בס”ד
אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת עֵקֶב
“וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה’ אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ.”
רָשִׁ”י הַקָּדוֹשׁ: “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמָעוּן” – אִם הַמִּצְוֹת קַלּוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו תִּשְׁמָעוּן
“וְשָׁמַר ה’ וְגוֹ'” – יִשְׁמֹר לְךָ הַבְטָחָתוֹ”.
אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ: “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמָעוּן וְגוֹ’. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ וְהָיָה מָה יִהְיֶה, אִם הַשְּׁמִירָה שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּסָמוּךְ, לֹא הָיָה צ”ל אֶלָּא עֵקֶב תִּשְׁמָעוּן וְשָׁמַר, וּמָה צוֹרֵךְ בְּתֵבַת וְהָיָה.
עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אוֹמְרוֹ עֵקֶב וְלֹא אָמַר אִם תִּשְׁמָעוּן כְּדֶרֶךְ אוֹמְרוֹ (וַיִּקְרָא כ”ו ג’) אִם בְּחֻקּוֹתַי, וְרַבּוֹתֵינוּ ז”ל דָּרְשׁוּ (תַּנְחוּמָא) אִם מִצְוֹת שֶׁהָאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו תִּשְׁמָעוּן, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ.
וְיִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אוֹמְרָם ז”ל (ב”ר פ’ מ”ב) אֵין “וְהָיָה” אֶלָּא שִׂמְחָה, וְהִנֵּה אֲדוֹן הַנְּבִיאִים בָּא בְּנֹעַם דְּבָרָיו לְהָעִיר בְּמוּסָר נָעִים כִּי אֵין לְאָדָם לִשְׂמֹחַ אֶלָּא כְּשֶׁיִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לַעֲשׂוֹת אָז יִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגֵל כְּבוֹדוֹ, אֲבָל כֹּל עוֹד שֶׁיָּחוּשׁ שֶׁחָסֵר אַחַת מְכָל מִצְוֹת ה’, בֵּין מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה בֵּין מִצְוֹת עֲשֵׂה, עָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה (קֹהֶלֶת ב’) “וּלְשִׂמְחָה מָה זֹה עוֹשָׂה”.
וְהוּא אוֹמְרוֹ “וְהָיָה” שִׂמְחָה תִּהְיֶה לְךָ , עֵקֶב תִּשְׁמָעוּן . פֵּרוּשׁ עֵקֶב הוּא סוֹף וְתַכְלִית, כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ חז”ל בְּלָשׁוֹן זֶה בְּלָשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (סוֹטָה מ”ט:) בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא וְכוּ’ כִּי בִּגְמָר זְמַן בִּיאָתוֹ יִקָּרֵא עִקְבוֹת, כְּמוֹ כֵּן אָמַר עֵקֶב תִּשְׁמָעוּן אֶת הַמִּשְׁפָּטִים וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם . אָז הוּא זְמַן הַשִּׂמְחָה. וְכֹל שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְזֶה אֵין לוֹ מָקוֹם לִשְׂמֹחַ. וְכַמַּאֲמָר חֲסִידֵי יִשְׂרָאֵל (חוֹבַת הַלְּבָבוֹת שַׁעַר הַפְּרִישׁוּת פ”ד) שֶׁהַפָּרוּשׁ אֶבְלוֹ בְּלִבּוֹ וְצַהֲלָתוֹ בְּפָנָיו, כִּי אֵין נָכוֹן לִשְׂמֹחַ מִי שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמֹד בְּבוּשָׁה וּכְלִמָּה לִפְנֵי מֶלֶךְ הַגָּדוֹל וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִי שֶׁמְּחֻיָּב רֹאשׁוֹ לְמֶלֶךְ, וּכְפִי זֶה שִׁעוּר עֵקֶב הוּא סוֹף שְׁמִיעַת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים:”
אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ שׁוֹאֵל מַהוּ “וְהָיָה” ?
וְעוֹד הוֹסִיף לִשְׁאֹל מַהוּ “עֵקֶב תִּשְׁמָעוּן”?
וְתֵרֵץ עַל פִּי מַאֲמַר חָזָ”ל כִּי אֵין “וְהָיָה” אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה.
וְהַנִּילָה עָקֵב רוֹמֶזֶת לְסוֹף וְתַכְלִית .
וְרוֹצֶה לוֹמַר כִּי רַק כַּאֲשֶׁר יְסַיֵּם הָאָדָם לִשְׁמֹר כָּל הַמִּצְווֹת כָּרָאוּי, אָז יוּכַל לִשְׂמֹחַ.
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ
