רוב הראשונים סוברים שפולטת שכבת זרע סותרת את ימי שבעת הנקיים גם לבעלה, אבל סותרת רק יום אחד, וכן שכבת הזרע שנפלטה סותרת תוך שישה עונות מאז התשמיש. יוצא שלפי רוב הראשונים אישה ששימשה עם בעלה ואח"כ ראתה דם צריכה לחכות שישה עונות שלמות ואח"כ לעשות הפסק טהרה ולהתחיל לספור שבעה ימים נקיים, כי אם לא תחכה שישה עונות, ימי הספירה שלה יסתרו לפחות לאותו יום בגלל פליטת שכבת הזרע, ויש חשש שמא תפלוט ולא תשים לב, לכן גזרו שאם לאחר התשמיש ראתה דם, צריכה לחכות לפני שמתחילה את ספירת ימי הנקיים 3 ימים שלמים ורק אח"כ ביום הרביעי תפסוק בטהרה כך שביחד זה יוצא 4 ימים מאז התשמיש ויש שהחמירו יותר כפי שיתבאר בהמשך.ומביא הבית יוסף בספרו על הטור בסימן קצו סעיף יא', את שיטת בעל האור זרוע שכותב כך – אשה ששימשה וראתה דם צריכה לחכות שישה עונות שלמות שזה 3 ימים, ואח"כ לעשות הפסק טהרה וכו', אבל ממשיך בעל האור זרוע ומחמיר לאסור עוד יום היות שיש חשש שמא שימשו בבין השמשות ויקלו ויספרו פחות יום, לכן תמיד נאסור 4 ימים וביום החמישי לראיה תעשה הפסק טהרה, וכן מחמיר שתמיד אסורה 4 ימים לאחר הראיה גם אם לא שימשה עם בעלה לפני ראיית הדם משום דלא פלוג רבנן, ע"כ, הבית יוסף חולק עליו ופוסק שרק אם שימשה עם בעלה צריכה לחוש לזה, וכן רק שלושה ימים.השולחן ערוך סימן קצו סעיף יא' פסק שאשה ששימשה עם בעלה צריכה לספור ג' ימים שלמים משעת התשמיש, וכן אם לא שימשה יכולה לפסוק בטהרה מיד, והרמ"א חולק וסובר שצריכה לספור ד' ימים מלאים וכן סופרים את ארבעת הימים לא מהתשמיש אלא מהראיה, וכן זה לא משנה אם שימשה עם בעלה או לא שימשה.נחלקו הפוסקים הספרדים האם לפסוק בענין זה כשו"ע או להחמיר כהרמ"א, יש שיטות לכאן ולכאן, ופסק בספר טהרת הבית [ ח"ב עמ' תא] בשם הגר"ע יוסף זצ"ל, שהעיקר להלכה כשיטת השולחן ערוך ולכן 1. רק אם שימשה עם בעלה לפני הראיה צריכה לחוש לכך, 2. סופרים משעת התשמיש, את ארבעת הימים, 3. סופרים שלוש ימים מלאים מהתשמיש וביום הרביעי פוסקת בטהרה כמובן רק אם היא יכולה.