מאימתי חוששים להכנה מיו"ט לשבת אם לא הניח עירוב תבשילין, או משבת לחול? והאם מותר להפשיר מאכל מהמקפיא משבת לצורך סעודה רביעית או לצורך מצוה.
מבואר בגמ' (ביצה יז.) שאסור לבשל מיו"ט לחברו, וכ"פ בשולחן ערוך (סי' תקג סעיף א). ואין הבדל בין אם מבשל מיו"ט לשבת או מיו"ט ראשון ליו"ט שני (כגון בחוץ לארץ) או בב' ימים של ראש השנה והאיסור הוא משום הכנה. ואיסור זה הוא בין אם רוצה לבשל או אפילו לעשות דבר שאינו מלאכה אלא טרחה בעלמא כמו להדיח קערות או להביא יין לחברו מביתו לבית חברו [ועיין לקמן בדין זה] כמש"כ הרמ"א (סי' תרסז, והמג"א שם ס"ק ג).
ואפי' בבין השמשות של יום ראשון אסור לבשל לצורך יו"ט שני שמא יום הוא כמש"כ הביה"ל (סי' תקג ד"ה ביו"ט). אולם אם יש צורך גדול כגון שרוצים להכנין השולחן וכליו משבת לצורך יו"ט או להיפך קודם צאת הכוכבים כגון שהמקום גדול ובני הבית מרובים יכולים להקל בבית השמשות (חזון עובדיה פסח עמ' רסח).
אולם אם רוצה לבשל מערב יו"ט [היינו ליל יו"ט] לצורך מחר בבוקר מותר כמש"כ הברכי יוסף (סי' תקג ס"ק א) והכה"ח (שם אות ו) והחזון עובדיה (יו"ט עמ' לז).
והנה אדם שרוצה להתארח אצל משפחתו והולך בצהרי חג הראשון על מנת לעשות שם שבת או חג ורוצה לקחת עמו דברים כתב המגן אברהם (סי' תרסז ס"ק ג) שאסור.
אמנם מבו' בסי' תטז (סעי' ב) מבואר שמותר להוליך העירוב לצורך יום ב' [והוא ע"פ הגמרא בעירובין (לח.) דדוקא אם אמר זה יהא עירוב הוי הכנה אבל ההולכה לא הוי הכנה].
וראיתי בחיי אדם (כלל קנג ס"ו) שכתב להתיר להכניס הכלים מהסוכה לבית ובלבד שלא יסדרם דהבאה לביתו לא חשיב הכנה ודוקא שגומר העניין מקרי הכנה וכדמוכח במג"א שם בשם המהרי"ל שמותר להביא את השולחן רק שלא יעמידנו אולם לגבי ס"ת כתב שאסור לחפש בס"ת הקריאה משבת ליו"ט וא"כ קשה ע"ד המג"א למה אסר להביא היין וכתב החיי אדם וז"ל ולכן נראה לי דבשעת הדחק שלא ימצא בלילה בקל, מותר להביא יין וכן מים מיום טוב לחבירו, דכל זה לא מקרי הכנה, רק שצריך להביאו בעוד יום גדול, דלא מוכח מילתא, דאפשר דצריך עדיין לצורך היום. וגם לא יביא כדרך שנושא בחול, רק ישנה. ומכל מקום לצורך חול, אין לנו ראיה להתיר, דיש לומר דדוקא לצורך מצוה, מותר. עכ"ל.
נמצא שמחלק בין הבאה שאין בה איסור לבין אם יעשה מעשה, והתיר בהבאה בשעה"ד ע"י שיביא בשינוי ולצורך יו"ט ולא לצורך חול. וכ"פ המשנ"ב (סי' תרסז ס"ק ה).
ומשמע מדברי החיי אדם שדוקא דבר מוכן כגון יין וכדומה שרוצה להעביר ממקום למקום מותר בשעת הדחק ועל ידי שינוי.
ואחרי הודיע ה' כל זאת במשנ"ב (שם ס"ק ו) כתב על דברי הרמ"א שהסכימו האחרונים שאם מביא מהסוכה לבית את השלחנות מותר.
וצ"ע בכוונתו דהרי לגבי הבאת יין מביתו לבית חברו אסר לכתחילה אם לא בשעה"ד ושינוי, אולם הכא התיר הבאה, ואולי צריך לחלק שיש הבדל בין הולך למרחק לבין שנמצא באותו רשות כגון מהבית לסוכה.
ולעניין להפריש דברים מהמקרר מיו"ט לשבת באופן שלא הניח עירוב תבשילין וכן משבת לחול בשולחן שלמה (סי' רצ ס"ק יג) כתב לאסור והביא דברי הגר"י נויבירט על דברי המשנ"ב (סי' רנד ס"ק כג) שכמו שאסר רדיית הפת משבת לחול אף שאין איסור בעצם הרדייה אלא מונע מלהישרף ה"ה שאסור להפשיר מהמקרר.
אמנם בחזון עובדיה (שבת ח"ב עמ' תמז) כתב להקיל להוציא חלה מהמקפיא להפרישה משבת לחול לצורך סעודה רביעית וסמך על מש"כ החיי אדם שאם לא ימצא הדבר הנקל מותר להביא מיו"ט לחברו, עוד הביא דברי המהרש"ג (ח"א סי' סא) שכתב דהכנה מקרי דוקא במקום שרוצה לחסוך זמן מהחול מפני שבשבת הוא פנוי יותר אבל במקום שאם לא יעשה בשבת לא יוכל לעשות במוצאי שבת נמצא שאין כוונת העושה להחליף מעשה של חול ליום שבת ומותר. ודייק כן מדברי המשנ"ב הנ"ל. ושכן פסק בשו"ת מחזה אליהו (סי' סד) שאין זה אלא כמטלטל המאכל ממקום למקום ומה שנפשר אין בכך כלום.
ולעניין עצם הראיה מרדיית הפת לענ"ד יש לדחות דהתם יש פוסקים דהוי איסור דרבנן ועוד דעושה מעשה רדייה בפועל ומציל מלהישרף משא"כ הכא שמוזיז ממקום למקום ונשאר אותו מאכל בין אם היה במקפיא ובין אם לא רק שהיה קפוא.
