בס”ד
שָׁלוֹם וּבְרָכה
חֻמַּשׁ דְּבָרִים פּוֹתֵחַ בִּדְבָרָיו שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל “אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב”.
אוֹמְרִים חָזָ”ל כִּי רְשִׁימַת הַמְּקוֹמוֹת הַמְּנוּיָה כָּאן אֵינָהּ רְשִׁימַת מְקוֹמוֹת גְּרֵידָא אֶלָּא רֶמֶז לְתוֹכָחָה.
וְכַמּוּבָא בְּרָשִׁ”י: “אֵלֶּה הַדְּבָרִים” – (סִפְרִי) לְפִי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תּוֹכָחוֹת וּמָנָה כָּאן כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהִכְעִיסוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּהֶן לְפִיכָךְ סָתַם אֶת הַדְּבָרִים וְהִזְכִּירָם בְּרֶמֶז מִפְּנֵי כְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
“אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל” – אִלּוּ הוֹכִיחַ מִקְצָתָן הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבַּשּׁוּק אוֹמְרִים אַתֶּם הֱיִיתֶם שׁוֹמְעִים מִבֶּן עַמְרָם וְלֹא הֲשִׁיבוֹתֶם דָּבָר מִכָּךְ וְכָךְ אִלּוּ הָיִינוּ שָׁם הָיִינוּ מְשִׁיבִים אוֹתוֹ לְכָךְ כִּנְּסָם כֻּלָּם וְאָמַר לָהֶם הֲרֵי כֻּלְּכֶם כָּאן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹֹ תְשׁוּבָה יָשִׁיב
“בַּמִּדְבָּר” – לֹא בַּמִּדְבָּר הָיוּ אֶלָּא בְּעַרְבוֹת מוֹאָב וּמַהוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁהִכְעִיסוּהוּ בַּמִּדְבָּר שֶׁאָמְרוּ (שְׁמוֹת יז ג) מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ וְגוֹ’.
“בָּעֲרָבָה” – בִּשְׁבִיל הָעֲרָבָה שֶׁחָטְאוּ בְּבַעַל פְּעוֹר בְּשִּׁטִּים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. וְכוּ’ ”
אִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רוֹצֶה לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל, מַדּוּעַ הוּא בִּכְלָל צָרִיךְ לְמַנּוֹת אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁחָטְאוּ בָּהֶם ?
הַתְּשׁוּבָה מוֹפִיעָה בִּגְמָרָא בְּרָכוֹת יב :”וְאָמַר רַבָּה בַּר חִנָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵהּ דְּרַב : כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו”.
כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְבַּיֵּשׁ בְּחֶטְאוֹ, הוּא זוֹכֶה לִמְחִילַת עֲווֹנוֹת.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יוֹדֵעַ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִצְטָרְכוּ זְכוּיוֹת גְּדוֹלוֹת כְּדֵי לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ.
וְלָכֵן רֶגַע לִפְנֵי הַכְּנִיסָה לָאָרֶץ , הוּא גּוֹרֵם לָהֶם לְהִתְבַּיֵּשׁ בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם, עַל מְנַת שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ נְקִיִּים מֵעֲבֵרוֹת.
אַךְ אִם נִתְבּוֹנֵן נִרְאֶה כִּי לַמְרוֹת הַסִּבָּה הַמֻּצְדֶּקֶת, הוּא אֵינוֹ מוֹכִיחָם עַל פְּנֵיהֶם. אֶלָּא רוֹמֵז לָהֶם בַּעֲדִינוּת אֶת חֲטָאֵיהֶם בְּהַזְכִּירוֹ שְׁמוֹת מְקוֹמוֹת שׁוֹנִים.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מַנְחִיל לָנוּ כָּאן דֶּרֶךְ בְּחִנּוּךְ וְהוֹרָאָה.
גַּם אִם יֵשׁ לְהוֹכִיחַ מִישֶׁהוּ מִפְּאַת סִבָּה מֻצְדֶּקֶת, יֵשׁ לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹדוֹ.
סִפֵּר הָרַב אַבְרָהָם בַּהֲרָ”ן מְיַסֵּד אֻלְפְּנַת בַּהֲרָ”ן בִּכְפַר אֵלִיָּהוּ וְכֵן הַמְּחַנְּכִים הַמְּפֻרְסָמִים בְּדוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים.
“בְּיַלְדוּתִי לָמַדְתִּי בְּתַלְמוּד תּוֹרָה “עֵץ חַיִּים” בִּירוּשָׁלַיִם. הַמַּשְׁגִּיחַ הָרוּחָנִי וְהַחִנּוּכִי שֶׁל תַּלְמוּד הַתּוֹרָה הָיָה הָרַב הַמְּפֻרְסָם רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זצ”ל.
הַנֹּהַל הָיָה כִּי הָיִינוּ מְקַבְּלִים אֲרוּחַת בֹּקֶר בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה.
בְּאַחַד הַיָּמִים הֵכִינָה הַטַּבָּחִית דַּיְסַת שׁוֹקוֹ.
