחק מכך. ועל כן החכם עיניו בראשו, וידאגו ויתכננו מראש שלא להגיע לסיטואציה הנ"ל. ובשעת הדחק כשנקלעו לכך אם שייך להימנע מראיה של מקומות המכוסים ומנגיעה בגופה ע"י הבגד, לכאורה נכלל בהגדרה הנ"ל שיש להתרחק, ומכיוון שכך הגדירו ולא כתבו 'אסור' יש להסיק שאם זה לא נעשה על בסיס קבוע אלא פעם בהרבה זמן לובשת כזה בגד ויש צער גדול כנ"ל, המיקל אינו עובר איסור.

הרחבה ומקורות: בימי נידותה אסור ליגע באשתו אפילו באצבע קטנה (טוש"ע יו"ד סי' קצ"ה ס"ב ע"פ הגמ' בשבת יג:), ועי' ב"ח שם: פירוש לא תימא דאינו אסור אלא חיבוק ונישוק ודברים המרגילים לערוה אבל נגיעה בעלמא דאינו מרגיל לערוה לית לן בה, קמ"ל דאף נגיעה בעלמא אסור אפילו באצבע קטנה. ולשיטת הרמב"ם[1] יתכן שהוא איסור דאורייתא אף כשאין מדובר בנגיעה של חיבה, וכך דעת הב"י (יו"ד שם), והש"ך (סק"כ ובס' קנ"ז סק"י) חולק וכתב שרק כשעושה דרך תאוה וחיבת ביאה אסור מהתורה, ועי' בית שמואל (אהע"ז ס"כ סק"א) שהוכיח דלא כש"ך, ואכמ"ל. ובכל אופן גם אם הדבר אסור מדרבנן כתבו הפוסקים שהאיסור הוא אף אם אינו נוגע בבשרה ממש אלא ע"י בגד וכדומה, ורק באופן שחולה יש שהתירו בלית ברירה לבעלה למשש לה הדופק על בגד המפסיק (גם לשיטת המחבר שאסר, עי' סי' קצ"ה סי"ז ובפת"ש בשם מקור חיים).

אמנם כשאין המגע בה אלא בבגדיה אף בעודה לבושה כתב בתשב"ץ (ח"ג סי' נ"ח, והובא בפת"ש שם סק"ג) שיש להתרחק, ולא נקט לשון של איסור כלשונו בשאר דברים הנהוגים ביניהם בזמן זה (וע"ש שחילק שכשאין לבושה מותר שלא נאסר משכב ומושב שלה אלא לטהרות אבל לבעלה לא). וע"כ וודאי שכל ירא שמים יתרחק מדבר זה, וישתדלו לתכנן מלכתחילה שלא להגיע לסיטואציה זו, אך אם נקלעו לכך ויש צער ואי נעימות כנ"ל, אם יקלו בכך אין בזה איסור[2], ובלבד שנוגע רק בבגד ולא מרגיש את גופה, ואינו רואה מקומות המכוסים.

[1] שדעתו שענייני קירבה כחיבוק ונישוק ה"ז לאו דאורייתא (איסורי ביאה פכ"א ה"א, ספר המצוות – ל"ת שנ"ג), אמנם הרמב"ן שם פליג, ע"ש.

[2] ואף שבספר הרוקח (נדה סי' שי"ח) הביא מעשה נורא בתלמיד אחד שלא הלכו אחר מטתו עשרה בני אדם משום שפעם אחת עברה אשתו לפניו ונגע בבגדה, לא ברור אם מדובר שנגע רק בבגדה או שהרגיש גופה ואם נענש רק מחמת דרגתו, ובפרט שבאוצר המדרשים (איזנשטיין) מובא חטאו שנגע בגדו בבגדה ולא ידע, וא"כ משמע שדקדקו עמו מחמת חסידותו אף כשלא עבר איסור.