שאלה: מהי עונת האור זרוע והאם חוששים לה והאם לחוששים צריך לעשות בדיקה.
תשובה : עונת האור זרוע היינו כגון אישה שראתה בתאריך ב' בניסן ביום חוששת גם בליל ב' ניסן שהיא עונת אור זרוע, וגם ביום ב' ניסן.
לגבי האם צריך לחוש לעונת האור זרוע ישנן כמה מנהגים וראה בהערה.
ולעניין בדיקה למחמירים דעת רוב הפוסקים שאינה צריכה ויש מחמירים
הרחבה:
איתא בגמ' (סג:) נחלקו בתנאים בדין עונה דעת רבי יוסי שאם אישה היתה רואה מעשרים יום לעשרים יום ובאותו יום בשעה שש מותרת עד שש שעות ראשונות לשמש ואז נאסרת עד זמן המנחה, אמנם דעת ר' יהודה אסורה לשמש כל היום אמר רבא הלכה כרבי יהודה והקשתה הגמ' על רבא והתניא והזרתם את בני ישראל מטומאתם (וסמיך ליה והדוה בנדתה) מכאן א"ר ירמיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן וכמה אמר רבא עונה מאי לאו עונה אחריתי (דאם וסתה ביום אסורה כל היום וכל הלילה שלפניו ורבי יהודה לא אסר אלא עונת וסתה) לא אותה עונה
וכתב האור זרוע (ח"א סי' שנח) וז"ל ומורי אב"י העזר"י אמר לי שרגילים לפרוש סמוך לוסתה כ"ד שעות שאם רגילה לראות ביום פורש ממנה כל הלילה שלפניו ואם רגילה לראות בלילה פורש ממנה כל הלילה והיום שלפניה.
והאגור (אלף שנח) כתב וז"ל ובספר אור זרוע פסק שיפרוש קודם לוסתה כ"ד שעות דהיינו יום ולילה או לילה ויום. וחומרא גדולה היא.
וכתב הב"י וז"ל איפסיקא הלכתא כרבי יהודה דסבר הכי וכך דברי כל הפוסקים ולאפוקי מה שנמצא כתוב על שם אור זרוע (ח"א סי' שנח) וכו' ואין טעם ושורש לדברים אלו שהרי בגמרא מפורש כדברי הפוסקים ז"ל וכו' והביא דברי האגור הנ"ל.
אולם הב"ח כתב וז"ל וכו' ס"ל להאור זרוע דכיון דפשטא דלישנא דרבי ירמיה דקאמר דצריך לפרוש סמוך לוסתה משמע עונה אחריתא דהיינו יום ולילה שהן כ"ד שעות כך ראוי לכל אדם לפרוש כ"ד שעות דאע"ג דאמר רבא הלכה כרבי יהודה אותה עונה טפי לא ודאי כך היא ההלכה אבל ראוי להחמיר שלא מן ההלכה והיינו טעמא דשמא תראה עם הנץ החמה ותהא סבורה דחזיא בסוף לילה והיא לא חזיא אלא בתחלת היום א"נ איפכא תהא סבורה דחזיא בתחלת היום והיא לא חזיא אלא בסוף לילה הלכך לעולם צריך לפרוש יום ולילה. ויש קצת סמך לחומרא זו ממה שכתוב בסמוך היכא דלא קים לה שפיר אי קודם הנץ אי לאחר הנץ דיש מחמירין לאסרה כל היום וכל הלילה.
וכתב למסקנא וז"ל ונראה לפענ"ד דכך ראוי לנהוג בחומרא זו דאור זרוע דאין ספק שכך היתה קבלה בידו מפי הזקנים ודלא כבית יוסף דכתב דאין טעם ושורש לדברים אלו והאגור גם הוא כתב דחומרא יתירה היא אבל לפי הטעם שכתבנו ראוי ונכון לנהוג חומרא זו וכך שמעתי בימי חרפי שהירא דבר ה' נהג מעולם בחומרא זו.
והנה הש"ך (סק"ז) כתב וז"ל ובא"ז כתב וכו' ועיין בראב"ן סימן שי"ח ובש"ס פרק האשה סוף דף ס"ג ודוק נ"ל דדעת ראב"ן דודאי אם יש לה וסת קבוע ביום כגון שיש לה וסת לראות לעולם בתחילתו או לעולם באמצעיתו או לעולם בסופו א"צ לפרוש אלא אותו היום ולא לפניו ובהכי איירי בש"ס ופוסקים אבל אם רגילה לראות ביום ואין לה שעה קבועה רק לפעמים בתחלתו ולפעמים באמצעיתו ולפעמים בסופו א"כ כל היום וסתה ודמי כאילו היה וסתה כל היום ודאי דאשה שוסתה כל היום צריכה לפרוש כל לילה שלפניו ובהכי מיירי הא"ז ובזה מיושב שפיר מה שהקשה הב"י דהא"ז הוא נגד הש"ס ולפעד"נ להוציא מן הש"ס כמ"ש ודו"ק גם הב"ח כתב שמשמע שהירא דבר ה' נוהג כהא"ז וגם בהגהת ש"ד סימן ז' הביא דברי הא"ז במסקנא וכ"כ בא"ו של מהרי"ל בשם מהרי"ל.
וא"כ מבאר בדברי הש"ך שהא"ז התכוון שאם רואה וסת קבוע כגון ליום א' בחודש ובאותו יום רואה באמצע היום וכדו' אז פורשת בעונה רק של היום ולא של הלילה לפני, אולם אם אין לה שעה קבוע אלא כל פעם זמן אחר אז כל היום וסתה והעונה שסמוך לוסתה היא הלילה שלפני, וכן לעניין אם היה העונה בלילה שהלילה, והיום שלפני פורשת, וכן יש לדקדק בדבריו שאם אין לה וסת קבועה גם פורשת בלילה שלפני וביום הוסת ואח"כ שהביא כן האב"ש (עמ' כט) בשם החת"ס סי' קעט.
ובנה"כ כתב דנשי דידן אין להם שעה קבועה וצריכה לפרוש כל היום והלילה שלפניו.
והנה המהרש"ם (ח"ג סי' רנח) כתב שהאו"ז כתב כן רק בתורת חומרא וכן מבו' בב"ח דלעיל וכ"כ בשיעורי שבט הלוי (סי' קפד סעי' ב) וכתב שקיבלו כן גדולי הראשונים ומימלא אין קושיא מהגמ' על האו"ז ויש להחמיר היות ואין זה נוגד הש"ס וכן פשט המנהג. וכ"כ האגרות משה (יו"ד ח"ג סי' מח) דראוי להחמיר אם לא במקום צורך, וכ"כ בחוט השני (עמ' מא) לבני תורה שכן אמר החזו"א אם לא במקום צורך גדול.
אמנם בתורת שלמים (ס"ק ו) כתב לחלוק על הש"ך שבנה יסוד על דברי הראב"ן שהוא רק לפי גרסתו בש"ס משא"כ לפי גרסתנו בש"ס היא גרסת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א וכו' ואין לנו לזוז מדבריהם ואין דבריו מוכרחים להחמיר בוסתות דרבנן. וכן הט"ז (סק"ב) גם דחה דברי האו"ז וכדעת הב"י. וכן דעת החוו"ד (סק"ג) ובבית לחם יהודה (סק"ב) ובעוד אחרונים.
והבא"ח (פרשת צו אות א) כתב שצריך לחוש לדעת האו"ז, בפרט בימים אלה שהגופים הם חלושים.
אמנם בטהרת הבית (ח"א עמ' מ בישן) כתב שא"צ לחוש כלל לחומרת האו"ז ושכן דעת הש"ע וכ"כ הזבחי צדק, וכתב שגם לדעת האשכנזים שהרי האו"ז כתב רק בלשון חומרא בעלמא מצד מנהג ולכן נראה שיש להקל כדברי הפוס' הנ"ל, וכ"פ החזו"א בתשובה שהובאה בספר טהרת בת ישראל (עמ' יד) ועיין באורך עוד בטה"ב (עמ' נה-ח).
ולדעת המחמירים אם הוא דוקא בוסת קבוע או וסת שאינה קבועה דעת החת"ס (סי' קעט) דיש להחמיר וכ"כ השבט הלוי (שם), אמנם בשו"ת תשורת שי (סי' רעה) כתב דדוקא בוסת קבוע צריך לחוש וכ"כ השולחן שלמה (עמ' כא, כו) אלא דהוסיף שיש לחוש גם בעונה בנונית אמנם בחוט השני (עמ' מב) כתב שא"צ בעונה בנונית.
ולעניין בדיקה לשיטות המחמירים דעת החוט שני שם שא"צ וכ"כ השולחן שלמה שם וכ"כ עוד אחרונים, אמנם דעת השבט הלוי (שם) שצריך.
