אודות שאלתו בגין כשרות כתובת בנו שבה נכתב שם בנו החתן "דוד בן שרה כהן, הכהן", וכב' מעיר שאימו של החתן הינה גרושה (מהשואל) ונקראת כיום בשם המשפחה "מזרחי" ולא כהן, האם הכתובה כשרה בכהאי גוונא, ובפרט שציינו רק את שמה של האימא של החתן ולא את שם אביו של החתן (שהינו השואל בעצמו).
תשובה: אף שאותו רב לא עשה כהוגן במה שכתב את שם אימו של החתן ובפרט שציין את שם משפחתה שינה נקראת בו כיום בכל זאת הכתובה כשרה, אך יש להורות על הוספת שמו של האב של החתן בכתובה בכדי שלא להוציא לעז על החתן (ועיין במשפט הכתובה ח"ה פרק מה אותיות מג-מה דיני ההוספה בכה״ג).
מקורות: הנה ודאי לא יאות עבדי במה שציינו את שם אימו של החתן ולא שם אביו ובפרט שבצד הכלה ציינו בכתובה רק את שם אביה ולא את שם אימא, וכפי שדנו בכך פוסקים רבים, וכפי שהרחיב בכך בשו"ת הראש"ל ח"א (אהע"ז סי' כג) שהדין הוא שיש לציין את שם האב של המגרש או המתגרשת בגט ולא שם האֶם, ורק בדיעבד אם לא ציין כלל את שם האב הגט כשר, כפי שפסק מרן השו"ע (אהע"ז סי' קכט סע' ט). ומשם לנ"ד שכל שכן שבכתובה אין לציין את שם האֶם אלא רק את שם האב, ואלו שרוצים לשנות ולכתבו "גם את שם האם יש למחות בידם" שזה מנהג של הרפורמים שהורסים כל חלקת טובה, וכפי שהאריך בכך בספר משפט הכתובה (ח"ב ע' קנט סעיף לח), שאין לכתוב את שם האם בכתובה, ואפילו לא בתוספת לשם האב, שהיחוס הולך אחר האב בלבד, ולכן אין מקום לכתיבת האֶם בכתובה.
ומכל מקום בדיעבד אם כתבו "גם" את שם האֶם של החתן או הכלה בכתובה, הכתובה כשרה, שהרי ישנם מקרים שמציינים רק שמה של האֶם ולא שם האב כגון שהילד שתוקי או אסופי או שהאב של החתן או הכלה הינו גוי שאז מציינים רק את שם האם, וכמו שמצינו בגמרא ברמי בר רחל שאביו היה גוי ואמו יהודיה ונקרא על שם אמו. ע' בטור ובשו״ע (שם). ובפתחי תשובה שם (ס״ק כג). וכמ״ש הדג״מ, וכן כתב החתם סופר (אה״ע ח״ב סימן מ״א), ובליקוטי שו״ת בסוף ח״ו, דמהיות טוב לכתוב בשתוקי ושתוקית שם אמו. וכמ״ש הגאון גט פשוט ז״ל. ע״ש. וכן היה נוהג מרן זיע"א זצ"ל כפי שהעיד במשפט הכתובה, ובספר בית חתנים (פ"ח סע' כט בהערה מד). שבכהאי גוונא שהאב גוי יכתבו שמו של החתן ושם אמו או שמה של הכלה ושם אמה. וכ"כ בספר זכר עשות (אות כ סימן לא). ובספר נוה שלום דיני כתובה (סימן ג) ובשו״ת משנה הלכות חלק ד (סימן קסט). ובשו״ת קנין תורה כהלכה חלק א (סימן נו). ובשו״ת והשיב משה (להגר״מ הכהן). ובספר נתיבי עם (סימן מט סעיף ג). ובספר אוצר הפוסקים (סימן סו ס״ק קכט) ובשו״ת שבט הלוי חילק ד (סימן קעד). וע"ע במ"ש בילקוט יוסף (שובע שמחות כרך א עמ׳ קטו), שאם החתן לא ידוע ומפורסם שהוא מאומץ, או שהוא מתבייש בכך, או שיש צורך מיוחד שלא לפרסם את הדבר, מותר לקרוא לו בשם המאמץ, או שיכתבו את שם החתן בלבד (ונכון עם שם המשפחה), ואם אביו האמיתי נכרי או שלא ברורה יהדותו, יכתבו את שם אימו!
ומזה יוצא ברור שאם כתבו בכתובה גם את שם האימא של החתן או הכלה אין הכתובה נפסלת בכך ע' בספר חקת עולם (ע' שיט סע' קסז). ואם כן נראה ברור שה"ה בנדון דידן אף שלא עשו טוב שציינו אם שם האימא של החתן והשמיטו את שמו של האב, מ"מ בדיעבד כיון שהאמת היא שהיא אימו של החתן ואין בכך שקר ולא הוי מזוייף מתוכו והכתובה כשרה.
אך מ"מ חייבים להוסיף ולכתוב בכתובה גם את שם האב כפי המנהג הידוע, כיון שבכתובה זו שעליה אנו דנים שרשומה רק אימו של החתן היא עושה חשד על הבן, שהרי רק בשתוקי או בן של גוי יש לכתוב את שם האם בלבד (כנ"ל), ונמצא שהכותב כן לחתן שאינו שתוקי או בן גוי מוציא עליו לעז וגורם לו רעה גדולה. ולכן אפילו כשאימו של החתן או הכלה גרושה מבעלה והבן או הבת גרים אצלה בלבד, יש לכתוב את שם האב דווקא ועכ"פ אם כתבו רק את שם האם של החתן יש להוסיף גם את שם האב שלא להוציא לעז על החתן וכן כתב במשפט הכתובה שם.
ומה שהערתם שאימו של החתן כבר שינתה את שם משפחתה לאחר הגירושין למשפחת "מזרחי" ולא כפי שנכתב בכתובה בשם "כהן", אף שגם בזה לא יאות עבדי אותו רב מ"מ הכתובה כשרה כיון שלשעבר היא הייתה מפורסמת בפי כל בשם זה וייתכן שעד היום עדיין יש כמה אנשים שיקראו לה בשם זה ואין זה שקר, וכמ"ש במשפט הכתובה (ח"ב ע' תפד) בשם הגריש"א זצ"ל שאם כתבו לגרושה את שם משפחת בעלה (שנתגרשה הימנו), אע״פ שלמעשה היא חזרה למשפחת בית אביה או אימצה לעצמה שם משפחה חדש, אם מכירין אותה עדיין בשם משפחת בעלה אין זה נחשב כשינוי השם וכשר. ובפרט אם יש לה בנים ממנו, שאז היא עדיין קשורה אליו במה שהיא ובניה אינם יכולים לאכול בתרומה. ואע״פ שהיא רוצה להינתק משם זה. עכ״ד. ותשובה זו כוחה יפה גם למקרה שבפנינו.
