שאלה : האם בשינו מקום מחדר לחדר צריך לחזור לברך
תשובה : אין צריך לברך בשינו מקום מחדר לחדר, אך לכתחילה יש לתת בדעתו שהברכה תכלול את כל הבית.
הרחבה: בגמ' (פסחים ק:-קא:) נחלקו בדין אם עשו קידוש בבית הכנסת והולכים לביתם האם יצאו ידי חובת קידוש ויין או צריכים לחזור לקדש ולברך. רב אמר ידי יין לא יצאו (שאם יש להם יין לשתות בביתם חייבין לברך בורא פרי הגפן, שאינם פטורין בברכת הכוס וכו') ידי קידוש יצאו. שמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו. ורבי יוחנן אמר אחד שינוי יין ואחד שינוי מקום אין צריך לברך.
והגמ' הקשתה על שמואל, ושמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא לאפוקי אורחים ידי חובתן דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא, ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה (ואם קידש ולא סעד לא יצא ידי קידוש) סבור מינה הני מילי מבית לבית אבל ממקום למקום בחד ביתא (יש גורסים מפינה לפינה) לא (מבית לעליה לא צריך לחזור ולקדש אם קידש שבת בבית והלך לאכול בעליה) אמר להו רב ענן בר תחליפא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דשמואל ונחית מאיגרא לארעא והדר מקדש.
נמצא דגירסת הגמ' דאפי' ממקום למקום באותו בית כגון מעליית גג (איגרא) לארץ (ארעא) צריך לברך וא"כ יוצא דאפי' מחדר לחדר בבית הוי שינוי מקום. ולקמן נבאר האם זה דוקא גבי קידוש או לא.
אמנם הגמ' כתבה עוד (קא:) דרב חסדא אמר בשם רב הונא וכן שנו במתניתא דרב היקא הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך לא שנו אלא מבית לבית, אבל ממקום למקום (יש גורסים מפינה לפינה) לא (מבית לעליה). נמצא דלשיטת רש"י בקידוש ממקום למקום (חדר לחדר אפי' בבית אחד) צריך לחזור ולברך, אולם בשאר דברים שלא צריך קידוש במקום סעודה מחדר לחדר לא צריך לברך. והתוס' (ד"ה אבל ממקום למקום) כתבו וז"ל פי' מחדר לבית או מבית לעליה כמו מאיגרא לארעא אבל מפינה לפינה יש קידוש כי היכי דלא חשוב שינוי מקום בסמוך, ולקמן גבי שינוי מקום דקאמר לא שנו אלא מבית לבית ומיהו שני מקומות בחד בית קרי ליה מבית לבית וכו'. עוד כתבו התוס' (סד"ה אלא בדברים שאין טעונין ברכה וכו') שינוי מקום היינו אפי' בחד בית כמו מאיגרא לארעא או מחדר לבית אבל מפינה לפינה לא.
נמצא דבקידוש גרסו "ממקום למקום לא" וא"כ אפי' מחדר לחדר לא. ובשאר דברים גרסו לא שנו אלא מבית לבית אבל מפינה לפינה לא [ואפשר לומר דגם אם גרסו "ממקום למקום" דהיינו באותו חדר אבל מחדר לחדר לא ודו"ק]. וא"כ מחדר לחדר הוי שינוי ואילו מפינה לפינה באותו חדר לא יברך. אולם הרי"ף (יט:) גרס גבי קידוש "ה"מ מבית לבית אבל מפינה לפינה לא" והר"ן הסביר כוונתו דאפי' מפינה לפינה באותו בית לא יצא והרי לכאורה קשיא לי דהרי רב חנן בר תחליפא הביא ראיה משמואל שמקדש אפי' מאיגרא לארעא א"כ יוצא דדוקא מחדר לחדר אולם מפינה לפינה בבית אחד (דהיינו באותו חדר) לא, וראיתי שכן התקשה הר"ן (ד"ה ואפי') ותרץ ואף על גב דליכא למיפשט מהא מפינה לפינה אפ"ה כיון דמבית לבית לאו דוקא אלמא אין הקביעות תלוי בבית אלא במקום סעודה ומעתה אפילו מפינה לפינה.
