שאלה: האם חיוב הפרישה של האישה בעונת וסתה קיימת על הבעל או על האישה
תשובה : חיוב חלות הפרישה בעונת הוסת של האישה הינו בין על הבעל ובין על האישה לכן כאשר האישה קיבלה וסת יש לבני הזוג לכתוב התאריכים כדי לדעת לחשב חיוב הפרישה ולפרוש יחד.
הרחבה:
מבואר בגמרא (נידה סג:) והזרתם את בני ישראל מטומאתם (וסמיך ליה והדוה בנדתה) מכאן א"ר ירמיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן מכאן סמכו חכמים שהאישה צריכה לפרוש מבעלה בוסתה ונחלקו הראשונים אם הוא מדאוריתא או מדרבנן [ראה בית יוסף סימן קפד סעיף ב, ומהש"ע (סי' קפד סעי' ה) משמע שהוא מדרבנן].
כתב הרמב"ם (הלכות שגגות פרק ה' הלכה ו') וז"ל אבל אם עבר ובא עליה סמוך לוסת ודימה שיבעול ויפרוש קודם שתראה דם וראתה בשעת התשמיש, חייבין בקרבן, שזו היא שגגה, לפיכך אם נמצא דם על עד שלו שניהם טמאים וחייבין בקרבן, נמצא על עד שלה, אם קנחה עצמה מיד כשפירש הבעל ולא שהתה שניהם טמאים וחייבין בקרבן, ואם שהתה כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד לבדוק בו ואחר כך קנחה עצמה שניהן טמאים בספק ופטורין מקרבן, ואם שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה ואח"כ קנחה עצמה ונמצא דם, בעלה טהור עכת"ד.
וא"כ יוצא מדבריו שחלות חובת הפרישה חלה על שניהם שהרי שניהם צריכים קרבן.
וכן מבואר בנודע ביהודה (תנינא יורה דעה סי' פה) וז"ל וכו' אשה שיש לה וסת בשעת וסתה ובעונה הסמוכה אסורה לשמש ואפילו בודקת עצמה ומצאה טהורה אסורה לשמש עד שיעבור עונת הוסת ואם זו שימשה ומצאה אח"כ על עד שלו אפילו בדקה לפני תשמיש הוא והיא צריכים כפרה ואין כאן אונס שהרי היה להם למנוע עצמם מתשמיש ועברו ושימשו.
מבואר מזה שכתב שהיה להם למנוע עצמם בשעת הוסת מתשמיש שחלות החיוב לפרוש בעונת הוסת הוא בין על הבעל ובין על האישה.
על כן צריך הבעל לעמוד על אישתו ולהיות בקיא בדינים אלו ולרשום יחד עמה את התאריכים כי פעמים שאחד מבני הזוג שוכח ולכן אחד יזכיר לשני.
