בס”ד
שלום וברכה
הפטרת פרשת וילך שבת שובה פותחת בפסוק מהושע ” שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה’ אלקיך כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ.”
בהתבוננות במשמעות המילים נראה כי קיימת סתירה מיניה וביה.
המילה עוון משמעה עבירה שנעשתה במכוון – במזיד. ואילו המילה כשלון משמע שנעשה שלא במכוון.
אדם נכשל כי לא הבחין ולא שם לב. אך אם פגע במזיד בדבר שברור שיפיל אותו זהו אינו כשלון. זוהי תוצאה של מעשיו.
משל לאדם שפתח חנות והחליט למכור את הכל בפחות ממחיר הקרן. האם הפסדיו הם כשלון ?
ברור שלא. המודל העסקי שלו הוא מודל שההפסד בטוח. זה אינו כשלון. זהו הפסד מתוכנן.
אם כך מה הביאור בפסוק?
ועוד , לכאורה עוון היא סיבה שהאדם התרחק מה’ ומדוע בפסוק זה מובא כסיבה לתשובה.
והתשובה היא כי יש כאן דבר נפלא .
בניגוד לתפיסה בה אנו תופסים את עצמנו כאשר אנו יודעים כי עשיית דבר מה היא עבירה ואיננו מצליחים לעמוד בפתוי , ח”ו.
כאשר יהודי עובר עבירה בידיעה שהוא עובר עבירה , הוא תופס את עצמו כאדם רע. ולכל הפחות לגבי נקודה זו.
כי אם במהותו היה טוב, היה מצליח לקיים את המצוות כראוי. ולא נכנע ליצרו .
קל יותר עבורנו לסלוח לעצמנו על חטאים בשוגג.
הנביא סותר את ההבנה השגויה הזו ואומר כי גם כאשר יהודי עושה עבירה במזיד, עדיין זה כשלון . הדבר אינו מלמד על מהותו של היהודי.
היהודי במהותו לעולם טוב.
רק התפיסה השגויה שלנו כי עוון מעיד על נשמת היהודי היא הגורמת לריחוק מה’ עד הגעה לעברי פי פחת.
אך האמת ברורה כי נשמת היהודי היא חלק אלוק ממעל וחצובה מתחת כסא הכבוד. וכפי שאין שינוי בקב”ה כך אין שינוי בנשמה .
וזהו ביאור ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא.
וממילא אומר הנביא כי אם נבין כי גם עוון הוא כשלון בלבד ואינו מעיד על המהות, נוכל לשוב אל הנשמה . וממילא לחזור עד ה’ ממש. עד כסא הכבוד שמשם היא חצובה.
שבת שלום ומבורך וגמר חתימה טובה