נמצא דבקידוש לדעת הרי"ף אפי' מפינה לפינה באותו חדר לא מועיל וצריך לחזור לקדש. אולם גבי שינוי מקום כתב הרי"ף לא שנו אלא מבית לבית "אבל מפינה לפינה לא" משמע שמפינה לפינה באותו חדר לא מברך אולם מחדר לחדר מברך. וכתב הר"ן (ד"ה אבל מפינה) וז"ל ואף על גב דלעיל גבי אין קדוש אלא במקום סעודה מסקינן דאפילו מפינה לפינה היינו טעמא משום דקביעות סעודה לא הוי אלא במקום סעודה ממש שאין דרך בני אדם לקבוע מקום סעודה בתוך כל הבית, אבל גבי שתיית היין אין אדם מייחד מקום מיוחד בבית לשתייתו הילכך משמע דבפת ומיני דגן דאדם קובע באכילתן מקום מיוחד כל ששינהו אפילו מפינה לפינה צריך לברך ושנוי מקום דאמרינן צריך לברך היינו בין שהלך למקום אחר ולא חזר למקומו בין שהלך וחזר למקומו דהא והא שנוי מקום מיקרי וצריך לברך והכי מוכח לקמן בסמוך.
נמצא לביאור דברי הר"ן בשתיית יין וכדו' אין אדם מייחד מקום א"כ יוצא דאפי' ישתה מחדר לחדר אין בעיה לפי דבריו אולם גבי פת וה' מיני דגן כיון שאדם קובע אכילתו במקום מיוחד ולא יאכל במקום אחר אם עבר חשיב שינוי מקום וא"כ כיון שהרי"ף פסק כרב ששת כל שלא השאיר מקצת חברים צריך לברך.
והר"ן (ד"ה ואפילו מארעא וכו') כתב גבי קידוש וז"ל מיהו איכא למאן דאמר דהני מילי היכא דלא חזו ליה דוכתא דקדיש ביה אבל חזו ליה דוכתא דקדיש ביה לא צריך ומדמו ליה לשתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד (ברכות נ.) דמזמנין כאחד. א"כ לפי ביאור דברי הר"ן קידוש חמור יותר כיון דבעינן במקום סעודה ויש מ"ד שאומר שכל שראה מקומו ובבית אחד אפי' מחדר לחדר מועיל א"כ ה"ה שינוי מקום לשאר דברים דהוי יותר קל. וביאר עוד הר"ן דלדעת הרי"ף אפי' היה דעתו לקדש במקום אחד ולעבור למקום אחר באותו בית לא מועיל אף שמהירושלמי (ברכות פ"ו ה"ו) משמע שאם נתן דעתו שקידש בביתו לאכול בסוכה מועיל.
וא"כ לשיטת הר"ן לא מועיל שנתן דעתו לקדש על דעת לאכול במקום אחר, אולם כל שרואה מקומו הראשון מהני כמש"כ לעיל. והרא"ש (פסחים פ"י סי' ה) כתב גבי קידוש ה"מ מבית לבית "אבל ממקום למקום לא" וכו' נמצא גבי קידוש מחדר לחדר לא מועיל וצריך לחזור לקדש, וכתב דמפינה לפינה אפי' טרקלין גדול אין צריך לברך. ולקמן גבי שינוי מקום גרס "אבל מפינה לפינה לא" וביאר דמבית לבית היינו מחדר לחדר באותו בית אבל בחדר אחד גדול לא חוזר וא"כ דעתו כסברת התוס'.
והביא עוד הרא"ש דדעת רבינו ניסים דאם היה דעתו לאכול במקום אחר יצא ידי חובת קידוש וביאר דהיינו דוקא דהוי בחד ביתא. וע"ש שביאר דהירושלמי לא פליגי על גמרא דידן. והרמב"ם (שבת פכ"ט ה"ח) כתב אבל אם קידש בזוית זו אוכל בזוית שניה. משמע דגורס גבי קידוש ממקום למקום דהיינו מחדר לחדר לא. ובשינוי מקום כתב הרמב"ם (ברכות פ"ד ה"ה) וז"ל והמשנה מקומו מפינה לפינה בבית אחד אינו צריך לחזור ולברך.
