בס״ד

919פה 

סניף מודיעין עלית

נימוק  לפסק דין

בעניין הוצאת מרזב מים לחצר השכן

בעלי הדין וטענותיהם

בעל דירה בבניין משותף הרחיב את דירתו ומבקש להתקין מרזב ממרפסתו החדשה. לפי התוכנית, המרזב יעבור בצמוד לקיר הבניין ויזרים מים אל גינת שכנו, שהיא חצר פרטית.

בעל החצר מתנגד להתקנת המרזב. לדבריו, המים עלולים לגרום רטיבות, וההצטברות עלולה למשוך יתושים. נוסף על כך, הוא מתכנן לבנות בחצר בעתיד, ואינו רוצה להיקלע בהמשך למחלוקת על הזזת המרזב.

בעל המרזב משיב כי מרזב אחר שהתקין בצדו השני של הבניין מזרים מים לחצר שכנו כבר שנים, והשכן לא מחה. לטענתו, ההתנגדות הנוכחית נובעת מסכסוכים קודמים ביניהם.

בעל החצר משיב שמעולם לא נתן רשות להתקין את המרזב האחר. לדבריו, הוא שתק עד כה, אך עתה הוא דורש להסירו, בפרט משום שהוא מבקש להרחיב את דירתו.

והשאלה שא"כ עומדת בפני בית הדין, האם בעל החצר רשאי למנוע התקנת מרזב חדש, ומה הדין במרזב שכבר הותקן ובעל החצר שתק? כמו כן, האם שתיקת שוכר בחצר מקימה חזקה נגד בעל הדירה המשכיר?

הדיון ההלכתי

א. התקנת מרזב חדש

במשנה בבבא בתרא (נח ע״ב) נאמר: ״המרזב אין לו חזקה, ויש למקומו חזקה; המזחילה יש לה חזקה״. הגמרא מביאה כמה פירושים לדין מרזב שאין לו חזקה ולמקומו יש חזקה. מדברי הראשונים והפוסקים עולה שהדינים נוגעים למרזב שכבר הותקן והחזיקו בו; אין ללמוד מהם היתר להתקין מרזב חדש על חצר חברו ללא הסכמתו.

אכן, השולחן ערוך (חושן משפט סימן קנג, סעיף ו) פוסק שהרוצה להוציא צינור לחצר חברו כדי שיקלחו שם מים, או לעשות מזחילה על כותלו כדי שהמים ירדו לחצר חברו, בעל החצר רשאי לעכב עליו. אם לא מחה בעל החצר, עשויה לקום למחזיק חזקה, בכפוף למחלוקת הפוסקים בדבר משך החזקה והצורך בטענה.

לפיכך, כל עוד המרזב החדש טרם הותקן, בעל החצר יכול למנוע את התקנתו.

ב. מרזב שכבר הותקן והבעלים שתק

אם המרזב כבר הותקן ובעל החצר לא מחה, יש לדון אם השתיקה מקימה לבעל המרזב זכות להמשיך להשתמש בו. השולחן ערוך נוקט כדעת הרמב״ם, שלפיה חזקת תשמישים עשויה לחול לאלתר. הרמ״א מביא גם דעה הדורשת שלוש שנים וטענה, כלומר טענה שהשימוש הותר או נקנה, ולא די בעצם השתיקה.

הנתיבות (סימן קנג, ביאורים ס״ק ז) מסביר שיש להבחין בין שימוש שפוגע בגוף קרקע חברו לבין שימוש שאינו מקלקל את הקרקע עצמה, כמו מרזב: כאשר ניתן לתקן את הנזק על ידי הסרת המרזב, אין בהכרח לראות בשתיקה קצרה מחילה.

עם זאת, אין להכריע בכל מקרה לפי משך הזמן בלבד. יש לברר אם בעל החצר ידע על המרזב, אם היה מודע להשפעתו, ואם הייתה לו הזדמנות ממשית למחות. מאחר שהפוסקים נחלקו בפרטי החזקה, ובנסיבות המתוארות אין מידע מלא על משך השימוש ועל ידיעת בעל החצר, ראוי לצדדים להתפשר או להביא את העובדות המלאות לפני בית דין.

ג. בנייה מתחת למרזב, קיצורו או הזזתו

השולחן ערוך (שם, סעיף ח) פוסק שבעל החצר רשאי לבנות מתחת למרזב, משום שהמרזב מיועד לקילוח מים ואינו שימוש בחלל החצר כזיז. הרמ״א מוסיף שבעל החצר אינו רשאי, ככלל, להורות לבעל המרזב להטותו לצד אחר או לקצרו, ובלבד שהמרזב הוחזק כדין והמקום דרוש לקילוח המים.

אולם כאשר הבנייה בחצר נחוצה, ובית הדין מתרשם שהזזת המרזב או קיצורו לא יגרמו לבעל המרזב הפסד או פגיעה ממשית, ניתן לכפות על מידת סדום ולדרוש שינוי, בתנאי שהמים ימשיכו להתנקז כראוי.

ד. שתיקת שוכר

שתיקת שוכר אינה נחשבת בהכרח למחילה מצד בעל הדירה. כדי שתקום חזקה מכוח שתיקה, יש לבחון אם בעל הזכות שעליה מבקשים להשתית את החזקה ידע על השימוש ועל הנזק, והייתה לו אפשרות למחות.

הריטב״א בתשובה (סימן כ) כתב שאין שתיקתם של מי שבאו אחר כך במקום בעל הזכות מועילה כשלא הייתה להם סמכות או סיבה למחות. בדומה לכך, הנתיבות (שם, ביאורים ס״ק ג) מדגיש שלעניין חזקת תשמישים יש לברר אם בעל הזכות ידע על השימוש ועמד על הנזק. לכן, אם השוכר לא מחה אך המשכיר לא ידע על התקנת המרזב ולא היה מודע לנזק, אין להסיק משתיקת השוכר לבדה שהמשכיר מחל או שהתגבשה חזקה נגדו.

החלטה:

א. מרזב חדש : בעל חצר רשאי למנוע התקנת מרזב שיזרים מים לחצרו, כל עוד לא הסכים לכך ולא הוכחה זכות של בעל המרזב.

ב. מרזב שכבר הותקן: אם בעל החצר ידע על המרזב, ראה את השימוש והיה יכול למחות אך שתק, עשויה לקום לבעל המרזב חזקה, בכפוף לדעות הפוסקים ולנסיבות המקרה. מאחר שהדין תלוי בפרטי הידיעה, משך השימוש והנזק, יש לברר עובדות אלה לפני הוראה להסירו או להשאירו. בנסיבות של ספק, ראוי לצדדים להגיע לפשרה.

ג. בנייה בחצר: בעל החצר רשאי לבנות מתחת למרזב. אם המרזב מפריע לבנייה, אפשר לדרוש את קיצורו או הזזתו כאשר אין בכך הפסד או פגיעה ממשית לבעל המרזב, והמים ימשיכו להתנקז כראוי.

ד. שוכר: שתיקת השוכר אינה מקימה לבדה חזקה נגד המשכיר שלא ידע על המרזב או על הנזק. כדי לטעון לחזקה נגד המשכיר, על בעל המרזב להראות שהמשכיר ידע על השימוש ועל השלכותיו, והייתה לו אפשרות למחות.

שלמה בארי

ראב"ד