שאלה: זוג שקיימו את המצווה ולאחר מכן לבש הבעל את בגדו התחתון, ולמחרת בבוקר ראה נראה כתם דמי בבגד זה, שגודלו יותר מכגריס, וצבע הבגד הינו לבן, האם דינו ככתם שנמצא על בגד האישה שהוא אוסר:

תשובה:

דעת הגר"ע יוסף בספרו טהרת הבית שאין דין כתמים בדם הנמצא בבגדי האיש, ודווקא באופן שלבשו ולא קינח בבגד זה לאחר התשמיש, אך אם קינח בו אסורה ותשאל לחכם שיורה לה דרכה שכן יש בזה דין רואה מחמת תשמיש.

אך דעת שבט הלוי שאם הוא נראה דם ממש יש להחמיר.

מקורות:

בשולחן ערוך סימן ק"צ סעיף א כתוב, אין אישה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה, וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה. ועולה שאישה נטמאת לבעלה אם רואה דם אף אם לא הרגישה בו מגזרת חכמים.

וכתב בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סימן קכז) שכתם שנמצא על בגדי הבעל אינו אוסר האישה שלא מצאנו בכל הש"ס שנחוש לכתמים הנמצאים על בגדי הבעל, ועל כן ענה במענה לאישה ששאלה מה דינה אם ראתה לאחר שקיימה המצווה עם בעלה כתם על בגדו, שאין האישה טמאה, שדין כתם לא נאמר בבגדי הבעל. אך אם ראתה את הדם על עד או בד שקינח בו הבעל לאחר התשמיש אסורים, שהרי בקינוח הבעל יש חשש הרגשה ביציאת הדם שהוא טמא מהתורה, ואולי הרגישה וחשבה שהרגשת שמש הוא.

אולם בפתחי תשובה (בסימן קצ סק"ב) הביא דברי הפנים מאירות, וכתב שהגר"י העליר הקשה עליו, שנעלם מעיני הפנים מאירות תוספתא ערוכה בנדה פרק ו' שכתבה, נמצאת על חלוק בנה השוכב בצדה הרי זה טמאה ולא על בנה בלבד אמרו אלא על כל אדם אלא שדברו חכמים בהווה, וכתב שהוא פליאה נשגבה על הפנים מאירות.

ובטהרת הבית (ח"א עמ' תכד) הביא דברי הפתחי תשובה, וכתב שכדעת הפנים מאירות כתב הסדרי טהרה (סימן קצ ס"א סא) וביאר, שכיוון שנמצא בבגדו ולא בבגדה מסתמא מעלמא אתי (הגיע משאר מקומות) והוכיח שבגזרת כתמים אם נמצא דם במקום שאינו מסתבר שהוא מגופה שלה האישה, אע"פ שאין במה לתלות אמרינן שעברה בשוק של טבחים ולאו אדעתיה, כמו שכתב הרשב"א (תורת הבית דף קעז ע"א) שאם ראתה דם מעל החגור (מעל מקום התורפה) אע"פ שהוא יותר מגריס טהורה ואמרינן שעברה בשוק של טבחים ולאו אדעתיה. וכן פסק בחכמת אדם (כלל קיג ס"ד), שאפילו אחר תשמיש אם מצא בחלוקו טהורה.

עוד ביאר בטהרת הבית בשם שו"ת תרומת הכסף (חיו"ד ס"ה), שדם הנמצא על חלוקו של הבעל, יש להתירו מטעם ספק ספיקא, שמא הדם בא מהבעל וגם אם הגיע מהאישה שמא הוא דם העליה או הצדדים שאינו טמא, ואף שלא אומרים ספק ספיקא בכתמים שמא הגיע ממקום אחר שמא מהעליה או מהצדדים וכמו שכתב הכסף משנה (ריש פ"ט מהלכות איסורי ביאה) הרי בטעם הדבר כתב הכסף משנה, שני טעמים בדין זה, וטעמו השני שנראה שסבר שהוא עיקר שהרי כתב על טעם זה שאפשר שזה כוונת הרמב"ם, כתב, שחכמים החמירו שהוא וודאי מהאישה כיוון שאין במה לתלות, אך על הספק שמא מן העליה נשאר, והוא חומרת חז"ל בדם נידה, וא"כ כיוון שנוסף לנו עוד ספק שמא מן הבעל הוי ליה ספק ספיקא שיש להקל בו. וביאר עוד בטהרת הבית (עמ' תכז) בשם שו"ת בית יצחק (ח"ב מיו"ד סכ"א) שבאישה יותר גזרו חז"ל על אף שהוא ספק ספיקא ויש לה חזקת היתר, משום שהיא עלולה לראות, וזה שייך דווקא בנמצא על האישה ולא בנמצא על בגדו של הבעל.

ובביאור התוספתא כתב (עמ' תכז) בשם שו"ת בית שערים (חיו"ד סימן רנ- רנא) שדברי התוספתא מדברים על מה שכתבה בסמוך שכתוב ברישא הכל שוים שהיא תולה בשומרת יום הראשון ויושבת על דם טוהר, שמדובר שמצאה כתם על גופה וחלוקה שדין שהוא שתהא טמאה אלא שתולה בחברתה מתי שהיא רואה דם טוהר, ועל זה כתבה התוספתא אחרי כן שאם ראתה גם על בנה, אינה יכולה לתלות הדם שהיה על חלוקה בחברתה שהרי נמצא גם על בנה שהוא רק אצלה, ועל כן טמאה.

וכן הסיק בסוף שדם הנמצא על בגד הבעל שלא בקינוח התשמיש טהורה, ולא כמו שכתב  בשיעורי שבט הלוי (עמ' קנז) שאם נראה כדם ממש יש להחמיר.

עוד כתב (עמ' תלא) שאם ישבה על בגדי בעלה או על בגדי אישה אחרת, ולא בדקה קודם ישיבתה שהוא נקי, וראתה דם, טהורה, ודין כתם יש לו שלא אמרו בבגדי בעלה.

נמצא בנידון שלנו: שהאישה טהורה שהיות שאין לבישת בגד הבעל נחשב לקינוח, ומה גם שאינו בדוק בדרך כלל דין כתם יש לו, והיות שנמצא על בגדי הבעל אמרינן שהוא טהור.

הרב ינון קצב ראש כולל לרבנות בכולל דעת שלמה, ודמו"ץ בקהילת בני הישיבות בני ברק