אולם לעיל הבאנו דהראב"ד תמה על הרמב"ם שכתב שאם דיבר עם חברו בפתח ביתו (מבחוץ) חוזר ומברך, דהרי רואה מקומו הראשון, והכס"מ כתב דלא קשיא מידי כיון שיצא ממקומו חשיב שינוי מקום וא"כ משמע אפי' רואה מקומו הראשון. נמצא דלדעת הכס"מ דלא מועיל רואה מקומו הראושן. ולכאורה בשו"ע פסק כדברי הרמב"ם א"כ לדעת השו"ע לא מועיל ראה מקומו הראשון בשונה מקידוש וצ"ע דהרי קידוש יותר חמור ולדעת השו"ע מועיל.
אולם במה שאכל תאנה במזרח נבאר לקמן דאם דעתו לאכול במערב לא מברך ובב"י (מחודש ססעי' ב[א]) כתב דדעת הראב"ד כדעת רבינו ניסים בהלכות קידוש, וא"כ משווה הסימנים ההדדי, ואולי לב"י יש חילוק בין קידוש שרואה מקומו הראשון לבין שינוי מקום שרואה מקומו הראשון. קמ"ל דבריו כדברי הרא"ש והתוס'.
וכתב הטור (סי' רעג) וז"ל ורב שר שלום כתב כל זמן שרואה מקומו מותר אפילו מבית לחצר ואם לאו אסור עכת"ד. וכ"כ הר"ן וכתב הב"י דכן כתב הרב המגיד בפרק כ"ט (ה"ח) בשם הגאונים (ספר העתים סי' קמז, רי"ץ גיאות הל' קידוש ע' י). ועוד יוצא מדברי הטור (שם) דבקידוש מחדר לחדר אסור אבל מפינה לפינה מותר, וגם מחדר לחדר על שרואה מקומו נראה דשרי אפי' מבית לחצר, וכל שהיה בדעתו לעבור מחדר לחדר בחד ביתא גם נראה מדבריו דמהני.
והטור (סי' קעח) כתב וז"ל בני חבורה שהיו מסובים ויצאו ממסיבתן לב"ה או לבה"מ אם היסבו על דברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן מיד כששינו מקומן מחדר לחדר אם רוצין לאכול שם צריכין לברך ברכה ראשונה על מה שרוצים לאכול אבל אינן צריכין לברך ברכה אחרונה על מה שאכלו דשינוי מקום חשוב כמו היסח הדעת והיסח הדעת מזקיק ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול אבל למפרע על מה שאכל כבר לא אבל אם שינו מקומן בחדר אחד מזוית זו לזוית אחרת אין צריכין לברך וכו'. נמצא לשיטת הטור דבעינן דהיינו דוקא מפינה לפינה אינו חוזר לברך אך מחדר לחדר חוזר לברך אפי' בחד ביתא וכל זה בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם אבל בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם כיון דפסק כרב חסדא לא צריך לברך דלקביעה קמא הדר.
והשו"ע כתב (סי' רעג סעי' א) אין קידוש אלא במקום סעודה, ובבית אחד מפנה לפנה חשוב מקום אחד, שאם קידש לאכול בפנה זו ונמלך לאכול בפנה אחרת, אפי' הוא טרקלין גדול, א"צ לחזור ולקדש. הגה: ומבית לסוכה חשוב כמפנה לפנה (מרדכי פ' ע"פ) מרן: וי"א שכל שרואה מקומו, אפילו מבית לחצר, א"צ לחזור ולקדש. וי"א שאם קידש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, שפיר דמי (וע"ל ריש סי' קע"ח), והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד, כגון מחדר לחדר או מאיגרא לארעא. והסבירו האחרונים דכל שעושה כאחת מהדעות זה בדיעבד אך אם יש ב' דעות יחד כגון גם דעתו לעבור מחדר לחדר באותו בית וגם רואה מקומו הראשון לכתחילה אפשר לעשות כן או מפינה לפינה ודעתו לעבור אחר הקידוש לפינה השניה.
