בס”ד
שָׁלוֹם וּבְרָכָה
כַּאֲשֶׁר נֶאֱמֶרֶת בְּפָרָשָׁתֵנוּ בְּרָכָה לְעַם יִשְׂרָאֵל עַל קִיּוּם הַמִּצְווֹת נֶאֱמַר :”וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה’ אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ”.
מַהִי מַשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁל לִהְיוֹת עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ?
וּמַדּוּעַ נֶאֱמַר “לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת” וְלֹא רַק לַעֲשׂוֹת?
וְיֵשׁ לְבָאֵר עַל פִּי דִּבְרֵי הַמְּפָרְשִׁים בְּמָקוֹם אַחֵר .
נֶאֱמַר עַל חִיּוּב שְׁמִירַת שַׁבָּת : “וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם”.
מַדּוּעַ לֹא נֶאֱמַר “וְעָשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם”?
אֶלָּא שֶׁהַמִּלָּה “לִשְׁמֹר” אֵינָהּ מִתְפָּרֶשֶׂת רַק הַפְּשׁוּטָה. אֶלָּא גַּם בְּאֹפֶן שֶׁל מְיַחֵל וּמְצַפֶּה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֵצֶל יַעֲקֹב אַחֵר שֶׁשָּׁמַע אֶת חֲלוֹם יוֹסֵף “וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר” – הָיָה מְצַפֶּה מָתַי יִתְקַיֵּם.
וּלְפִי זֶה “וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת ” הָיִינוּ שֶׁיְּיַחֲלוּ וִיצַפּוּ לְבֹאָהּ.
וְכָךְ גַּם בְּעִנְיָנֵנוּ. שֶׁיִּשְׂרָאֵל יְחַכּוּ מָתַי יוּכְלוּ לְקַיֵּם מִצְוָה.
כְּכָל שֶׁהָאָדָם מְחַפֵּשׂ לְקַיֵּם מִצְווֹת, הַקִּיּוּם שֶׁלּוֹ הוּא רוּחָנִי. כִּי רֹאשׁוֹ כָּל הָעֵת בְּמִצְווֹת.
וְלָכֵן הוּא עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ שֶׁרֹאשָׁם בְּאַרְצִיּוֹת וְחָמְרִיּוּת.
לְמַעֲשֶׂה יֵשׁ כָּאן יְסוֹד מַשְׁמָעוּתִי בְּעִנְיַן הַחִנּוּךְ.
הַחִנּוּךְ כַּיָּדוּעַ מְבֻסָּס עַל דֻּגְמָה אִישִׁית.
הוֹרֶה שֶׁאוֹמֵר לִילָדָיו מָה לַעֲשׂוֹת אַךְ הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה זֹאת, לֹא יַצְלִיחַ לְחַנֵּךְ אֶת יְלָדָיו.
וְכֵן הוֹרֶה שֶׁאוֹמֵר שֶׁכֵּיף וְנָעִים לִשְׁמֹר מִצְווֹת, אַךְ הַיְּלָדִים רוֹאִים שֶׁהוּא אֵינוֹ מְחַפֵּשׂ מִצְווֹת אֶלָּא רַק כַּאֲשֶׁר מַגִּיעוֹת מִצְווֹת לְיָדָיו הוּא מְקַיֵּם אוֹתָן, הִתְנַהֲגוּתוֹ אֵינָהּ מְשַׁדֶּרֶת הֲנָאָה מִקִּיּוּם מִצְווֹת אֶלָּא חֹסֶר בְּרֵרָה וּכְפִיָּה.
אָדָם כָּזֶה, לֹא יַצְלִיחַ בְּחִנּוּךְ הַיְּלָדִים כִּי הַמַּעֲשִׂים סוֹתְרִים אֶת הַמִּלִּים.
וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר “טוֹב מַרְאֶה עֵינַיִם מִמַּשְׁמָע אָזְנַיִם”.
מָה שֶׁרוֹאִים בָּעֵינַיִם חָזָק יוֹתֵר מִמִּלִּים.
עַל מְנַת לְהַצְלִיחַ לְהַשְׁרִישׁ בִּילָדִים כִּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת הֵם הֲנָאָה, עָלֵינוּ לְהַרְאוֹת לָהֶם זֹאת.
בְּאֶמְצָעוּת חִפּוּשׂ וּרְדִיפָה אַחַר הַמִּצְווֹת.
אִם אָדָם יַחֲזֹר מִתְּפִלָּה וְיֹאמַר כַּמָּה הִיא הָיְתָה אֲרֻכָּה, הַיְּלָדִים יִלְמְדוּ כִּי תְּפִלָּה הִיא מַעֲמָסָה.
אַךְ אִם יָשׁוּב מִתְּפִלָּה וְיֹאמַר אֵיךְ נֶהֱנֶה מִקֶּטַע כְּזֶה אוֹ אַחֵר, הַיְּלָדִים יִלְמְדוּ כִּי הַתְּפִלָּה הִיא מָקוֹר לַהֲנָאָה.
אֶלְיָסָף הִגִּיעַ לְהִתְיַעֵץ בְּעִקְבוֹת בְּנוֹ הַקָּטָן שֶׁהֵחֵל לְזַלְזֵל בַּמִּצְווֹת. הוּא אֵינוֹ מְבָרֵךְ לִפְנֵי הָאֹכֶל וְכַדּוֹמָה.
בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ כִּי יַנְהִיגוּ בְּבֵיתָם שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּבָרֵךְ יְבָרֵךְ בְּקוֹל וְכָל הַנּוֹכְחִים יַעֲנוּ אָמֵן.
כְּמוֹ כֵן לְלַמֵּד אֶת בְּנֵי הַבַּיִת אֶת חֲשִׁיבוּת כָּל בְּרָכָה וּמִצְוָה.
בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מָה בְּנוֹ הִתְיַחֵס אֶל הַדְּבָרִים בְּבִטּוּל .
אַךְ כַּאֲשֶׁר רָאָה כִּי לְאֹרֶךְ זְמַן הַהוֹרִים וּבְנֵי הַבַּיִת מִתְלַהֲבִים מִכָּל אָמֵן וְאוֹמְרִים לְכָל יֶלֶד כִּי כָּל אָמֵן מְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה, בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הֵחֵל גַּם בֵּן זֶה לְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם וּלְהַקְפִּיד עַל הַבְּרָכוֹת.
אֶלְיָסָף סִפֵּר לִי כִּי אוּלַי הַדְּבָרִים הָיוּ בְּמַטָּרָה לְחַזֵּק אֶת בְּנוֹ. אַךְ לְמַעֲשֶׂה הוּא עַצְמוֹ הִתְחַזֵּק מְאוֹד . וְכָעֵת הוּא חָשׁ בְּשִׂמְחָה בְּעֵת שֶׁהוּא מְבָרֵךְ וּמְקַיֵּם מִצְווֹת.
אֵין סָפֵק כִּי לְהַגִּיעַ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּאֹפֶן כָּזֶה בּוֹ אָנוּ עוֹסְקִים בְּמִצְווֹת בְּשִׂמְחָה, יִגְרֹם לְכָךְ שֶׁה’ יִכְתֹּב אוֹתָנוּ בְּסִפְרָם שֶׁל צַדִּיקִים וְנִזְכֶּה לִכְתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה וְשָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה.
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ
