הקדמה: לאחר קיום המצווה, נפלט מהאשה הנוזל שנכנס. הפליטה נעשית במשך מספר ימים וכל פעם יוצא קצת. הנוזל הזה נקרא שכבת זרע.

ש”ז(שכבת זרע) נחשבת לכזאת עד לאחר 6 עונות שהם 72 שעות

מבחינה הלכתית יום שהאשה פלטה ש”ז, לא יכול להיספר בשבעה נקיים. אך לאחר 72 שעות, גם אם האשה פולטת את זה, זה לא סותר את יום הטהרה.

אבל פליטת ש”ז שונה מראיית דם שסותרת את כל הימים, כאן זה סותר רק את יום הפליטה, ולכן אשה שלאחר שלושה ימים מתחילת הווסת כבר יכולה לעשות הפסק טהרה, הייתה יכולה תיאורטית להתחיל לספור, ואם הייתה רואה שנפלט לה מהגוף ש”ז הייתה מדלגת על יום זה וממשיכה את הספירה שהייתה אוחזת שם מחדש. אבל חכמים חששו שהש”ז תפלט מגופה והיא לא תשים לב, לכן גזרו שאם לאחר התשמיש ראתה דם, צריכה לחכות לפני שמתחילה את ספירת ימי הנקיים 3 ימים שלמים ורק אח”כ ביום הרביעי תפסוק בטהרה כך שביחד זה יוצא 4 ימים מאז התשמיש ויש שהחמירו יותר כפי שיתבאר בהמשך.

בגמרא נדה דף לג. הגמרא מסתפקת האם שכבת זרע סותרת את שבעת ימי נקיים והגמרא נשארת בספק, ומצאנו בגמרא נדה דף מב. שמוכח שסותרת את אותו היום.

בזב ראינו ששכבת זרע  סותרת את שבעת ימי הנקיים שלו, והגמרא לומדת את זה מהתורה שכתוב בזב ”לטמאה בה” שסותרת כמו ימי טומאתה מה טומאתה יום אחד [זבה קטנה] אף סתירתה יום אחד.

הראשונים נחלקו בדין זה, האם שכבת זרע סותרת את שבעת ימי הנקיים בנידה:

שיטת הראב”ד –

ששכבת זרע סותרת את שבעת ימי הנקיים רק לגבי תרומה ומעשרות אבל לבעלה לא סותרת, בספר טהרת הבית [ח”ב עמ’ שצה] כתב שיש עוד ראשונים שסוברים כשיטת הראב”ד, הרשב”א הר”ן והמאירי ועוד.

שיטת הרמב”ם –

ששכבת זרע סותרת את שבעת ימי הנקיים גם לבעלה, אבל רק תוך שלושה עונות לאחר התשמיש, חוץ מאותה עונה ששימשה.

שיטת רוב הראשונים –

שפולטת שכבת זרע סותרת את ימי שבעת הנקיים גם לבעלה, אבל סותרת רק יום אחד, וכן שכבת הזרע שנפלטה סותרת תוך שישה עונות מאז התשמיש.

יוצא שלפי רוב הראשונים אישה ששימשה עם בעלה ואח”כ ראתה דם צריכה לחכות שישה עונות שלמות ואח”כ לעשות הפסק טהרה ולהתחיל לספור שבעה ימים נקיים, כי אם לא תחכה שישה עונות, ימי הספירה שלה יסתרו לפחות לאותו יום בגלל פליטת שכבת הזרע, ויש חשש שמא תפלוט ולא תרגיש [ש”ך קצו ס”ק טו].

ומביא הבית יוסף בספרו על הטור בסימן קצו סעיף יא’, את שיטת בעל האור זרוע שכותב כך – אשה ששימשה וראתה דם צריכה לחכות שישה עונות שלמות שזה 3 ימים, ואח”כ לעשות הפסק טהרה וכו’, אבל ממשיך בעל האור זרוע ומחמיר לאסור עוד יום היות שיש חשש שמא שימשו בבין השמשות ויקלו ויספרו פחות יום, לכן תמיד נאסור 4 ימים וביום החמישי לראיה תעשה הפסק טהרה, וכן מחמיר שתמיד אסורה 4 ימים לאחר הראיה גם אם לא שימשה עם בעלה לפני ראיית הדם משום דלא פלוג רבנן, ע”כ, הבית יוסף חולק עליו ופוסק שרק אם שימשה עם בעלה צריכה לחוש לזה, וכן רק שלושה ימים.

השולחן ערוך סימן קצו סעיף יא’ פסק שאשה ששימשה עם בעלה צריכה לספור ג’ ימים שלמים משעת התשמיש, וכן אם לא שימשה יכולה לפסוק בטהרה מיד, והרמ”א חולק וסובר שצריכה לספור ד’ ימים מלאים וכן סופרים את ארבעת הימים לא מהתשמיש אלא מהראיה, וכן זה לא משנה אם שימשה עם בעלה או לא שימשה.

נחלקו הפוסקים הספרדים האם לפסוק בענין זה כשו”ע או להחמיר כהרמ”א, יש שיטות לכאן ולכאן, ופסק בספר טהרת הבית [ ח”ב עמ’ תא] בשם הגר”ע יוסף זצ”ל, שהעיקר להלכה כשיטת השולחן ערוך ולכן 1. רק אם שימשה עם בעלה לפני הראיה צריכה לחוש לכך, 2. סופרים משעת התשמיש, את ארבעת הימים, 3. סופרים שלוש ימים מלאים מהתשמיש וביום הרביעי פוסקת בטהרה כמובן רק אם היא יכולה.

והאשכנזים פוסקים כשיטת הרמ”א, ולכן 1. גם אם לא שימשה עם בעלה לפני הראיה צריכה לחוש לכך, 2. סופרים את הימים משעת ראיית הדם ולא משעת התשמיש האחרון, 3. סופרים ארבעה ימים מלאים וביום החמישי פוסקת בטהרה.

ישנם מקרים שבהם אפשר להקל לספור ארבעה ימים וכו’ גם לנוהגים כאשכנזים, נביא כמה מהדינים האלה, וצריך להשים לב שבחלק מהמקרים שנביא יש בזה מחלוקת כפי שנציין ולמעשה יש לשאול חכם.

1. אשה שהתחילה לספור שבעה נקיים, וראתה כתם או ראייה שטימאה אותה, וצריכה לספור שוב שבעה נקיים, כאן לכו”ע ואין חולק בדבר שלא צריכה לחכות שום יום אלא מיד שתוכל לעשות הפסק טהרה, שתעשה.
2. אשה שטבלה לאחר שבעת ימי נקיים, וקודם שחזרה לביתה ראתה דם, נראה שלא צריכה לחכות חמישה ימים, אבל אם שימשה עם בעלה ואח”כ ראתה דם צריכה לספור שוב חמישה ימים ולאחמ”כ לספור שבעה נקיים, במקרה שהגיע לביתה והיה ביניהם קירבה, או שלנה עם בעלה ולא שימשה, תעשה שאלת חכם.
3. אם היו אבלים הבעל או האשה, ואבל אסור בתשמיש, יש שפסקו שאם ראתה דם בסוף ימי האבל לא צריכה לספור חמישה ימים, משום שבכזה אופן שבטוח לא שימשו, אפשר להקל ולא נחוש למשום לא פלוג, ויש פוסקים שחלקו ופסקו שצריכה לספור גם באופן הזה ארבעה ימים מלאים מהראייה ואח”כ לספור שבעה נקיים, וצריך לשאול חכם במקרה כזה.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*