הצעת שידוך לקלי דעת
שאלה:
נשאלתי מאשה שיש לה חברה דתיה (לייט) שמחפשת שידוך, האם יכולה להציע לה בחור דתי (לייט) שמכירה מעבודתה או שעדיף שלא כי יש מצב שלא ישמרו נגיעה ?
תשובה:
ניתן להכיר ביניהם למטרת נישואין, ואין במקרה זה איסור 'לפני עור לא תתן מכשול' או מסייע לדבר עבירה.
הרחבה ומקורות: ספק זה סובב סביב השאלה אם יש לחשוש בזה לאיסור – 'לפני עור לא תתן מכשול' שלאו זה כולל מי שעוזר לעבור עבירה וכפי שאמרו חז"ל בכמה מקומות, כגון לגבי איסור ריבית (ב"מ עה:) שהמלוה והלוה שניהם עוברים גם בלפני עור (ולפעמים אף הערב והעדים, תוס' שם), וכל מי שיש לו מעות ומלום שלא בעדים עובר משום 'ולפני עור' (גמ' שם), וכגון המכה לבנו גדול (מו"ק יז.) או המכעיסו ויוכל לגרום לו לבזות אביו בכעסו (קדושין לב.), או המושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח (ע"ז ו:), ועוד. אמנם כאשר יכול להשיג האיסור בדרך אחרת לא יעבור המסייע על לפני עור, וכפי שהגדירה הגמ' במס' ע"ז שם שהאיסור הוא באופן שהמושיט והנזיר עומדים בתרי עברי דנהרא, שאם לא יושיט לו היין לא יוכל ליטול בעצמו, אך כאשר עומדים באותו צד ויכול ליטול לבד אינו עובר על לפני עור. ועדיין באופן זה כתבו הראשונים[1] שעובר איסור מדרבנן שמסייע לעבור עבירה, שהרי אפילו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש גדול שלא יסייע לו[2], ע"ש.
אך גם איסור מסייע אינו בכל מצב, יעויין בשו"ת בנין ציון (סימן ט"ו) שנשאל אם יש חשש להדפיס ספר אצל אומן נכרי שיש לו פועלים יהודים ויש לחוש שידפיסו בשבת ועובר משום 'לפני עור', וכתב שאיסור לפני עור ומסייע הוא רק בשעת העבירה עצמה, אך לא כשמסייע באופן שיוכל אח"כ לעבור על האיסור, ומחמת זאת התיר גם בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קפ"ד) להשכיר חנות לספר המגלח בשבת בפרהסיא, וזה ההיתר לכל אדם המשכיר ביתו למחלל שבת, וחילוק זה נמצא אף בדברי הכתב סופר (יו"ד סי' פ"ג), וכן משמע בב"ח ומ"א בסי' קס"ט סק"ו, ובמ"א סי' רס"ו סק"ח, ע"ש. וכבר בדברי הריטב"א (ע"ז ט"ו: ד"ה מי דמי) מצינו מעין חילוק זה: 'אין לאו דלפני עור אלא כשנותנו למי שיעשה בו עבירה ודאי, ורבנן אסרו אפילו סתמו היכא שיש רגלים לדבר לחוש שיעבור בו זה עבירה ועשו סתמו כפירושו, וכל היכא דאיכא למיתלי לקולא, דלאו לעבירה בעי ליה, אוקמוה רבנן אדינא והתירוהו'. וכנראה מקורם במשנה בשביעית (פ"ה ו' – ט', וכנפסק ברמב"ם פ"ח משמיטה ויובל) לגבי מכירת והשאלת כלים שיש חשש שיעשו בהם איסור שהכלל הוא שכל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור, לאיסור ולהיתר מותר.
עפ"ז אף לגבי הנידון הנ"ל יהיה מותר לשדך ביניהם למטרת נישואין אף שמסתבר שלא ישמרו נגיעה. וגדולה מזו מצאתי שדן הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' ל"ב) האם מותר להיות שדכן בין בני זוג שלא ישמרו על טהרת המשפחה, ומסיק שמאחר ואין הוא מסייע בידם בשעת העבירה, וגם אין וודאות שיחטאו, אין בזה משום מסייע לעוברי עבירה (וע"ש שאם בוודאות יחטאו, לרש"י והרמב"ם אסור לזווגם בחנם אך אם פרנסתו בכך מותר[3]).
[1] עי' תוס' שבת ג. ד"ה בבא, רא"ש שם ס"א, ר"ן שם א. ד"ה ומקשו, והובא במ"א סי' שמ"ז סק"ד, ש"ך יו"ד קנ"א סק"ו, וע"ע שעה"צ שמ"ז סק"ח.
[2] עי' ריטב"א בע"ז שם שהוא מדין ערבות, שכל ישראל ערבים זה לזה, ולרמב"ם (פיה"מ תרומות ו' ג') יתכן שהוא דאורייתא שנא' 'אל תשת ידך עם רשע', ע"ש, וע"ע מאירי שבועות מז: ד"ה המסייע.
[3] ועי' שו"ת חלקת יעקב (אהע"ז סי' ע"ח): ראיתי כתוב בשם החפץ חיים דאסור לשדך זוג אם ידוע שלא יהיו נזהרין בנדה וטהרת המשפחה. וע"ע שם סי' ע"ה לגבי סדור קדושין לזוג שלא יהיו זהירין בנדה (ואף כשהכלה לא טבלה לפני החתונה רבים מתירים, עי' צי"א חי"ט סי' ל"ט א' ובשיטות שהביא). ועי' תשובות והנהגות ח"ב סי' תרס"ד לגבי השכנת שלום בית לזוג שאינם שומרים נדה, וע"ע.
