בס”ד
שלום וברכה
מיקוד
בתחילת הפרשה מסופר איך יוסף יוצא מבית הכלא ישירות לעמוד מול פרעה ולפתור את חלומו. בתום הפתרון יוסף ממונה למשנה למלך . הוא מקבל את אסנת בת פוטיפר לאשה . ונולדים לו שני ילדים.
לראשון הוא קורא מנשה.
וההסבר לבחירת השם הוא “כי נשני (השכיחני) אלוקים את כל עמלי (צערי) ואת כל בית אבי”.
לכאורה דבר תמוה הוא.
מובן הדבר שיוסף מודה על כך שה’ השכיח ממנו את צערו. אך מדוע זה דבר טוב לשכוח את בית אביו. עד כדי כך שהוא קורא לילדו על שם מאורע זה?!
אנו היינו מצפים כי יעשה דבר מה לזכור את בית אביו ולא הפוך?!
מה עוד שבמהלך הפרשה ובפרשות הבאות מתגלה כמה הוא מתגעגע לאביו. בניגוד גמור להבנה משמו של מנשה?!
והתשובה היא כי אדם מסוגו של יוסף שמצד אחד סבל מהאחים כה רבות, ומאידך היה כל כך אהוב ע”י אביו יכל בקלות לשקוע בדכאון .
הן מצד הרחמים העצמיים על שנאת האחים שגרמה למכירתו.
והן מצד שהוא הורחק מאביו האוהב.
אך יוסף אינו מגיב כך.
כאשר הוא נמצא במקום מסויים הוא נמצא שם בלי לשקוע בעבר.
לפיכך נאמר “ויהי בבית אדניו המצרי”. כאשר הוא בבית אדניו המצרי” הוא שם בכל מעייניו מרוכז בתפקידו.
וכן “ויהי שם בבית הסוהר “. גם בבית הסוהר הוא מרוכז בתפקידו.
לא לחינם בכל מקום הוא מתמנה כאחראי.
זו גם הסיבה שנאמר עליו “ויהי איש מצליח”.
כאשר הוא אינו שוקע בעבר, הוא מרוכז בנדרש ממנו כעת. הוא אכן מצליח.
על היכולת הזו מודה יוסף לה’.
שהשכיח ממנו את כל עמלו – צערו משנאת האחים.
ואת כל בית אביו – הדברים הטובים שהיו בבית אביו. שאביו אהב אותו במיוחד.
יוסף לא מתכוון שהוא שכח אותם לגמרי. אלא שהם לא גרמו לו לשקוע ברחמים עצמיים ולהיכנס לדכאון.
אין מתאים מעניין זה לחג החנוכה.
יש כאלו שכאשר נופלות עליהן גזרות , הם שוקעים בהשוואה לעבר.
ויש מי ששואל את עצמו מה נדרש ממנו כעת.
המכבים לא שקעו כמו כולם בכעס על היוונים. הם פשוט שאלו את עצמם מה הם יכולים לעשות כעת.
אודי נשוי מזה מספר שנים לאסתי.
לפני זמן מה אסתי נפגעה בתאונה ,ל”ע, ומאז היא מתקשה בהליכה.
חלק נכבד מהחוויות המשותפות של אודי ואסתי היו הטיולים המשותפים בחיק הטבע.
אודי מתקשה לוותר על טיולים אלה.
הוא ניסה מספר פעמים לארגן טיולים כאלה גם אחר התאונה, אך מכיוון שהפרוצדורה כה מסובכת, הוא כבר מוותר על יציאה כזו.
הוא סיפר כי הוא חזר סחוט לחלוטין אחרי כל טיול שכזה.
הוא מבין שאי אפשר לצאת כך לטייל יחד. אך הוא אינו מוכן לוותר על הכיף וההנאה שהיו בטיולים הללו.
אודי נכנס למשבר אישי קשה בעקבות כך. וכעת מנסה לצאת ממנו.
הסברתי לאודי כי כפי שילד אינו מתרפק על העבר ונשאר בעבר, כך אצל כולנו.
ילד שהחל ללכת למרות הקושי והמאמץ אינו מתרפק על העבר שהוא שכב ללא תזוזה וכולם דאגו לו.
וכן בכל פעם שאדם מתקדם , אסור לו להתגעגע לעבר באופן שימנע ממנו להתקדם.
ואולי זו כוונת שלמה המלך בקהלת “אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה.”
הגם שבוודאי היו דברים טובים בימים עברו, יש להתמקד רק במה שיכול לעזור להתקדם.
כך הסברתי לאודי כי יתמקד בדברים אותם הוא יכול לעשות כרגע כחוויות משותפות ואולי אפילו יופתע לטובה.
לסיכום: כמו הכלל לגבי פחד גבהים, אל תביטו לאחור. זה רק ימנע מכם להתקדם.
חנוכה שמח
