על פי ההלכה, אבל על אב ואם צריך לקרוע את הבגד בחוץ בפני העם ומבחוץ, בעוד שעל שאר קרובים קורעים בחדר בצינעא ומבפנים. בדיעבד, בכל המקרים יצאו ידי חובה. נשים נוהגות לקרוע בהצנע מחמת צניעות. הרחבה: איתא במועד קטן (דף כב עמוד ב) ואמר רבי חיא בר אבא אמר רבי יוחנן על כל המתים כולן מבפנים על אביו ועל אמו קורע מבחוץ. ונחלקו בביאור הסוגיא: דעת רש"י (שעל הרי"ף יד.) שבפנים היינו בחדר ובחוץ היינו בפני העם. [אולם ברש"י שלפנינו משמע כהרמב"ם המבואר לקמן וכ"כ הבאר הגולה אות לב]. אולם דעת הרי"ץ גיאת (מאה שערים הל' אבל עמ' לג) בפנים היינו מכניס ידו תחת חלוקו וקורע ובחוץ היינו קורע מבחוץ וכן דעת הרמב"ן. והרמב"ם (פ"ח ה"ב-ג) פסק את שני הטעמים היינו שעל כל המתים קורע מבפנים החולצה וגם בחדר. והנה הטור כתב וז"ל על כל המתים קורע בפני העם אם ירצה משמע דאינו חובה וראה ב"ח.אולם השולחן ערוך (סי' שמ סעיף יג) וז"ל על כל המתים יש לו לקרוע בפנים, שלא בפני אדם, לפיכך יש לו להכניס ידו בפנים, וקורע בצינעא. אבל על אביו ואמו, אינו קורע אלא מבחוץ, בפני כל אדם. והיינו דפסק כדברי הרמב"ם וכשני פירושי הגמרא. וא"כ צריך עיון למה לא תמיד נהגו כן. וראיתי כתב בתשובות והנהגות (ח"א סי' תרפא) כתב לגבי קריעה על אביו או אמו וז"ל ויפה העיר בספר "זכרון בצלאל" (מידידי הגר"ש דבלצקי שליט"א) דמה שנהגו בכמה מקומות שנכנסים לחדר וקורעים שהמנהג משובש, שצריך מדינא הבנים לקרוע בפני העם בחוץ וברחוב, וזהו הלכה מדינא מדיני קריעה שצריך בפני העם, וצווח על החברא קדישא שאין נוהגין כן, ומביא שאף שבעיר הקודש לא נהגו הבנים לצאת אחרי מטת אביהם, ציוה לרדת למטה לקרוע בפני העם ומיד לחזור, רק מסתפק אולי מספיק במרפסת ע"ש, ואם כן הזמן הראוי לקריעה הוא כשמספידים ברחוב כשעומדים לצאת אז יקרעו הבנים, ומיהו בנשים נראה להקל מחמת צניעות, ואולי מהן נשתרבב המנהג גם לאנשים, והיינו להבנים אף שבדידהו צריך מבחוץ דוקא וכמ"ש.וקשה לי וכי מחמת מנהג הנשים מחמת הצנע נפטור האנשים והרי בנשים חששו בהרהור לעניין שאחר הקריעה מסובבת הבגד התחתון לאחור וקורעת העליון ושמה סיכת בטחון ודיינו במה שהקילו בנשים. אולם בלבוש כתב וז"ל (על כל המתים יכול לקרוע בפנים בחדר שלא בפני העם לפיכך גם כשקורע בחוץ יכול להכניס ידו תחת חלוקו וקורע בצינעא. משמע דס"ל דשאר מתים אין זה חובה אלא רשות. אך אנו אין לנו אלא דברי השו"ע בנידון דידן בפרט שיש דעות שלא יוצא ידי חובת קריעה.ולעניין דיעבד הנה האו"ז (אבלות סי' תיח) כתב דמסתברא דכל אלו שהצריכו חכמים אם קרע בענין אחר אינו יוצא ידי חובה, אולם מלשון הטור דלעיל אינה חובה וראה בדברי סופרים (סי' שמ סעי' ט ביה"ל ד"ה בגד עליון) שהאריך בעניין ומשמע בדיעבד שיצא וכמש"כ עוד שם בדברי סופרים (סקפ"ז).
