ב”ה
נשאלתי בבית ההוראה: במצות עירוב תבשילין, מה דינו של אדם שאשתו מכינה את כל האוכל בערב יום טוב ביום רביעי השנה (תשפ”ד), וביום שישי שהוא יום טוב שני של ר”ה רק מחממים את האוכל לפני שמניחים על הפלטה לצורך שבת, האם יעשה עירוב תבשילין עם ברכה. וכן האם בשביל הדלקת נרות מיום שישי לצורך שבת אפשר לברך על העירוב תבשילין.
תשובה: צריך לעשות עירוב תבשילין כדי שיוכלו לבשל מיו”ט הסמוך לשבת. ואם אשה בישלה את כל התבשילים מערב יו”ט ואין היא מבשלת ביום טוב רק מחממת את התבשילים לשבת וכן מדליקה נרות לכבוד שבת אין לה או לבעלה לברך על עירוב תבשילין. בהיות ויש מחלוקת בפוסקים אם בשביל חימום לבד או בשביל הדלקת נרות יש לעשות עירוב תבשלין. וספק ברכות להקל.
אך צריך לשים לב אם לאחר חימום התבשילין והנחתם על הפלאטה של שבת מכסים את הסירים בכיסוי שישמור את החום בשמיכות וכיו”ב. אם כן מעיקר הדין לכא’ חייבים בעירוב תבשילין שהרי אסור לכסות בשבת את הסירים לדעת מרן השו”ע כמבואר בסי’ רנג וכפי שבאמת אומרים בנוסח הברכה שבזה הערוב יהיה מותר גם “לאטמוני”. אלא שגם בזה יש נוהגים להקל נגד מרן ולשיטת לא חשיב איסור הטמנה וגם כן אין צריך לברך על הערוב תבשילין,
ולכן הכי נכון וראוי לעשות: גם במקרה שבעלת הבית מבשלת את כל התבשילין לפני החג בעלה יעשה עירוב תבשילין עם ברכה, ובערב שבת ביו”ט שני של החג יניח ביצים חיות בסיר החמין, שלא התבשלו, שאז ודאי לכל הדעות הוא צריך לברך. ובכך יוצא מכל מיני ספקות של חימום התבשילין, והטמנת הסירים, ובפרט שלפעמים צריכים להרתיח מים לכבוד השבת.
מקורות: הנה כידוע נחלקו הראשונים אם מברכים על ערוב תבשילין, בשביל הדלקת נרות של שבת ביו”ט השני של ר”ה, שדעת הרי”ף והרמב”ם שלא לברך ודעת התוס’ והרא”ש לברך. ומרן השו”ע (סי’ תקכז סע’ יט) פסק בסתם כדעת הרמב”ם. ומ”מ כבר כתבו האחרונים מרן זיע”א בספרו חזו”ע יו”ט (ע’ רעז) שיעשה עירוב תבשילין ולא יברך, ואם רוצה לברך יבשל איזה תבשיל ביו”ט לכב’ שבת
והנה אף אם מחמם ביו”ט תבשיל מרק שכבר מבושל מערב יו”ט נראה שלא יכול לברך על העירוב ואף שיש כאן ספק ספיקא לברך שמא הלכה כמ”ד שיש בישול אחר בישול בדבר לח ואת”ל שאין בישול אחר בישול בדבר לח שמא הלכה כמ”ד דס”ל דאי אפשר להדליק אם לא עשה עירוב תבשילין וא”כ לכאורה הוי ב’ ספקות ויוכל לברך על חימום התבשילים וכן על הדלקת הנרות כי יש ב’ ספקות לברך, מ”מ נראה דמאחר וקיי”ל ספק ברכות להקל לכן אין לברך אף במקום שהוי ב’ ספקות וכמו שהאריך בזה בשדי חמד מערכת ברכות אות י שכתב במה שנחלקו הפוסקים אי בדאיכא ס”ס לברך לא אמרינן סב”ל או לא שנא מבואר בדברי רבנן בתראי דנקטי ואזלי בשיפולי גלימא דמרן מוהרד”ף בספר בספר מכתם לדוד או”ח סימן ג שכתב דכל שאתה מרבה ספקי ספיקות זה כלל גדול סב”ל.
וכפי שכתבנו כן ראיתי שכן כתב בשו”ת דברי בניהו ח”כב (סי’ לז). וכן כתב בשו”ת חשב האפוד (רבה של חדרה ח”א סי’ סח) ושם העיר שאם טומנים את הסירים א”כ לכל הדעות יצטרך לברך. וכן ראיתי שעוד העירו בזה מדין הטמנה אך זה אינו מדוייק כי לדעת המהר”ם בן חביב המנהג בא”י דלא כמרן השו”ע ולא חשיב איסור הטמנה. וכמ”ש בשו”ת יביע אומר (חלק ו – אורח חיים סימן לג) בשם הגאון מהר”ם בן חביב בתשובה כתב – יד, והובאה בשו”ת זכור ליצחק (סימן עד דף קיג ע”ב), שהמנהג לכסות בבגדים בע”ש הקדרה שע”ג כירה או כופח שאינם גרופים ולא קטומים, ובשו”ת אור לציון ח”ג (פכ”ב ס”ו) כתב דמי שבישל את כל צרכי השבת מעריו”ט ואינו צריך אלא לחממם לפני השבת דיניח ע”ת אך לא יברך עליהם. וע”ש בביאורים. ועיין בקונטרס אהל שרה להג”ר אבנר זאדה שליט”א בעמח”ס שו”ת כולו מחמדים (ס”ק ע”ה) דס”ל דאף אי בעי לחמם מאכלים שיש בהם רוטב לא יברך על העירוב תבשילין ע”ש היטב ברם עי’ בשו”ת שערי יושר להגר”א חנניה זלה”ה (חלק ב’ חאו”ח סימן ס”ז) דהעלה בהא וז”ל אם צריך לחמם רק מאכלים שאין בהם רוטב לא יברך על העירוב ואם צריך להניח גם מאכלים שיש בהם רוטב בני ספרד יכולים לברך על העירוב ובני אשכנז צ”ע אם יכולים לברך על העירוב בכה”ג עכ”ל.
