שאלה: מנהג האשכנזים שאינן רוחצים בתשעת הימים, מה הדין אם הוא מזיע הרבה:
תשובה:
במנהג האשכנזים נחלקו הפוסקים האם מותר לרחוץ כשמזיע, יש שהתירו רק אם הוא מזיע ביותר עד שריחו נודף, ויש שהתירו לרחוץ אך ישנו ברחיצתם, ויש שהתירו אף ללא שינוי. ועיין במקורות.
ובמקום אחר כתבנו על רחיצה בסבון שנחלקו בו הפוסקים.
מקורות:
ולרחוץ משום זיעה או לכלוך– באור לציון (ח"ג פכ"ז אות ה) כתב, שאסור אף למי שמצטער הרבה, וכדאי הוא בית אלוקינו לאבד עליו רחיצה בשבוע זה, ורק אם אינו יכול לסבול ריח הזיעה שבו, או שריח הזיעה נודף ומורגש בסביבתו מותר, וכדין אבל אסטניס שמותר לרחוץ באבלותו (יו"ד ס' שפא סע' א), וכן הדין בערים שיש בהם לחות גבוהה במיוחד ומזיעים הרבה, וקשה לסבול שם ריח הזיעה, הוי כנתלכלך שמותר לרחוץ (ולא דומה למקום מגורי הרמ"א שהיה בארצות קרות, וכן מקום מגורי הבן איש חי שהחמיר מר"ח אף שהיה חם הרבה, שהאויר שם היה יבש ללא לחות ולא היו מזיעים הרבה). וכמו כן אם יש עליו לכלוך ממש וכגון פועל או מי שבא מן הדרך מותר לרחוץ, שאפילו בתשעה באב עצמו מותר לרחוץ אם התלכלך בטיט או בצואה (סימן תקנד סע' ט), וכל זה לרחוץ בצונן ואף עם סבון אך לא בחמין.[1] וכ"כ הגר"ח קנייבסקי (שם הערה ה) בשם החזו"א שלא התיר לבחורי ישיבה לרחוץ על אף שמזיעים ביותר.[2] וכ"כ בשו"ת דברי יציב (חאו"ח ח"ב ס' רלז אות ד). ובחוט השני (יו"ט עמ' שמו) כתב, שאדם שמזיע הרבה ולא מרגיש בנוח משום סביבתו, אין להתיר לו להתרחץ, וגדר רחיצה שאינה של תענוג שהתירו, הוא כמו אדם שעובד וע"י הזיעה נהיה ממש מלוכלך מזיעתו, וכן הדין במי שנודף ממנו ריח רע שיש להקל לשטוף, או מי שסובל מהזיעה עד שהוא איסטיניס. וכן דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי איש חאו"ח ח"ג עמ' תסט ) שרק מי שהוא איסטניס ומזיע הרבה ורגיל להתקלח גם בחורף כל יום מותר לרחוץ בימים אלו.
אמנם בשו"ת שבט הלוי (שם אות ב) כתב שבארץ ישראל שמזיעים הרבה מותר לרחוץ גופו בצונן, אך יעשה דרך אברים אברים ולא בבת אחת, והדבר מסור ללב ירא ה' מתי להקל בזה. ובאגרות משה (חאבה"ע ח"ד ס' פד אות ד) כתב, שמותר לרחוץ בימים החמים בצונן, משום שהוא להסיר הזיעה ולא בשביל תענוג. וכן נראה מהערוך השולחן (סל"ז) שכתב, שמי שאין גופו נקי מותר לו לרחוץ ואפילו בחמין כדי שיהיה נקי. וכ"כ בחזון עובדיה (עמ' רמה) שיש להתיר אף למנהג האשכנזים לרחוץ בצונן, וכתב עוד שוודאי שמי שריחו נודף שיכול להקל משום כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה וכ"ש הכא שהוא רק מנהג, והביא שכ"כ בשו"ת שלמת חיים (זוננפלד חאו"ח ס שיג) שכל שעושה משום נקיות ולא משום תענוג, אין בו איסור. וכן הביא בשם הגרשז"א (שלמי מועד עמ' תפב). וכן כתב בשם הגרי"א הענקין שבזמננו מותר לרחוץ בע"ש חזון, ומשום שנוהגים להתרחץ כל יום, והכל בכלל איסטניסטים ואין להחמיר כלל. וכ"כ בשם שו"ת רבבות אפרים (ח"ב ס' קנה אות ד) שכתב שהגרש"ז ברוין (מחבר ספר שערים המצויינים בהלכה).
הרב ינון קצב ראש כולל לרבנות בכולל דעת שלמה, ודמו"ץ בקהילת בני הישיבות בני ברק
[1] אך בתשעה באב עצמו אסר לרחוץ משום זיעה אף אם הזיעה הרבה, וריח הזיעה נודף ממנו, ומשום שיכול להישאר בביתו. ויש לעיין מה הדין אם לא יכול לסבול ריח הזיעה בעצמו.
[2] ובהערות הגרח"ק (שם אות יב) כתב שזהומא שהתירו הוא מחלה משא"כ זיעה, וכן זיעה מרובה שהתיר המ"ב בסימן תריג (סק"ב) הוא זיעה של מחלה וכדין אדם מזוהם.