ולקמן נבאר שאם אכל תאנה במזרח ואח"כ בא לאוכלה במערב יברך, והראב"ד כתב כל שלא היה בדעתו והכס"מ העתיק הראב"ד הנ"ל וכתב וז"ל ואף על גב דמזוית לזוית לא הוי שינוי מקום שאני התם שכתלי הבתים מקיפים לשתי הזויות הילכך חשיב כמקום אחד משא"כ באכל במזרחה של תאנה ובא למערבה שהתאנה כמקום שאין בה מחיצות הוא ולפי זה במקום שאין בו מחיצות אפילו שינוי מקום כל דהו הוי שינוי דתאנה דנקט אורחא דמילתא נקט ולאו דוקא נקט. ומיהו אפשר דבמקום שאין בו מחיצות כל שרואה מקומו הראשון לא הוי שינוי מקום ומזרח תאנה ומערבה שאני דכיון דתאנה מפסקת ה"ל שני מקומות וזה נראה יותר.
משמע שבמקום שאין מחיצות כל שרואה מקומו אינו צריך לברך.
לסיכום: דעת הרי"ף דגבי קידוש מפינה לפינה אפי' באותו חדר חוזר לברך, וגבי שינוי מקום מפינה לפינה בחדר אחד לא חוזר ומברך אבל אם זה מחדר לחדר אפי' פת וה' מיני דגן חוזר ומברך אא"כ השאיר מקצת חברים. והרא"ש והטור והתוס' והרמב"ם גבי קידוש מחדר לחדר צריך לחזור לקדש ומפינה לפינה לא, וכן בשינוי מקום לשאר דברים מחדר לחדר צריך לברך אך מפינה לפינה לא. ודעת רש"י דבקידוש מחדר לחדר חוזר ומקדש וגבי שינוי מקום מחדר לחדר לא חוזר ומברך. ואם בקידוש נתן דעתו לעבור לחדר אחר לדעת הר"ן לא מועיל ולדעת הרא"ש ורבנו ניסים מועיל. וברואה מקומו הראשון בקידוש דעת הר"ן והגאונים ורב שר שלום שלא חוזר לברך. אולם בשינוי מקום לשאר דברים דעת הראב"ד שלא יברך ודעת הרמב"ם שיברך.
סיכום האחרונים
כתב הרמ"א (סעי' א) דלדעת השו"ע שכתב כדברי הרמב"ם שכל שאכל יחידי ולא השאיר מקצת חברים אפי' אם אכל פת צריך לברך אם יצא מפתח ביתו לבחוץ, זה דוקא שלא היה בדעתו אבל אם היה בדעתו אין צריך לחזור ולברך. והט"ז (סק"ט) כתב לתמוה על הרמ"א דהרי השו"ע סעי' ד כתב דאם אכל במקום אחר מברך שם ברכת המזון כיון שנתן בדעתו וא"כ יוצא שאפי' מבית לבית כל שנתן בדעתו לאכול במקום השני לא מברך וכתב עוד וז"ל אלא דק' מ"ש מגן לגן דכ' בסמוך דלא מהני דעתו לכך ונ"ל דגם לדעה ראשונה ס"ל לחלק בין פירות לפת לענין אם הי' בדעתו לאכול במקום אחר דבפת כיון ששייך בו קביעות מהני זה שהי' בדעתו לאכול שם שאין צריך לברך ופירות לא מהני דעתו לכך כי אין להם חיבור יחד ומזה יש סתיר' על הגהת רמ"א דלעיל אבל על דברי הש"ע שכת' לעיל בס"ב וכשהם חוזרים צריכים ברכ' כו' לק"מ דשם לא מיירי שאוכל במקו' השני אלא חוזר לגמור סעודתו במקום הראשון אבל אם אוכל במקום השני אין צריך לברך אם היה דעתו אבל דברי רמ"א דדוקא במקום א' הם תמוהים ומ"ש ראיה מסי' רע"ג אינו דומה לכאן דשם לא אוכל כלל במקום זה שעושה קידוש רק דעתו לאכול במקום השני ע"כ אין קרוי מקום סעודה אלא אם הוא בבית א' מה שא"כ כאן שאוכל גם כאן ואם היה דעתו לאכול עוד במקום אחר לא בעינן שיהיה בבית א' דוקא כנלע"ד וכו'. וכתב עוד לעיין בסימן רעג והסבירו המשנ"ב (סק"י) דכמו דיני קידוש ה"ה לענייננו.