אֲנִי שֶׁאָהַבְתִּי אֶת הַדְּחִיסָה, מִהַרְתִּי לְסַיֵּם אֶת הַמָּנָה שֶׁקִּבַּלְתִּי וְנֶעֱמַדְתִּי שׁוּב בַּתּוֹר לְקַבֵּל מָנָה נוֹסֶפֶת.
לְרֹעַ הַמַּזָּל, הַטַּבָּחִית זִהֲתָה כִּי כְּבָר קִבַּלְתִּי מָנָה וְטָעֲנָה בְּצֶדֶק כִּי אֵינָהּ נוֹתֶנֶת מָנָה נוֹסֶפֶת טֶרֶם יְקַבְּלוּ כֻּלָּם אֶת מָנָתָם.
אֲנִי שֶׁהָיִיתִי כְּאָחוּז בֻּלְמוּס כָּעַסְתִּי וְהֵעַפְתִּי אֶת הַסִּיר עִם הַדְּחִיסָה עַל הָרִצְפָּה.
מִיָּד כַּמּוּבָן תָּפַסְתִּי אֶת רַגְלַי וּבָרַחְתִּי מִשָּׁם.
אֵין צֹרֶךְ לְתָאֵר אֶת הַיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁעָבְרוּ עָלַי בִּידִיעָה שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהֵעָנֵשׁ בְּחֻמְרָה רַבָּה עַל מַעֲשַׂי.
לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר עֵת הִגַּעְתִּי לְתַלְמוּד תּוֹרָה, אָמְרוּ לִי חֲבֵרַי כִּי הָרַב אַרְיֵה לֵוִין הַמַּשְׁגִּיחַ קוֹרֵא לִי לָסוּר לְחַדְרוֹ . אֲנִי חַשְׁתִּי כִּי אֶת אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי בָּא . וְנָגַשְׂתִּי בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ לְחַדְרוֹ שֶׁל רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין כַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵכִין אֶת עַצְמִי לִנְזִיפָה קָשָׁה וְעֹנֶשׁ חָמוּר.
לְמַרְבֵּה הַפְתָּעָתִי רַבִּי אַרְיֵה פָּתַח לִי אֶת חַדְרוֹ בִּמְאוֹר פָּנִים וְהִזְמִין אוֹתִי פְּנִימָה.
הוּא הוֹבִיל אוֹתִי לַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן עָלָיו הָיְתָה מֻנַּחַת קְעָרָה וּבְתוֹכָהּ דַּיְסַת שׁוֹקוֹ.
“שָׁמַעְתִּי כִּי אַתָּה אוֹהֵב מְאוֹד דַּיְסַת שׁוֹקוֹ” פָּנָה אֵלַי. “כָּעֵת תּוּכַל לֶאֱכֹל כִּרְצוֹנְךָ”.
לַמְרוֹת הַבּוּשָׁה שֶׁכִּסְּתָה אֶת פָּנַי, רַבִּי אַרְיֵה עָמַד עַל כָּךְ שֶׁאֹכַל מִן הַדַּיְסָה.
בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי, כִּי אֲנִי אֶהְיֶה כְּמוֹ רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זצ”ל. מֵאוֹתָם הַמְּחַנְּכִים הַמְּבִינִים לְנֶפֶשׁ הַיְּלָדִים.
אֶת נַחוּם פָּגַשְׁתִּי בְּעִקְבוֹת בַּקָּשַׁת הַמּוֹרֶה שֶׁלּוֹ.
נַחוּם הוּא נַעַר בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה הַשַּׁיָּךְ לִקְבוּצָתָהּ הַנִּקְרֵאת “נֹעַר נוֹשֵׁר” אוֹ “נֹעַר מִתְמוֹדֵד”.
נַחוּם נָשַׁר מֵהַיְּשִׁיבָה לִפְנֵי שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים. וּמֵאָז הֶחֱלִיף מִסְפַּר מוֹסְדוֹת לִמּוּד.
בַּמּוֹסָד הָאַחֲרוֹן הֶחֱלִיט הַמּוֹרֶה לָקַחַת אֶת נַחוּם כְּאֶתְגָּר.
לַמְרוֹת הַנִּסָּיוֹן לְהִתְקָרֵב אֶל נַחוּם, נַחוּם עֲדַיִן לֹא הֶרְאָה סִימָנֵי קִרְבָה.
עַל מְנַת “לְפַצֵּחַ” אֶת הָאֱגוֹז הַקָּשֶׁה, הוּא בִּקֵּשׁ מִנַּחוּם לְהַגִּיעַ אֵלַי כִּבְיָכוֹל לָקַחַת מִמֶּנִּי חֹמֶר תּוֹרָנִי לְמוֹרֶה. בַּאֲמִירָה כִּי עַל נַחוּם נִתָּן לִסְמֹךְ.
כַּמּוּבָן שֶׁכַּאֲשֶׁר נַחוּם הִגִּיעַ בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ לְהִכָּנֵס. הוּא נִכְנַס בְּחֹסֶר נוֹחוּת מְסֻיָּם, מֻפְתָּע מֵהַהַזְמָנָה.
