נימוק בתיק קנס בהפרת חוזה
סניף מודיעין עילית
תיק מס' 1010פה
חיוב קנס בהפרת חוזה מכר
תיאור המעשה
ראובן מכר את דירתו לשמעון, ובמסגרת הסכם המכר שנחתם ביניהם נקבע במפורש כי כל צד שיפר סעיף מהותי מהתחייבויותיו על פי החוזה, ישלם לצד שכנגד פיצוי מוסכם וקבוע מראש בסך 27,000 ₪.
לאחר השלמת העסקה ותשלום התמורה, התברר כי על הדירה עדיין רובצים שעבודים ועיקולים שונים אשר היה על המוכר להסירם עד למועד שנקבע בהסכם. כתוצאה מכך נמנע מן הקונה להשלים את רישום הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין.
משחלף המועד שנקבע בחוזה והשעבודים לא הוסרו, פנה הקונה פעמים מספר אל המוכר בדרישה להסדיר את העניין, אולם הדבר לא בוצע. לפיכך הגיש הקונה תביעה לבית הדין וביקש לחייב את המוכר בתשלום הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה.
המוכר לא הכחיש את עצם ההפרה, אך טען כי אין לחייבו בקנס האמור, שכן התחייבות לתשלום קנס במקרה של הפרת חוזה אינה אלא בגדר אסמכתא, וקיימא לן "אסמכתא לא קניא".
במהלך הדיון הראשון התרשם בית הדין כי המוכר טרם נקט צעדים ממשיים להסרת השעבודים, ועל כן הוצע על ידי בית הדין כי המוכר יפקיד בידי נאמן חלק מכספי העסקה או בטוחה מתאימה, ויתחייב למועד סופי להסדרת הרישום. אולם גם לאחר החלטה זו לא עמד המוכר בהתחייבויותיו, והעלה טענות שונות לדחיית הביצוע.
משכך עמד הקונה על תביעתו לחיוב מלוא הפיצוי המוסכם.
נושאים לדיון:
א. בגדר האסמכתא
ב. האם מועיל לכתוב בשטר "דלא כאסמכתא"
ג. האם יש לחייב קנס מדין סיטומתא.
ד. האם אסמכתא קניא בב"ד.
ה. האם ערבון מבטל טענת אסמכתא.
ו. מסקנא דמילתא.
בגדר האסמכתא
מצינו בגמרא (ב"מ עג ע"ב): מאי אסמכתא? כגון המקבל שדה מחבירו למחצית השכר וסיכם עם בעל השדה כדרכם של החוכרים, שאם אוביר, כלומר אעשיה בורה, ולא אעבוד כדבעי – אשלם ממיטב, אין זו אסמכתא וחייב, כיון שגרם להפסד בעל הקרקע ועל דעת זה לא היה מסכים לו.
וכגון מה ששנינו בב"ב (קסח ע"א) לווה המשליש את שטרו לאחר שפרע מקצת חובו, ואמר לשליש: "אם לא אפרע את שאר החוב מכאן ועד יום פלוני תן למלווה את שטרו". הגיע זמן ולא פרע, נחלקו התנאים האם הוה אסמכתא ולא יחזיר למלווה או לא.
ובשו"ע (חו"מ סי' ר"ז סעי' יג) פסק שאסמכתא לא קונה, וז"ל: וכן תנאים שמתנים בני אדם ביניהם, אע"פ שהם בעדים ובשטר: "אם יהיה כך או אם תעשה כך, אתן לך מנה או אקנה לך בית זה, ואם לא יהיה או לא תעשה לא אקנה ולא אתן לך", אע"פ שעשה או שהיה הדבר, לא קנה, שכל האומר: "אם יהיה, אם לא יהיה", לא גמר והקנה, שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה. ע"כ. ועיין שם בדברי הרמ"א שכתב ג' תנאים בכל אסמכתא ואין כאן מקום להאריך.
ובסמ"ע (שם ס"ק כח) כתב, דאף אם עשה קנין ע"ז מיד, מ"מ כל שגילה דעתו שעיקר כוונתו אינו כדי להקנותו אלא שיקוים תנאו, מחשב אסמכתא, ע"ש ובסמ"ע ס"ק ו.
האם מועיל לכתוב בשטר "דלא כאסמכתא"
והנה ישנם רבים הטועים וסבורים לכתוב נוסח זה בשטר – "שהוא דלא כאסמכתא" וממילא חושבים שבזה אין בעיה של אסמכתא דלא קניא.
ודבר זה אינו נכון וכמו שכבר כתב מר"ן השו"ע (סי' ר"ז סעי' יח) וז"ל: שטר שכתוב בו: אם לא יפרע לזמן פלוני שיתחייב כך וכך ממון, וכתוב בסוף השטר: דלא כאסמכתא ודלא וכו', אין זה מוציאו מידי אסמכתא, ולא קנה. וברמ"א הסכימו וכתב, וכן נראה לדון, אע"ג דיש חולקין, המוציא מחבירו עליו הראיה. ע"כ. ובסמ"ע (ס"ק נא) הביא טעם הטור דהא חזינן דאסמכתא היא ומאי אהני דכתב דלא כאסמכתא: והסכימו הנה"מ (ביאורים ס"ק נז).
יש לחייב קנס מדין סיטומתא
בתוספות (בבא מציעא סו ע"א ד"ה ומניומי) כתבו וז"ל: ומיהו קנס שעושין בשעת שידוכין מהני אפילו לא קנו בב"ד חשוב כיון שנוהגין בו כל העולם מידי דהוי אסיטומתא דלקמן (עד ע"א) דקניא. ועוד דבדין הוא להתחייב כל החוזר בו כיון שמבייש את חבירו. וכן אם קבל עליו המלמד בשעה שהשכירוהו קנס אם יחזור בו ולא נמצא מלמד אחר מזומן אין זה אסמכתא דלא חשיב גזום כיון שמפסידו והוי כמו (לקמן דף קד ע"א) אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דלאו אסמכתא היא. עכ"ל.
ומכאן יש ללמוד שכל מקום שחזינן שכך נוהגין התגרים בכל מילי לעשות קנס וכדו' שחייב הצד שהפר את החוזה לשלם הקנס והוא מדין סיטומתא. וכן הוא בשו"ת מהרי"ל דיסקין (פסקים אות קכו') שכתב להסתפק אי מהני סיטומתא לחיוב ופשט לחיוב מתוס' הנ"ל כמ"ש. וכן הסיק הגר"ב פרנקל בהגהותיו אמרי ברוך (על השו"ע חו"מ סי' ר"א אות א') במעשה שבא לידו לחייב ע"פ דברי הרמ"א הלכות ערב (סימן קכ"ט סעיף ה) וז"ל השו"ע: כשם שאין הערב משתעבד אלא בקנין, או בשעת מתן מעות או בבית דין, כך הקבלן אינו משתעבד אלא באחד מדרכים הללו, כו'. כל היכא דבעי קנין, אי לא קנו מיניה אינו גובה אפילו מנכסים בני חורין, אפילו כתב לו שטר. וברמ"א כתב, ואפילו נתן לו תקיעת כף, אם הוא במקום שלא נהגו לקנות בכך (ר' ירוחם נתיב ג' ח"ה). עכ"ל. ובסמ"ע (ס"ק טו) כתב, עיין לקמן סימן ר"א סעיף ב' דיש מקומות דנוהגין התגרים לקנות בכך: עכ"ל.
