שאלה: האם מותר להשתמש ולנעול נעליים של הנפטר

תשובה: הנה הרוצה לחשוש לא לנעול נעלי המת, יחשוש ולא ינעל דווקא את הנעליים שהיו על הנפטר בשעת פטירתו. אמנם מהדין גם זה המקיל יש לו על מי לסמוך בפרט שידע שלא היה לחולה מחלה מדבקת. אמנם שאר הנעלים השייכים לנפטר אינו צריך לחוש ומותר ללובשם.

ולעניין התכריכין שנאסרים בהנאה מבו' בגמ' בסנהדרין (מז:) דילפי' בגזרה שוה "שם" "שם" מעגלה ערופה מה עגלה ערופה אסורה בהנאה אף כל תכריכי המת אסורים. ושם בגמ' מבוא הלכה כרבא שצריך דוקא שיזמין לצורך המת וגם יתן עליו דאי הזמין ולא נתן על המת או נתן על המת ולא הזמין לא נאסרים וכ"פ השו"ע (סי' שמט סעי' א).

והנה לעניין נעלי המת כתב בספר חסידים (סי' תנד) שאדם רצה לתת נעלי מת לעני ואמרו לו האיך תתינם לעני הרי נאמר ואהבת לרעך כמוך. ולכן ימכור לגוי שלא יבוא לידי סכנה והובא בזב"צ (קטז סקפ"ו).

ולכאו' קשה איך מותר למכור לגוי ולא חוששים שמא ימכור לישראל ואף לדברי המפרש בספר חסידים שכתב שאם יש חשש שימכור הגוי לישראל אסור הרי מבו' (פו סעי' י) שאפי' אם נראה לו שלא יקנה אסור אא"כ אסור לישראל לגמרי לקנות ממנו, אלא ע"כ י"ל שספר חסידים לא אסר משום דהוי ודאי סכנה אלא ספק וא"כ הוי ס"ס שמא לא ימכור הגוי לישראל ושמא אין סכנה ואף שאין עושין ס"ס בסכנה (אבקת רוכל סי' ריג) מ"מ כאן הוי סכנה שהיא דרך סגולה בעלמא ומהני כמבו' ביבי"א (ח"א סי' ט אות ח יו"ד).

אמנם בספר עצי לבנון (סי' מו) כתב שזה ט"ס בדברי ספר חסידים וצ"ל לא ימכור נעלים של בהמה שמתה כמבו' בחולין (צד.) [שמא נחש הכיש המת ונכנס הארס בעור] וכ"כ גשר החיים (ח"א פ"ח הע' 2) בשם רצ"פ על כן יש להחמיר על נעלים שהיו עליו בשעת חוליו שמא נדבק בהם זיעת החולי אבל אם לא לבשם משעה שנחלש יש להקל ע"י שיתן צדקה קודם ושומר מצוה לא ידע דבר רע, אמנם בחזו"ע (עמ' תפה) שם דחא זה שהרי א"כ אסור למכור לגוי דהוי גנבת דעת שאסורה בעכו"ם (חולין צד.).

ובספר כורת הברית (קו' נוטפות מור אות נא) כתב שהחשש שאם ילבש נעלי המת ביום יהרהר בלילה ויתכן שיבוא המת בחלום לקחת ממנו והרי מבו' בגמ' (ברכות נז:) שאם המת לוקח נעלים מהבית בחלום יש סכנה לבית. עוד הביא שבמקור חסד מרגליות (סי' תנד) כתב שיש אומרים שהקפידא דוקא במנעלים שהיו בשעת הפטירה על המת וכ"כ עוד אחרונים.

ובשו"ת אגר"מ (ח"ג סי' קלג) כתב דמסתבר לע"ד דאין להגיה דאה"נ דאסר ר"י החסיד מנעלים של מת, וכמו שבגמ' חששו מארס הנחש ה"ה  שאסר ללבוש גם מנעלים של אדם שמת דשמא מת ממחלה מתדבקת, ואף שלא שכיחא שלא ידעו שהיה חולה במחלה מתדבקת, מ"מ הא יש לחוש לסכנה גם לדבר שלא מצוי, אבל א"כ הוא דוקא בלא ידוע ממה מת דבידוע שמת ממחלה שלא מתדבקת אין לחוש, דלא מסתבר שאסר מנעלים של כל מת בשביל גזירה דמנעלים של מת שלא ידוע ממה מת. ואפשר שאסר לאחר שלא יודע ממה מת ולא מאמין למי שנתן לו הנעלים ואף שיש כמה דברים שא"א לומר בהם טעם מ"מ כל שאפשר לפרש טעם וכו' מפרשים לכן אם זה אחיו שידע מחמת מה מת מותר לקחת.

עוד בספר חסידים (סי' תנט) שכל הניחושים הם כנגד המקפידים וכדכתיב קפדה בא ובקשו שלום ואין מכאן דכל דקפיד קפדי בהדיה. לכן הרוצה לחוש אין בידנו למנוע ממנו אפי' לקרוע הנעלים דהרי בל תשחית דגופא עדיפא (שבת קמ.).

אבל מי שאינו רוצה לחשוש ובפרט בנעלים שלא היו על רגלי המת בזמן חוליו בודאי שיש לו ע"מ לסמוך וכ"ש נעלים חדשות כל זה כתב בחזו"ע (עמ' תפד-ז).

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*