הנחיות הלכתיות במצב הנתון למצוות שלפני חג פורים

מחצית השקל

נהגו לתת זכר למחצית השקל ונכון להיום עומד על סך 100 ₪ לאדם וטעם נתינת מחצית השקל מבואר במסכת סופרים (פרק כא ה"ד) שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול עשרת אלפים ככר כסף כמניין כל ישראל לפיכך אמר הקב"ה שיקדימו עם ישראל שקליהם לשקלי המן [עיקר חישוב מחצית השקל כתב הרמב"ם (שקלים פרק א הלכה ו) שלא היה במחצית השקל פחות מב' דינרים וכתב הכסף משנה (ביכורים פרק ו הל' טו) שהדינר הוא דרהם וחצי וא"כ יוצא שהוא ג' דרהם כסף, וכידוע נחלקו בשיעור הדרהם והמנהג המקובל הוא שכל דרהם הוא 3 גרם נמצא ששיעור מחציה השקל הוא 9 גרם כסף, וכיון שדינא דמלכותא דינא לכן נהגו לתת כולל מע"מ כי אי אפשר לקנות כסף לא כולל לכן אם נחשב כל גרם כסף כולל מע"מ יוצא שעומד על סך זה].

אמנם יש הנוהגים ליתן ג' מטבעות של חצי שקל כמש"כ הרמ"א (סימן תרצד סעיף א).

נתינת מחצית השקל בזמנו הייתה לכל זכר מעל גיל 20 כמש"כ המהרי"ל (הלכות פורים סי' ד) וכ"פ הרמ"א (שם), אמנם יש שנהגו לתת מגיל יג' שנים כמש"כ הרמב"ם (הל' שקלים פ"א ה"ז) לכן טוב להחמיר ליתן מגיל זה.

לגבי נשים וילדים מתחת לגיל יג' שנים מבואר בדרכי משה (סימן תרצד ס"ק א) בשם מהר"י ברי"ן שנותנים אף מעוברות וסימנך "כל העובר על הפקודים (שמות פרק ל פסוק יג), אמנם לשיטות שכתבנו קודם אין חייבים כלל. עוד כתב המגן אברהם (סי' תרצד ס"ק ג) בשם ההגהות מרדכי שגם נשים חייבות בדין זה וכתב בתורה תמימה (פרשת כי תשא) הטעם כדי להקדים שקליהם לשקלי המן, אמנם המג"א שם תמה על דבריו שהרי נשים לא היו נותנות מחצית השקל. כיום רוב המקומות נהגו ליתן עבור כולם.

בזמן נתינת יש נהגו לפני פרשת זכור כמבואר במסכת סופרים, אמנם המהרי"ל (שם) כתב שנהגו לתת במנחה של תענית וכ"פ הרמ"א (שם), והמגן אברהם (שם ס"ק ב) כתב שיתן בשחרית קודם המגילה, כיום המנהג הרווח לתת קודם המגילה ובזמן מנחה וכמש"כ הכף החיים (ס"ק כה) כדי שיהיה צדקה עם תענית לכפר, אמנם גם אם לא נתן ושכח לתת יכול לתת עד א' ניסן.

לסיכום

יתן על כל אדם 100 ₪ כולל מע"מ, אמנם אם קשה על האדם לתת סכום זה לכל אדם יתן על כל זכר מעל גיל 20 ואם יכול גם מעל גיל יג' שנים, ושאר בני ביתו כולל הנשים יתן ג' מטבעות חצאי שקלים.

בשעה שנותן יאמר "זכר למחצית השקל".

קריאת פרשת זכור

כידוע נוהגים לקרוא פרשת זכור בשבת שלפני פורים כמבואר בסימן תרפה.

לעניין נשים כתב בשו"ת בנין ציון (סי' ח) שגם נשים צריכות לשמוע שמן התורה אין לו זמן קבוע, אולם בספר החינוך (מצוה תרג) כתב לפטור נשים כיון שנשים לאו בנות מלחמה, וכתב בחזון עובדיה (פורים עמ' ט) שאע"פ שאישה שלא שומעת יש לה על מי לסמוך מ"מ טוב להחמיר לשמוע.

בשל המצב הרבה אנשים לא שמעו פרשת זכור ונאמר בכך כמה פתרונות.

א. דעת המגן אברהם (סימן תרפה) שכיון שלא כתוב בתורה שיקראו דוקא בשבת זו רק שחכמים תקנו כדי לסמוך מעשה עמלק להמן א"כ אם שומע בפורים פרשת ויבא עמלק יוצא י"ח ולדבריו יש סיעתא מהפוסקים וכן פסק באור לציון (ח"ד פנ"א סעי' ח וביאורים לסעיף ז).

ב. אמנם המשנ"ב (שם ס"ק טז) נשאר על דבריו בצ"ע על דברים המג"א כיון שצוונו לא לשכוח מה עשה לנו עמלק וזה לא נזכר בפרשת ויבוא עמלק. ומחמת כן כתב בחזון עובדיה (עמ' ז-ח) שיכוין לצאת בפרשת "כי תצא" [ולא בפרשת ויבוא עמלק] ויאמר לש"צ שיכוין לפטור אותו.

ג. בשו"ת בניין שלמה (סי' נד) כתב שאם לא שמע יכול לקרוא מתוך החמוש פרשת זכור וכ"כ בחזו"ע שנכון שיעשה כן.

לסיכום כדי לצאת ידי חובה כמו שצריך כדאי שישמע גם פרשת ויבוא עמלק וגם שיקרא מחומש פרשת זכור וכן ישים לעצמו סימן לשמוע פרשת כי תצא ויאמר לש"צ לכוין להוציאו.

צום תענית אסתר

כידוע שביום שני יחול תענית אסתר וראה בטור למה מותר להתענות לפני יום פורים, ונתנו סמך לצום כיון שמבואר בגמרא (מגילה ב.) שיום יג' באדר זמן קהילה לכל היא ופירש ר"ת [לא כפירוש רש"י] שהכל מתאספים לתענית אסתר ובאים לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכין רחמים.

וכיון שאנו זקוקים לרחמי שמיים מרובים זמן התענית הוא יותר נצרך ברגעים אלו ואין להקל בו ראש ולפטור עצמו מהצום שאנו מתענים כדי לזכור שה' יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל השם בכל לבבו כמו שעשה בימיהם וכמש"כ המשנ"ב (סי' תרפו סק"ב).

אמנם אם זאת באופנים מסוימים אנשים פטורים מהצום כגון מעוברת אחרי ג' חודשים או שסובלת מהקאות ומיחוש או חולשה וכן מניקה או תוך כד' חודש ללידתה וחלשה וכן אישה שהפילה או חולה שאין בו סכנה או יש חולשה יתרה שנפל למשכב כמבואר בחזון עובדיה (עמוד לז-לט).

ובכל צורך נוסף יש להתייעץ עם מורה הוראה בדין זה.

בצאת הצום האם מותר לאכול או חייב לשמוע המגילה קודם

יש חשיבות רבה לא לאכול קודם מקרא מגילה וכמש"כ השו"ע (סימן תרצב סעי' ד) שפעמים הקילו לקרוא מפלג המנחה כי קשה התענית, וכתב בתרומת הדשן (סי' קט) שהטעם שמא תחטפנו שינה. או שיגרר מטעימה לאכילת קבע כמש"כ הא"ר.

אם זאת אדם שקשה לו בפרט בזמנים אלו שאנו מפזזים עצמנו מהמקלט לבית וכדומה אם קשה עליו תעניתו מותר לו לטעום עד כביצה פת או משקין כמש"כ המשנ"ב (סימן תרצב סקי"ד). אמנם בשו"ת יביע אומר (ח"ט אוה"ח סי' סה) התיר אפי' בצורך כל שהוא ומהדין מותר באכילת פירות או פת פחות מכביצה כמבואר בחזו"ע (עמ' צה).

לכן אדם שקשה לו או אישה שתשמע יותר מאוחר את המגילה וכן אדם שלחוץ וצריך להרגיע עצמו רשאי לשתות או לאכול פירות כרגיל ואם צריך לאכול עוגה או פת יאכל עד 54 גרם.