ומבואר דבמקום שכן נוהגין בכך, כן מועיל מדין סיטומתא. ובש"ך (ס"ק יג) הביא דבריו וכתב דשם איירי בתקיעת כף שאין עמו שבועה וכמ"ש הוא בעצמו שם להדיא וק"ל וי"ל דס"ל דלא גרע זה מסיטומתא וצריכין בניו לקיים אף כשמת במקום שנהגו בכך ודו"ק. עכ"ל. ומבואר שבמקום שנהגו לקנות, מועיל אף לחייב עצמו בחיוב ערבות. וא"כ ה"ה לנ"ד.
וכן פסק הרמ"א אבן העזר (הלכות קידושין סימן נ' סעי' ו) וז"ל: יש אומרים דכל קנסות שעושים בשדוכין אין בהם משום אסמכתא (תוס' פרק איזהו נשך והרא"ש פ"ד דנדרים). וכן המנהג פשוט לגבות קנסות שעושין בשדוכין כו'. עכ"ל.
וכך מבואר מהרמ"א (חו"מ סימן ס"א סעיף ה) וז"ל: וכל דבר שנהגו בו בני המדינה בשטרות, אע"פ שאינו כתיקון חכמים, הולכין אחריו (טור בס"ס מ"ב וריב"ש סימן ק"ה). עכ"ל.
אסמכתא קניא בב"ד
ועוד יש להוסיף מה שכתב השו"ע (סי' ר"ז סעי' טו) שאסמכתא שקנו עליה בבית דין חשוב, הרי זה קנה והוא שיתפיס זכיותיו בבית דין, והוא שלא יהיה אנוס. וברמ"א כ' – כל שלשה דבקיאי בדיני אסמכתא מקרי בית דין חשוב לענין זה) (טור בשם הרא"ש והרא"ש כלל ע"ב סי' ה'). ועוד כ' ואם צוה לכתוב בשטר שקנו ממנו בבית דין חשוב, אף על גב דלא קנו, מהני, דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. ואפילו לא אמר בפירוש, אלא צוה לכתוב שטר חוב, מהני כאילו פירש בהדיא (הגהות מיימוני פי"א דמכירה ותשובת מיי' דקנין סימן ד'), וי"א אף על גב דלא התפיס זכיותיו מהני, הואיל וקנו ממנו בב"ד חשוב, וכתב הרא"ש דהכי נהיגי עלמא). ע"כ.
ולפי"ז נראה דה"ה בנ"ד שביה"ד ביקש מהנתבע להשליש את הכסף של הדירה בידי נאמן ודאי שאין כאן טענת אסמכתא.
ערבון מבטל טענת אסמכתא
בשו"ע שם (סעי' יא) כתב: הנותן ערבון לחבירו ואמר ליה: אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך, כו', אם חזר בו הלוקח, קנה זה הערבון, שהרי זה תחת ידו. ע"כ. ומבואר שכל דבר שאין יכול לשלוט על כספו שנתן לאחר באם לא יקיים התנאי גמר בדעתו ליתן.
ויעויין בפסקי בי"ד רבני ירושלים (ח"ה עמ' 258) והלאה מה שפסקו לחייב אשה שהשלישה ע"י הבנק סכום כסף גדול עבור בעלה לשעבר, באם לא תחזור עם הילד אשר נלקח עמה לחו"ל בתאריך שנקבע ושם כתבו לפלפל בזה בחלק מהנזכר מדין סיטומתא ועוד יעו"ש.
הכרעה למעשה:
יש לחייב את המוכר שהפר את החוזה בכל סכום הקנס שהתחייב בחוזה ואין יכול להפטר בטענת אסמכתא לא קניא והוא מכמה טעמים:
א. מדין סיטומתא שכך מנהג העולם שכותבים קנסות בחוזה למפרו
ב. מטעם שהשליש את כספו ביד הבי"ד ועל כך ודאי לא אמרינן אסמכתא לא קניא.
ג. בערבון שנותן לא שייך טענת אסמכתא גם ללא בי"ד.
בברכת האמת והשלום אהבו
שלמה בארי