והמג"א (סק"ב) כתב דה"ה אם רואה מקומו הראשון כמבו' בסי' רעג. וכתב המשנ"ב (ס"ק יב) היינו תחת גג אחד ואפילו מחדר לחדר או מבית לעליה ואף שאין רואה מקומו וה"ה אם רואה מקומו הראשון שאכל שם אפילו דרך חלון ואפילו מקצת מקומו נמי מועיל אף שלא היה דעתו מתחלה. ודוקא מחדר לחדר באותו בית אבל מבית לבית אף שסמוכין זה לזה מסתפקים האחרונים דאפשר דאין להקל ע"י ראית מקום. ודע שלפי המבואר לקמן בהג"ה דאנו נוהגין כהפוסקים שלא לברך ע"י שינוי מקום כשעומד באמצע סעודת פת תו אין נ"מ לדינא כל החילוקים האלו שהזכרנו לענין שינוי מקום רק לענין מסובין לאכול פירות ושארי משקין דבהם לכו"ע שייך דין שינוי מקום. ובשעה"צ (סק"ט) כתב וז"ל עיין בלבושי שרד וכן בדרך החיים בהלכות קידוש, דעתו שם דמבית לבית לא מהני ראית מקום אם לא שהיתה דעתו לזה מתחלה. ובאמת גם בסימן רע"ג לא נזכר זה רק בשם יש אומרים, ורמ"א לא העתיקו כאן לדינא. אכן לענין מחדר לחדר נראה דיש לסמוך על דעת המגן אברהם ושאר אחרונים בזה [אף דהאבן העוזר חולק], אחרי דעצם הדין דמחדר לחדר הוי בכלל שינוי מקום אינו מבורר כל כך, דיש כמה ראשונים דפליגי בזה, וכו'.
אולם לא הבנתי דברי שר דהרי הכס"מ חלק על הראב"ד בדין רואה מקומו הראשון ואח"כ העתיק בשו"ע לשון הרמב"ם וצ"ע. ובביה"ל (ד"ה בבית אחד) כתב וז"ל עיין במשנה ברורה דהיינו בחדר אחד כ"כ המגן אב' ושארי אחרונים דמחדר לחדר אף בבית אחד הוי שינוי מקום וכו' אלא דאם רואה מקומו הראשון או שהיה דעתו בזה בשעת ברכה יש להקל בזה כמ"ש למעלה בס"א ולפ"ז אם אכל פירות ומשקין שאין טעונין ברכה במקומן ונכנס באמצע לחדר אחר שאין רואה מקומו הראשון אסור לו לאכול שם בלא ברכה לכו"ע [דאף לדעת ההג"ה לקמיה בפירות ומשקין מודי] ואף בחזר למקומו יהא טעון ברכה לכתחלה. והנה דבר זה אף שהוא כתוב בכמה אחרונים קשה מאד להזהר בזה וכמדומה שאין העולם נוהגין כן וחפשתי במקורי הדין ומצאתי שאין דין זה מבואר דהמעיין בפסחים ק"א בתוד"ה אבל וברא"ש שם יראה דזהו רק לפי גירסתם דגרסי בגמרא גבי קידוש אבל ממקום למקום וכו' [ולדידהו דין קידוש במקום סעודה ושינוי מקום שוין] אבל אם נגרוס אבל מפנה לפנה לא נהיה מוכרחים לומר דסובר הגמרא דמפינה לפינה ומחדר לחדר שוים אחרי שהם תחת גג אחד ואם נחמיר במחדר לחדר ה"ה דצריך להחמיר במפינה לפינה [דאל"ה מאי מייתי הגמרא ראיה מרב ענן דהתם הוי מאיגרא לארעא] וא"כ כד מקילינן אח"כ במפינה לפינה לענין שינוי מקום נכלל בענין זה גם במחדר לחדר דדוקא במבית לבית מקרי שינוי לענין שינוי מקום