דיני עירוב תבשילין

כאשר חל יום טוב שהוא סמוך לשבת הצריכו חכמים להניח עירוב תבשילין, בגמרא (ביצה טו:) מבואר שהסמיכו את המצוה לפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות פרק כ פסוק ח) ודרשו חז"ל זוכרהו מאחר שבא [יו"ט] להשכיחו, ונחלקו בטעמים דעת רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט [ומתוך כך זוכר את השבת ואינו מכלה את הכל ליו"ט], ודעת רב אשי כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת וא"כ קל וחומר מיו"ט ליום חול.

האם כל אדם צריך להניח עירוב

מבואר בראשונים וכן בש"ע (סימן תקכז סעי' ז) שלכתחילה על כל אדם להניח לעצמו או למנות שליח לכל הפחות שיעשה עבורו עירוב תבשילין ואין לסמוך על רב העיר שיעשה לו והוא עצמו יפטר מכך, והטעם מבואר בשעה"צ (ס"ק לז) שהרי חכמים תקנו העירוב ובזה שלא מניח מזלזל בתקנת חכמים.

ולכן כמה בעלי בתים שסחרו יחד דירה אחת כל אחד צריך לעשות בפני עצמו עירוב כמש"כ החיי אדם (כלל קב סי' ז) וכ"פ בחזון עובדיה (עמ' רעז), אמנם בני ביתו הסמוכים על שולחנו אינם צריכים לערב כל אחד בפני עצמו אלא האבא עושה ופוטר את כולם וכן זוג צעיר ההולך להוריו א"צ לעשות עירוב תבשילין אפי' בשביל הדלקת נרות וכמ"ש בחזון עובדיה (שם ובהערה ח).

במה צריך לעשות עירוב

מבואר במשנה (שם) שצריך לעשות על תבשיל, ונחלקו הראשונים האם גם צריך לעשות על פת בנוסף, דעת ר"ת שאם רוצה לאפות ביו"ט [באופן שהיה לו קמח ברור מערב יו"ט] שצריך גם פת, אמנם דעת ר"י שא"צ, הש"ע (שם

סעיף ב) פסק שלכתחילה יעשה גם על פת וגם על תבשיל ואם לא עשה אלא על תבשיל בלבד מותר. וכל זה שרוצה גם לאפות אך אם אינו רוצה לאפות כלל יכול אף לכתחילה לעשות על תבשיל [ראה במשנ"ב סס"ק ו].

לסיכום: צריך לעשות עירוב תבשילין על תבשיל ואם רוצה גם לאפות צריך לכתחילה גם על פת.

סוג התבשיל

מבואר בגמרא (ביצה טז:) שאם האוכל צלוי או שלוק [מבושל הרבה] או מבושל מועיל וכ"פ בש"ע (שם סעיף ה).

ולעניין כבוש מבואר ברי"ף (ביצה ח:) ועוד ראשונים שמועיל גם וכ"פ בש"ע שם.

וכן לעניין מעושן מבואר בבית יוסף שמועיל וכ"פ בש"ע.

אמנם לגבי דגים מלוחים שלא כבשו אותם לא מועיל עירוב תבשילין כיון שמליח הרי הוא כרותח מ"מ גרוע מכבוש וכ"פ בש"ע שם.

ותבשיל אף שהוא נאכל חי מ"מ כל שמבשלו אפשר לעשות עליו עירוב תבשילין כמש"כ הב"י.

אך צריך לדעת שכל התבשילין הנ"ל היינו דוקא אם ראוי ללפת בהם את הפת דאם לא ראוי ללפת בהם את הפת לא מועיל עירוב תבשילין כמש"כ הש"ע (סעי' ד) גבי דיסא שאין דרך ללפת את הפת ולכן לא מועיל עירוב תבשילין.

עוד נחלקו הפוסקים האם ראוי לבשל את העירוב לשם עירוב או אפשר לקחת כבר תבשיל אף שבושל שלא לשם עירוב דעת הב"ח (ס"ב) שלכתחילה מצוה מן המובחר ליקח תבשיל שהוכן לשם עירוב אמנם דעת הגר"ז ועוד שא"צ.

והנה אף שהמג"א (סק"ב) כתב שצריך להקפיד שיהיה תבשיל שאין רגיל לאוכלו בכל יום מ"מ הפוסקים דחו סברתו וא"צ להחמיר בכך וכמש"כ בשעה"צ (ס"ק כג).

לסיכום צריך שיהיה תבשיל שראוי ללפת בו הפת כדי שיוכל לעשות עליו עירוב תבשילין, וטוב שיעשה תבשיל לשם עירוב תבשילין ואם כבר הכין ולא רוצה לזרוק אין חייב בכך.

איזה תבשיל כדאי לעשות

בזמנם היו רגילים לעשות עירוב תבשילין על ביצים כיון שאינם מתקלקלות (בן איש חי פרשת צו אות א), אמנם כיום שיש מקררים יש עניין לעשות על מאכל חשוב עירוב תבשילין כגון בשר ודגים כמש"כ בחזון עובדיה (יו"ט עמ' רפא).

שיעור התבשיל

מבואר בגמ' (שם) שצריך לכל הפחות כזית [27 גרם] וכ"פ בש"ע, ובאופן שמניח גם פת כתב הרמ"א (סעי' ב) שנהגו בשיעור כביצה [54 גרם].

זמן הנחת העירוב

מבואר בש"ע (סעיף יד) שלכתחילה אין להקל להניח עירוב תבשילין לכמה חגים יחד אלא כל ערב יו"ט הסמוך לשבת יניח עירוב תבשילין.

אדם שאינו צריך לבשל כלל האם צריך להניח עירוב תבשילין

מבואר בסעיף יט בבית יוסף שנחלקו הראשונים האם צריך לעשות עירוב תבשילין כדי להדליק נר לשבת ואף שמהש"ע משמע שא"צ להניח עירוב, מ"מ לכתחילה יניחו עירוב בלי ברכה כיון שישנן הרבה הכנות חוץ מהדלקת הנר שנתון במחלוקת הראשונים וכן מבואר בחזון עובדיה (עמ' רעז, ועמ' שב ע"ש).

כיצד עושים את העירוב

לוקחים את התבשיל והפת שיש בהם שיעור ומברכים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצוות עירוב, וכשיסיים יאמר בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת [וכן מבו' בש"ע סעי' יב, אף שפסק בסעי' יט שא"צ להניח עירוב על נר].

וכתב הרמ"א (סעיף יב) שצריך להבין את מה שאומר [וזה הביאור בעברית "בזה העירוב יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל הצרכים מיו"ט לשבת].

מתי מותר לאכול העירוב

מבואר במשנה שם שכל שצריך לבשל עוד מיו"ט לשבת אין לאכול העירוב וכ"פ בש"ע (סעי' טו), ונהגו לשמור הפת ולעשות עמה לחם משנה עד לסעודה שלישית ועליה לבצוע, ואת התבשיל אוכלים בשבת.

את העירוב עצמו יש להניח לפני שקיעת החמה, אמנם בדיעבד אם נזכר בשקיעה יניח העירוב כמש"כ הרמ"א (שם סעיף א) [ולעניין אם קיבל שבת או הדליק נרות וכו' עיין בחזון עובדיה (עמ' רפג) שכל עוד לא התפלל ערבית יכול להניח העירוב אך אם ענה ברכו לא יברך על העירוב.