בדין ברכת חכם הרזים

בעקבות העצרת שעתידה להתקיים ויצאו המונים להפגין את כח התורה בעולם נשאלנו אודות ברכת חכם הרזים. האם מברכין אותה בכינוס גדול של בני ישראל, וכיצד?

א. באיזה כמות אנשים מברכים חכם הרזים:

איתא בברכות (נח.) ואמר רב המנונא הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים אוכלוסי נכרים אומר בושה אמכם וגו' תנו רבנן הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני וכו'.

וכתבו הרי"ף (דף מג) והרא"ש (פ"ט ה"ח) והרמב"ם (פ"י הי"א) והמאירי (בית הבחירה ברכות נח.) והטור (רכד סעי' ה) דאוכלוסיא אין פחות משישים ריבוא (600 אלף) וכן פסק השו"ע (סי' רכד סעיף ה).

ובטעם הדבר כתב רש"י (ד"ה חכם הרזים) היודע מה שבלב כל אלו, וברא"ה (ברכות שם) כתב וז"ל פי' דבששים רבוא נכללין בו כל הדעות וכל הפרצופין, ולפיכך נתנה התורה בששים רבוא שאלמלא חסר אחד מישראל לא נתנה להם התורה, כדאיתא באגדה לפי שהיה רצונו של הקדוש ברוך הוא שיסכימו בקבלתה כל הדעות, והינו דמברכינן על אכלוסא של ששים רבוא ברוך חכם הרזים שהבורא יתברך יודע את רזי העולם ותעלומות סתריהם וכו' ע"ש.

ב. האם הברכה דוקא בארץ ישראל:

הנה הרמב"ם שם כתב שאם ראה אוכלוסין בארץ ישראל אומר חכם הרזים, וכתב רבנו מנוח דלמד הרמב"ם כן ממעשה דבן זומא שראה אוכלוסא ע"ג מעלה בהר הבית וכו'.

אולם הכס"מ דחה ראייתו דדילמא מעשה שהיה כך היה, ובב"י הוסיף דאם הראיה מהא דבן זומא א"כ יש לברך ברכה זו רק בהר הבית ולכן דחה ראיה זו.

והביא הכס"מ וכן בב"י לדברי הרמב"ם ראיה מהא דאמר עולא אין אוכלוסין בבבל (כמבו' בגמ' שם) שצ"ל דאע"פ שראה שישים ריבוא אין לברך, והקשה הכס"מ הרי בגמ' מבו' (שם ע"ב) דרב הונא ורב פפא ראו את רב חנינא בירך עליהם חכם הרזים ואע"ג דהיו בבבל וא"כ קשה על דברי הרמב"ם, וכתב ליישב דעולא פליג עליה וכיון דמקיל בברכות פסק הרמב"ם כמותו לא לברך אלא בארץ ישראל, וכתב הב"י דעוד יש לומר דההוא עובדא לאו למימר דבירך עליהם אלא דרב פפא ורב הונא היו חשובים בעיניו כס' ריבוא ואם היו בארץ ישראל היה ראוי לברך עליהם.

והנה בשו"ע שם שהביא דין זה השמיט הא דאמר הרמב"ם דהוא בארץ ישראל וכנראה כיון דשאר הראשונים פליגי ולא ס"ל שברכה זו נאמרת רק בארץ ישראל. וכ"כ המעדני יו"ט (על הרא"ש סי' ח אות ת).

אולם אנן קי"ל סב"ל נגד מרן ולכן אין לברך ברכה זו אלא בארץ ישראל וכן ראיתי שכתבו האורחות חיים (ברכות נט) וכ"כ הסמ"ג (עשין כז) כדברי הרמב"ם הנ"ל ולכן יש לומר סב"ל. וכמש"כ הכה"ח (סקט"ו) והא"ר (סק"ה) והע"ת (סק"ד) והברך את אברהם (סי' סד סעי' ב) וכ"כ המגן גיבורים אלף המגן (סק"ז) וכ"כ ביביע אומר (ח"ט סי' לג בהערה ד"ה ותבט).

ג. האם צריך לראות ס' ריבוא בבת אחת:

הנה הרמב"ם שם כתב וז"ל הרואה שש מאות אלף בני אדם כאחד וכו' ואם ישראל הם ובארץ ישראל אומר ברוך וכו' חכם הרזים. עכת"ד. וכן הטור כתב דהרואה ס' ריבוא ביחד אומר וכו'. משמע דבעי' שיהיו יחד. וכן מבו' בשו"ע שם.

ומלשון הרמב"ם והטור והשו"ע משמע דבעי' לראותם כאחד, ואף די"ל דלשון הטור והשו"ע שכתבו "ביחד" היינו לומר דנמצאים יחד ולא שיראה את כולם יחד מ"מ מלשון הרמב"ם שכתב שרואה כאחד משמע דבעי' שיראה ס' ריבוא ולכן בעי' שיעמוד במקום גבוה. והנה הבא"ח (בברכות נח.) ממעשה דבן זומא דבירך ע"ג הר הבית משמע דבעי' שיראה כאחד. וכן משמע בט"ז (יו"ד רלב סק"ז).

אולם בחידושי המלבים (נח: ד"ה תלמיד) כתב דהטעם שעמד ע"ג הר הבית כיון דההר אינו יכול להכיל ס' ריבוא וזה היה נס מהניסים שנעשו בביה"מ.

וראיתי בירחון אור תורה (ניסן תשעד סי' צ) שהביא מחלו' בדבר ושדעת הרב מזוז והרב קנייבסקי זצ"ל לברך כיון שהראשונים לא העתיקו המעשה הנ"ל כלל ועוד שמדחיית הכס"מ והב"י דברי רבנו מנוח דמעשה שהיה כך היה י"ל דה"ה הכא וא"כ מימלא אין ראיה. ועיין עוד בספר ווי העמודים (ח"ד סי' יא) שכתב למסקנא לברך אך לא הביא דברי הבא"ח הנ"ל.

והרב קרליץ (חוט שני ברכות עמ' קפט) כתב שצריך שיראה את הריבוי כמו ממקום גבוה כעין הר הבית שנזכר ואף אם אין צריך שיראה את כולם.

וראה בספר כאיל תערוג (עמ' רצו) שכתב בשם הרב שטיינמן דבעי' שיראו ס' ריבוא כאחד דאל"כ יסתובב אדם בכמה מקומות ובצירוף כולם יברך חכם הרזים.

אולם לענ"ד יש לדחות דברי האומרים שלא לברך כיון דלעולם בעינן שיהיו בכינוס אחד אבל לא מפוזרים דהרי אי בעי' לראות ס' בבת אחת היה לגמ' לגלות דין זה ועוד דהרי הטעם הוא שאומר חכם הרזים היינו שבח לקב"ה שיודע מה שבלב כל אלו וכמש"כ החיד"א (דברים אחדים דרוש יג' שבת זכור) וא"כ דמי למש"כ השערי תשובה (רכד סק"ה) דברכה על מלך ממלכי ישראל שחלק מכבודו לא בעי' שיראה וכמו מעשה דרב ששת (ברכות נח:) אע"ג דהוי סגי נהור וכיון דהברכה על חלק מכבודו לא בעי' ראיה א"כ ה"ה הכא.

ועוד דראיית הבא"ח אינה ראיה דהרי בירושלמי (פ"ט ה"א) מבו' דבן זומא שהיה רואה אוכלוסין שבירושלים היה מברך חכם הרזים וע"כ דמה שעלה להר הבית לאו דוקא, וראה בירושלמי (נדרים ג, ב) ובביאור קרבן העדה שם ובדברי הריטב"א (נדרים כד:) דאין עין שולטת לראות ס' ריבוא כאחת ואיך ראה אם כך בן זומא כל הס' ריבוא ולפ"ז הוא דלא כהט"ז והבא"ח (ועיין בווי העמודים שם סי' יא), וגם לדברי הגרי"ח י"ל דכוונתו דלא באמת ראה ס' ריבוא דזה א"א לומר על גאון עוזנו שנעלם מעינו הירושלמי הנ"ל אלא רק שיעמוד במקום גבוה ויראה הריבוי אבל לא כל הס' ריבו וכדברי החוט שני. וכן ראיתי לגאון ברכת יהודה ברכה (ח"ז סי' לד) שדן באורך וכתב שרשאי לברך.

וכן יש לדחות דעת שר המוסר הרב שטיינמן דטען דאם לא רואים כאחד הרי יראה כמה כינוסי בנ"א יברך חכם הרזים, שהרי זו כוונת הרמב"ם והשו"ע דבעי' כאחד היינו שיהיו בכינוס אחד אבל לא דבעי' לראות את כולם.

העולה מכל האמור שיכול לברך אע"פ שלא רואה את כל הס' ריבוא כאחד רק כדאי לעמוד במקום קצת גבוה לראות ראשי בני האדם אע"פ שלא רואה כל הס' ריבוא. ואם משער שיש ס' ריבוא כתב בשו"ת הרב הראשי תשמח-ט (סי' קסא אות ג) לרב מרדכי אליהו שיכול לברך. וכ"כ הגאון הרב זילברשטיין (ווי העמודים ח"ד סי' י).