הִצַּעְתִּי לוֹ שְׁתִיָּה וּמְעַט מַמְתַּקִּים וְתוֹךְ כְּדֵי שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ עַל הַמּוֹרֶה שֶׁלּוֹ.
בְּכַוָּנָה הוֹצֵאתִי אֶת הַכִּבּוּד לְאַט בְּמַטָּרָה לִמְשֹׁךְ זְמַן וּלְהַאֲרִיךְ אֶת הַשִּׂיחָה.
וְכָךְ שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מִדֵּי פַּעַם אִם הוּא מַעֲדִיף עוּגִיָּה אוֹ בִּיסְקְוִיטִים. שׁוֹקוֹלָד מָרִיר אוֹ חָלָב וְכַדּוֹמֶה.
בַּגְּמָרָא נֶאֱמַר “גְּדוֹלָה לְגִימָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים”.
וְכָךְ אָכֵן קָרָה.
נַחוּם סִפֵּר אֶת חֲוָיוֹתָיו. וְכָךְ הִגִּיעַ לוֹמַר כִּי לְעוֹלָם לֹא יִסְלַח לָרַב שֶׁבִּגְלָלוֹ הוּא עָזַב אֶת הַיְּשִׁיבָה.
זֶה הָיָה יוֹם חַם, וַאֲנִי הוֹרַדְתִּי אֶת הַצִּיצִית. עַל מְנַת לְהָקֵל עַל חֹם הַגּוּף. עָשִׂיתִי זֹאת בְּהֵחָבֵא בִּידִיעָה כִּי אָכֵן זֶהוּ מַעֲשֶׂה לֹא רָאוּי, אַךְ כְּרֶגַע זֶה הַמַּתְאִים עֲבוּרִי.
הָרַב שֶׁרָאָה שֶׁאֲנִי בְּלִי צִיצִית, הֵחֵל לִצְרֹחַ עָלַי בִּפְנֵי כֻּלָּם.
“אֵינְךָ בַּחוּר יְשִׁיבָה וַאֲפִלּוּ לֹא דָּתִי, אִם אַתָּה מוֹרִיד אֶת הַצִּיצִית הַכָּזוֹ קַלּוּת”.
אֲנִי עָמַדְתִּי שָׁם וְהִסְמַקְתִּי אֶל מוּל כָּל בְּנֵי הַשִּׁעוּר שֶׁלִּי.
לֹא דַּי בְּכָךְ, הָרַב עוֹד הִכְרִיז כִּי אֵין לִי מָקוֹם בַּיְּשִׁיבָה. עַד שֶׁהוֹרַי יַגִּיעוּ וִישׂוֹחֲחוּ עִמּוֹ וְאוּלַי יַצְלִיחוּ לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ לְהַחֲזִיר אוֹתִי.
אַךְ אֲנִי בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֶחְלַטְתִּי כִּי לָרַב הַזֶּה אֵינִי חוֹזֵר. וְאִם כָּךְ הָרַב מִתְנַהֵג, אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹ הַדָּתִיִּים הָאֵלֶּה.
מֵאָז , אֲנִי מְחַפֵּשׂ מָה אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת . אַךְ בְּכָל מָקוֹם אֵינִי מַרְגִּישׁ בְּנוֹחַ.
אֲנִי יוֹדֵעַ מָה ה’ רוֹצֶה. אַךְ אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹ הָרַב הַהוּא.
כָּאן נָשַׁמְתִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הַאִם בְּמִדָּה וְהוּא יִתָּקֵל לְמָשָׁל בְּאָדָם מֵחֲדֵרָה גּוֹנֵב , הַאִם כָּל תּוֹשָׁבֵי חֲדֵרָה גַּנָּבִים ?
בָּרוּר שֶׁלֹּא , עָנָה.
אִם כָּךְ , לָמָּה בִּגְלַל רַב אֶחָד שֶׁבִּיֵּשׁ אוֹתְךָ , הֶחְלַטְתָּ שֶׁכָּל הַדָּתִיִּים כָּךְ?
נַחוּם הֵבִין אֶת הַדְּבָרִים הֵיטֵב, נָתַתִּי לוֹ אֶת הַחֹמֶר הַתּוֹרָנִי לָתֵת לַמּוֹרֶה שֶׁלּוֹ וְהִצַּעְתִּי לוֹ שֶׁיַּחֲזֹר כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה.
לְאַחַר מִסְפַּר חֳדָשִׁים נַחוּם שָׁב לַיְּשִׁיבָה רְגִילָה בְּמֶרֶץ רַב בְּמַטָּרָה לְהוֹכִיחַ לָרַב לְשֶׁעָבַר כִּי הוּא טוֹעֶה. וּבָרוּךְ ה’ הוּא מַצְלִיחַ.
לְסִכּוּם : גַּם בְּתוֹכָחָה , הִזָּהֲרוּ לֹא לִפְגֹּעַ.
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ
