האם מותר לרכוס רוכסן לאשה בימי נידותה?
הרב יעקב לוי מבית ההוראה שערי הלכה ומשפט פוסק כי בעל אינו רשאי לרכוס רוכסן אחורי לאשתו בימי נידותה אם הדבר כרוך בנגיעה ישירה בגופה, אפילו דרך בגד, שכן נגיעה כזו אסורה. עם זאת, במצב דחק הגורם לצער רב, כאשר הנגיעה היא רק בבגד עצמו ללא מגע ישיר בגוף וללא ראיית מקומות מכוסים, ואינה נעשית באופן קבוע, המיקל אינו עובר איסור. הפסיקה מבחינה בין איסור נגיעה ישירה לבין הצורך להתרחק מנגיעה בבגד, ומאפשרת הקלה במקרים חריגים של צורך גדול.
שאלה:
נשאלתי: האם מותר לי (בתקופה שאנחנו אסורים) לעזור לאשתי ולרכוס עבורה את הרוכסן האחורי של השמלה ? נגרם לה צער גדול מזה, ואי נעימות לבקש עזרה מהשכנות בכל פעם שהיא צריכה להתארגן. האם במקום צער כזה יש מקום להקל, אולי בשינוי (למשל עם כפפות או לאחז דרך בד) ?
תשובה:
האם מותר לגעת בבגד של אשה בזמן נידה?
הרחבה ומקורות: בימי נידותה אסור ליגע באשתו אפילו באצבע קטנה (טוש"ע יו"ד סי' קצ"ה ס"ב ע"פ הגמ' בשבת יג:), ועי' ב"ח שם: פירוש לא תימא דאינו אסור אלא חיבוק ונישוק ודברים המרגילים לערוה אבל נגיעה בעלמא דאינו מרגיל לערוה לית לן בה, קמ"ל דאף נגיעה בעלמא אסור אפילו באצבע קטנה. ולשיטת הרמב"ם[1] יתכן שהוא איסור דאורייתא אף כשאין מדובר בנגיעה של חיבה, וכך דעת הב"י (יו"ד שם), והש"ך (סק"כ ובס' קנ"ז סק"י) חולק וכתב שרק כשעושה דרך תאוה וחיבת ביאה אסור מהתורה, ועי' בית שמואל (אהע"ז ס"כ סק"א) שהוכיח דלא כש"ך, ואכמ"ל. ובכל אופן גם אם הדבר אסור מדרבנן כתבו הפוסקים שהאיסור הוא אף אם אינו נוגע בבשרה ממש אלא ע"י בגד וכדומה, ורק באופן שחולה יש שהתירו בלית ברירה לבעלה למשש לה הדופק על בגד המפסיק (גם לשיטת המחבר שאסר, עי' סי' קצ"ה סי"ז ובפת"ש בשם מקור חיים).
אמנם כשאין המגע בה אלא בבגדיה אף בעודה לבושה כתב בתשב"ץ (ח"ג סי' נ"ח, והובא בפת"ש שם סק"ג) שיש להתרחק, ולא נקט לשון של איסור כלשונו בשאר דברים הנהוגים ביניהם בזמן זה (וע"ש שחילק שכשאין לבושה מותר שלא נאסר משכב ומושב שלה אלא לטהרות אבל לבעלה לא). וע"כ וודאי שכל ירא שמים יתרחק מדבר זה, וישתדלו לתכנן מלכתחילה שלא להגיע לסיטואציה זו, אך אם נקלעו לכך ויש צער ואי נעימות כנ"ל, אם יקלו בכך אין בזה איסור[2], ובלבד שנוגע רק בבגד ולא מרגיש את גופה, ואינו רואה מקומות המכוסים.
[1] שדעתו שענייני קירבה כחיבוק ונישוק ה"ז לאו דאורייתא (איסורי ביאה פכ"א ה"א, ספר המצוות – ל"ת שנ"ג), אמנם הרמב"ן שם פליג, ע"ש.
[2] ואף שבספר הרוקח (נדה סי' שי"ח) הביא מעשה נורא בתלמיד אחד שלא הלכו אחר מטתו עשרה בני אדם משום שפעם אחת עברה אשתו לפניו ונגע בבגדה, לא ברור אם מדובר שנגע רק בבגדה או שהרגיש גופה ואם נענש רק מחמת דרגתו, ובפרט שבאוצר המדרשים (איזנשטיין) מובא חטאו שנגע בגדו בבגדה ולא ידע, וא"כ משמע שדקדקו עמו מחמת חסידותו אף כשלא עבר איסור.