בע"ה
תשובה על חטא באונס
שאלה:
נשאלתי בערב יום כיפור מרב בישיבה שכדי לעודד את תלמידיו שעמדו ביעד מסויים דאג להם לקינוח מיוחד למנה אחרונה בסעודת ליל שבת, לאחר זמן התברר שקינוח זה הינו חלבי… (אף שהוזמן במפורש פרוה), האם עליו להודיע לתלמידיו בכדי שיחזרו בתשובה ויתוודו על כך ביו"כ ?
תשובה:
מכיוון שמדובר באיסור שעברו עליו באונס מאחר שיכלו לסמוך לגמרי על הנותן ולא היה עליהם לחשוש לבעיה כלשהי באכילה זו, ואף הנותן אנוס בעניין זה, אינם צריכים כפרה וע"כ אין צריך להודיעם.
הרחבה ומקורות: אין ספק כי היודע בחבירו שחטא אפילו בשגגה עליו להודיעו בכדי שישוב בתשובה ויתוודה, ואם היה זה בזמן בית המקדש ובחטא שחייבים עליו קרבן עליו להביא קרבן לפי חטאו, ובזמן שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה[1] (עי' רמב"ם פ"א מהל' תשובה). ואם חטא באיסור דרבנן בשוגג דעת בעל נתיבות המשפט (חו"מ רל"ד באורים סק"ג) שאין צריך כפרה כלל, וכאילו לא עבר דמי, והוכיח דבריו, אמנם יש מהפוסקים שחלקו עליו והביאו ראיות הפוכות, ואכמ"ל. ומ"מ אף לחולקים ומצריכים כפרה זהו כאמור כשעבר בשוגג, אך כשמדובר באונס כנידון הנ"ל[2] לכו"ע אין צריכין כפרה כלל, וכדברי הרמב"ם בפיה"מ בסוף יומא (ומו"נ ג' מ"א, ונלמד מהפסוק 'ולנערה לא תעשה דבר'), וכפי שהביא הרמ"א (יו"ד סי' קפ"ה ס"ד) לגבי שמשו שלא בשעת וסתה ומצאו אח"כ דם, וע"ע פת"ש יו"ד סי' כ"ט סק"א לגבי אכל עוף ואח"כ נמצא בה טריפה, ומ"ב סי' תרי"ח סק"ה לגבי חולה שמאכילין אותו ביום כיפור שאין צריך על כך כפרה דאונס רחמנא פטריה, וכפרה לא נאמר רק על השוגג, וכ"כ בסי' של"ד סקע"ח לגבי מי שחילל שבת משום פקוח נפש שאין צריך לכפרה כלל[3], עוד הביא שם (בשם זכור לאברהם) מה שנהגו נשים המדליקות הנר בשביל יולדת בשבת להתענות אח"כ הוא הוללות וסכלות.
ונראה שאף המכשיל הנ"ל אין צריך כפרה כלל, ודאי לא לשיטת הנתיבות כמסתבר שאף הגורם לעבור על דרבנן בשוגג לא יעבור על לפ"ע משום שלא נחשב שעברו איסור, וכך מצאתי שכתב בשו"ת הר צבי (יו"ד קכ"ד), לעומת זאת בשו"ת מנחת שלמה (א' מד') פשוט לו שגם לנתיבות איסור גמור הוא להכשיל חבירו אף בדרבנן, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו, וגזרו אף על המכשיל שהוא מזיד להתנהג עם איסור דרבנן כמו עם דאורייתא שאסור משום לפנ"ע, אע"ג שלמעשה אין מי שיכול להיכשל בדרבנן בשוגג. אך אף לדברי מנחת שלמה זהו כאשר הכשיל במזיד, במקרה דנן מלבד שהאיסור הנגרם היה באונס שא"צ כפרה לכו"ע, אף המכשיל לא התכוון כלל להכשיל ונחשב אף הוא לאנוס.
ומה שתקנו בנוסח הוידוי ביו"כ – 'על חטא שחטאתי לפניך באונס[4] וברצון', יעויין בביאור המובא בסידור הגר"א שהמשמעות שאפי' שנאנסתי מ"מ עשיתי מרצון, וכדברי הגמ' בפסחים כה: 'לא אפשר וקא מכוון אסור' (כלומר לאחר שיודע שיש איסור ולא יכול להימנע ממנו כגון שעובר בעל כורחו במקום שיש ריח של ע"ז ומתכוון ליהנות), או שלא נשמרתי מלהגיע למצב של אונס[5], וזה לא שייך כלל במקרה הנ"ל.
[1] ועי' שבת יב: '…ר' נתן אומר קרא והטה וכתב על פנקסו אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה' והביאו המג"א בסי' של"ד סקל"ג.
[2] שלא היה להם להעלות על דעתם לברר עניין זה, עי' ש"ך סי' קי"ט סק"א (ומדובר באיסור דרבנן של המתנה בין בשר וחלב כמבואר ביו"ד סי' פ"ט, ואם אכלו בסעודה בשר עוף הרי זה תרתי דרבנן, אמנם ה"ה בעובר על דאורייתא באונס).
[3] אף שלדעת רוב הראשונים והב"י בסי' שכ"ח סי"ד שבת דחויה היא אצל פק"נ ולא הותרה.
[4] וכן צ"ב במדרש (יל"ש תקע"ו) …אנוסיהן ספיקותיהן מנין ת"ל עונות לכל עונות, ע"ש.
[5] להרחבה והסברים נוספים בעניין וידוי על אונס יעויין במאמרו המצויין של הרב מ. בלס המובא באתר 'בינינו'.
