שבע ברכות שלא בבית החתן
ישנו מנהג פרנקפורט שנוהגין שלא לברך כלל שבע ברכות אפי' בבית חתן מלבד סעודת החתונה, כמו שהעיד רשכבה"ג מרן החתם סופר בתשובה (אה"ע סי' קכב), ויש לשאול אם ניתן למי שנוהג לברך שבע ברכות לברך, וה"ה למי שמעדות המזרח לא מברך רק שתי ברכות אם ניתן לתת לאשכנזי שנוהג לברך כל שבע ברכות?
תשובה: הנה שאלת חכם חצי תשובה וכפי שכתב מרן הראש"ל בילקו"י החדש ברכות כרך ג (ע' שפז בגיליון) דאנן בני ספרד דאזלינן בתר שיפולי דמרן השו"ע אה"ע (סי' סב סעי' ב, ה, י) דאין לברך ז' ברכות רק בבית חתן משום דנפיש שמחה ולכן גם בשבתות חתן ששוכרין מקום לחתן אין לברך שם ז' ברכות. ומ"מ אם יש בין הסועדים אורח אשכנזי אפשר לתת לו לברך את כל השבע ברכות גם שלא בבית חתנים והכי עביד עובדא מרן זיע"א זצ"ל וכמובן שיש שם ב' פנים חדשות וכפי שפסק מרן השו"ע (שם סע' ז).
ומותר לענות אמן אחר ברכותיו של המברך האשכנזי שבע ברכות שלא בבית חתנים וכפי שהרחיב (שם בילק"י ע' שפז) שבמקום שיש ספק ספיקא לברך כן ניתן לענות אמן אחר המברך. ובנ"ד אף דנקטינן כדעת מרן השו"ע דלא לברך שלא בבית חתנים מ"מ הרי הדבר לא נפיק מידי פלוגתא וכמו שכתב בילק"י שובע שמחות (ח"א פ"יז סע' ו) שנחלקו בכך הראשונים אם ניתן לברך ז' ברכות שלא בבית חתן שדעת התוס' (סוכה כה:) והאור זרוע בחלק ב' (סימן רצט) בשם הריב"א, והמרדכי (סוכה שם) והמאירי (שם) בשם קצת מפרשים, שאם הסעודה נערכת במקום אחר, אין מברכים שם ברכת חתנים, אף על פי שהחתן והכלה אוכלים שם והסעודה נעשית בשבילם. וכן דעת הרשב"א והרמב"ן והריטב"א (כתובות ח א). וכן הבין מרן הבית יוסף בדעת הרא"ש (פרק ב' דסוכה סימן ח'). וכן פסק מרן השו"ע שם וכנ"ל. אך מאידך המאירי בכתובות (ז ב) כתב בשם גדולי המפרשים [הראב"ד] שהדברים פשוטים שאם החתן הולך לו לאכול בסעודת אחרים לכבודם, שאין מברכים שם שבע ברכות בשבילו, שאין אותה סעודה שלו כלל. הא אם אחרים מזמינים אותו ועושים לו סעודה בביתם לכבודו, יראה שהדין בזה כאילו הוא מתקין לו סעודה לשם. ע"כ. וכן כתב הר"ן שם, שנהגו עתה לברך ברכת חתנים בכל אחד מבתי החתונה כל זמן שהחתן או הכלה שם. וראה באוצר הפוסקים (סימן סב ס"ק נח) ובשו"ת חזון עובדיה הנ"ל, שיטות הראשונים בזה.
ובנוסף ידועה היא שיטת הט"ז (סי' סב סק"ז) שכתב לחלק בין זמנם לזמנינו וז"ל: ומלבד כל הנז' נראה דעכשיו יש לברך אפי' בבית אחר, דעיקר בית החופה כתבו התוס' והרא"ש דהיינו מקום עיקר ישיבת החתן והכלה, וסיימו הרא"ש והטור וז"ל: ונוהגים באשכנז שעושים אפריון לכבוד החתן והכלה, והוא נקרא חופה. ושם מברכים שבע ברכות בכל יום. וברור הוא שגם דעת התוס' כן, במה שכתבו במקום עיקר ישיבת החתן והכלה. דהיינו בחדר שמייחדים שם החתן והכלה, ואין לזרים אתם רק בעת שמשמחים אותם. ומשום הכי לא הוי שמחה בסוכה, כמו שפירש רש"י ששם בוש לשחק עם כלתו, נמצא שיש שמחה יתירה לחתן ולכלה בבית החתן טפי משאר בתים. על כן חילקו שפיר בין הבתים. אבל עכשיו שאין קוראים חופה אלא למה שמקדשים מתחת לטלית הפרוסה על גבי כלונסאות, אין שום מעלה לבית שעושים בו סעודת הנישואין טפי מבתים אחרים. על כן נראה ברור שיש לברך ברכת חתנים בכל בית שעושים בו סעודה לכבוד החתן והכלה. ע"כ. ובאמת שכן הוא המנהג אצל האשכנזים גם היום, לברך שבע ברכות בכל סעודה שנעשית לכבוד החתן והכלה, אף אם אין הסעודה בביתם. ע"כ.
ולכן בהיות ואיכא ספק ספיקא שמא הלכה כדעת הראב"ד שמברכים ברכת חתנים גם בדינא דגמ' שלא בבית החתן כל שהסעודה נעשית בשבילו, ושמא הלכה כדברי הט"ז שכיום שהשתנה המנהג של עשיית החופה שעושין רק לשעתה בזמן הקידושין והנישואין לכן ניתן לברך ז' ברכות גם שלא בבית החתן, ואף שהמנהג דלא כדברי הט"ז וכמ"ש שם בילק"י שכן הורה מרן זצ"ל בשם ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטייה זצוק"ל, שכך היה המנהג בירושלים משנים קדמוניות אצל הספרדים. ובודאי שכן יש לנהוג. מ"מ כיון דאיכא ספק ספיקא שפיר נהגינן לתת לאשכנזי לברך שבע ברכות שלא בבית החתן ולענות אמן אחריו.
