בס”ד
שלום וברכה
השבת אנו מתחילים את חומש שמות המתאר את הגלות למצרים ואת הגאולה.
החומש פותח : “וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.”
מביא רש”י: “ואלה שמות בני ישראל” – אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים – שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר: (ישעיהו מ כו): “המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא” (שמות רבה).
ולכאורה מה הקשר ומה הדמיון כאן לכוכבים.
זה שה’ מכניס את הכוכבים במספר, כי לכל אחד יש תפקיד ומזל.
מה הקשר וההשוואה לירידת בני ישראל למצרים?
ואמנם מצינו שנמשלו ישראל לכוכבים, אך מדוע הוזכר הדבר כאן?
אך התשובה היא כי מטרת ירידת ישראל למצרים אינה בשביל עצמם בלבד.
אינה רק בשביל לזכך אותם בכור ההיתוך.
אלא גם על מנת לפרסם את גדלות ה’ בעולם. את יכולתו לשדד מערכות ולשלוט בעולם.
חיזוק האמונה וההשגחה הפרטית.
וממילא כפי שהכוכבים באים ללמד על גדלות הבורא יתברך, כך עם ישראל.
בתהילים נאמר “כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה”.
באמצעות התבוננות בצבא השמיים מכירים את ה’.
כך גם הענין בעם ישראל. באמצעות התבוננות בהם, מכירים את ה’.
זוהי ההשוואה בין ישראל לכוכבים.
נשמה של כל יהודי מאירה את אור ה’ על כל היקום. על היהודי לזכור זאת.
הדברים אמורים לגבי מספר תחומים.
גם לגבי ההתייחסות שלנו אל החברים והמכרים וביחוד ההתייחסות כלפי הילדים שלנו ובני הזוג שלנו.
כפי שהכוכבים אולי נראים מרחוק זהים, אך כאשר מתקרבים מגלים שכל כוכב נראה אחרת ויש לו מסלול אחר. כך גם אצל בני האדם.
אסי הגיע לשוחח על ההתמודדות עם ילדו נועם.
נועם עבר מספר מסגרות לימוד ולא מצא את מקומו. הוא החל לגדל שיער בצורה חריגה.
מה ניתן לעשות?
ביקשתי ממנו כי ינסה להתמקד בייחודיות של נועם.
למצוא היכן נקודות החוזק של נועם.
ולהביט על נועם כיהלום לא מלוטש. שחלקו כבר לוטש וחלקו עדיין לא. ומהחלק המלוטש ניתן ללמוד עד כמה היהלום יקר ומיוחד.
הטעות שלנו כהורים, שאנו מצפים לתוצאות. ופחות נותנים משקל לדרך. כפי שפרי זקוק לזמן כדי להבשיל ויהלום זקוק לזמן ליטוש , כך הילד.
אחרי זמן מה של מחשבה אמר אסי כי נועם הוא בעל לב זהב.
סיכמנו כי מעתה יחמיא אסי לנועם בכל הזדמנות אפשרית על ליבו הטוב.
כעבור חודשיים אסי בישר כי חלה התקרבות בינו לבין נועם . הפוזה הקיפודית בה נועם כביכול התכדרר בעצמו ולא נתן להתקרב אליו, פחתה משמעותית.
כעבור מספר חודשים נועם כבר הלך להסתפק בלי שהעירו לו על כך.
ככל שקיבלו את נועם והבינו את מקומו, כך הוא פחות ופחות נזקק להתנהגות חריגה.
החכמה היא לזכור זאת ולהתייחס לכל אחד כיהלום.
שבת שלום ומבורך