וכלישנא דגמ' שם ל"ש אלא מבית לבית דהא לפי גירסא זו ע"כ דצריך לחלק בין דין שינוי מקום לדין קידוש במקום סעודה וכמ"ש בחידושי מהר"ם חלאו"ה [שהי' תלמיד הרשב"א] דלענין קידוש בעינן מקום סעודה ממש ומקום פיתא גרים לכך אפילו מפינה לפינה אסור אבל לענין שינוי מקום בעקירה גמורה תליא מילתא ומפינה לפינה לא הוי עקירה ע"ש. והנה גירסא זו סבור מינה וכו' אבל מפינה לפינה לא מצאתי בכמה ראשונים והוא בפירוש ר"ח ובבה"ג וברי"ף וכן בחידושי מהר"ם חלאו"ה [והנה אף מי שירצה לדחות ראיה זו ויאמר דעכ"פ לא מצינו היתר בהדיא בגמרא לענין שינוי מקום אלא במפינה לפינה וכמו שמסיים הגמרא אבל מפינה לפינה לא אשיב לו גם איסור לא מצינו דאדדייקת מסיפא דלישנא דייק מראש המימרא דקאמר הגמרא לא שנו אלא במבית לבית ומחדר לחדר לא הוי בכלל זה] והנה דעת הרמב"ם כתב בב"י דהוא סובר ג"כ כהתוס' והרא"ש דקידוש במקום סעודה ושינוי מקום דינם שוה וכי היכי דמחמרינן במחדר לחדר לענין קידוש ה"ה דמחמרינן לענין שינוי מקום ולא מקילינן אלא מזוית לזוית באותו חדר אבל מהרה"מ בפכ"ט מהלכות שבת מוכח בהדיא דסובר דדעת הרמב"ם להיפך דמחלקינן בין קידוש במקום סעודה ובין שינוי מקום בסעודה ובשינוי מקום אף מחדר לחדר לא הוי שינוי מקום דגם הוא גורס שם בגמרא לגבי קידוש סבור מינה וכו' אבל מפנה לפנה לא וכו' [וכגרסת הגאונים הנ"ל] ומפרש שם דדבר זה קאי על מחדר לחדר דמפנה לפנה היינו מפנה אחד שבבית לפנה השני שבסוף הבית אף שבאמצע מתחלקים חדרים הרבה [והוכיח פירוש זה מדברי הגאונים עי"ש ובזה מתיישב שפיר הגמרא דמייתי ראיה מרב ענן דמיירי מאגרא לארעא על מפנה לפנה דגם מפנה לפנה הכונה מחדר לחדר עי"ש ואפשר דגם כל הגאונים הנ"ל דגרסי מפנה לפנה ס"ל כן ומתפרש הסוגיא בפשיטות] ולפיכך היקל הרמב"ם גבי קידוש מזוית לזוית דזהו אינו בכלל מפנה לפנה שבש"ס וא"כ גבי שינוי מקום דקאמר בגמרא דדוקא מבית לבית אבל מפנה לפנה מותר ע"כ קאי נמי על מחדר לחדר דזה נקרא מפנה לפנה וכנ"ל [ומיושב לשון הש"ס דקאמר רק מבית לבית הוי שינוי מקום דמשמע דכל שבתוך הבית לא הוי שינוי] והרמב"ם שהעתיק נמי בעניננו גבי שינוי מקום כלשון הגמ' דמפנה לפנה בבית אחד מותר לפ"ז בע"כ כונתו ג"כ אף על מחדר לחדר דכיון שהוא בבית אחד מותר ולא הזכיר בתחלה לאסור אלא מבית לבית [ומדויק מאד מה ששינה הרמב"ם לשונו דלגבי קידוש קאמר מזוית לזוית וכאן כתב מפנה לפנה]. היוצא מדברינו דלהרה"מ דעת הרמב"ם דמחדר לחדר לא הוי שינוי מקום וגם מדעת בה"ג ור"ח ורי"ף ע"פ גירסתם נראה כן וגם מצינו לרש"י שסובר בהדיא לענין שינוי מקום דמבית לעליה לא הוי שינוי מקום וה"ה מחדר לחדר דהוא גורס בשניהם אבל ממקום למקום לא [וע"כ דמחלקינן בין קידוש לשינוי מקום בסעודה] וכן באור זרוע העתיק דבריו לדינא עי"ש וע"כ אף דראוי ונכון לחוש לכתחלה לדעת האחרונים שלא ליכנס אפילו מחדר לחדר באמצע אכילתו בדברים שאין טעונין ברכה אחריהן במקומן אם לא שהיה דעתו לזה מתחלה בשעת ברכה מ"מ הנוהג להקל בזה אין למחות בידו דיש לו על מי לסמוך וכנ"ל ועכ"פ בדיעבד בודאי אין להצריך ברכה בהן דמידי ספיקא לא נפקא וספק ברכות להקל וביכול לראות מקומו הראשון בודאי יש להקל אף לכתחלה וכנ"ל בסס"א במ"ב.
אולם מה שכתב לדייק ברי"ף ועוד והקשה מרב ענן לענ"ד זה אינו דהרי מבואר מפורש בר"ן דמזה שיש חילוק מאגרע לארעא א"כ ה"ה מפינה לפינה ודו"ק. והשו"ע כאן כתב וז"ל והמשנה מקומו מפנה לפנה בבית א', אינו צריך לחזור ולברך. והמג"א (סק"ד) והמשנ"ב (ס"ק כב) כתבו דמה שהשו"ע כתב מפינה לפינה היינו באותו חדר. והמג"א (סק"ה) וכ"כ המשנ"ב (ס"ק כג) הוסיפו דאף ששינה מקומו לגמרי לאכול בזוית האחרת א"צ לחזור ולברך דזה אינו נחשב שינוי מקום ואף שאין רואה מקומו הראשון כגון שמפסיק תנור וכיו"ב כיון שהוא בחדר אחד. וזה מבואר בכס"מ שנכתוב לקמן גבי שינוי מקום ברה"ר.
ולדעת מרן יש לציין דבכל גוני בין פת וה' מינים שלא השאיר מקצת חברים לבין שאר פירות וכ"כ הט"ז (סק"ז). ואילו לרמ"א מדובר רק בשאר פירות ושלא השאיר מקצת חברים כמבו' באחרונים. העולה מכל האמור דהוי מחלוקת ראשונים גדולה אם מחדר לחדר חוזר לברך או לא וכלל גדול בידינו דספק ברכות להקל ולכן לא יברך אפי' אכל שאר פירות כל שעבר מחדר לחדר.
ונראה לי הקטן לומר דאם נתן דעתו שכל מה שאוכל אפי' נמלך ועבר חדר שהכל על דעת אותו ברכה, אינו חוזר ומברך וכמש"כ לעיל בשם הביה"ל, וכ"ש אם רואה מקומו הראשון דהוי רווחא דמילתא ולכן לא יברך. וכ"כ ה"ב (עמ' רד) ואף יכול לעשות כן לכתחילה כל שרואה מקומו הראשון, והוסיף דאפי' לא היה דעתו לכך משעת הברכה אלא בתוך הסעודה נתן דעתו לעבור וגם רואה מקומו אינו מברך. וכן מבואר בהליכות עולם (ח"ב עמ' מד).
וכמובן שכל זה שלא השאיר מקצת חברים לדעת מרן בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם ושאר דברים דגם לדעת הרמ"א הדין כן וכל זה שאינו השאיר מקצת חברים שאכלו גם בפרות כמש"כ לעיל מחמת סב"ל, וכן לדעת הרמ"א גם אם אכל פחות מכזית דינו כדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם שאם לא השאיר מקצת חברים חוזר לברך.
