בע"ה

נשאלתי מאשה המקבלת מידי שנה בפורים כסף מגבאי הצדקה מכספי מתנות לאביונים, האם תוכל לשמור את הכסף לקיץ בעבור חופשה למשפחתה מרובת ילדים החיה בדוחק, שזהו דבר שמאוד נצרך עבורם ?

תשובה:

נפסק להלכה בשו"ע סי' תרצ"ד שאמנם הגבאים אינם יכולים לשנות מעות פורים לצדקה אחרת אך העני יכול לעשות בו מה שירצה, ואף שגבו לצורך סעודת פורים יכול להוציא לשאר צרכיו. ואף שיכול הדבר להיראות כמותרות, אם זוהי מטרה סבירה שלגבי אותו עני זה דבר נצרך וודאי שאפשרי, וניתן לקבל בעבור זה גם בגדרי צדקה של כל השנה (ויש לדון כל מקרה לגופו).

הרחבה ומקורות: מובא בגמ' (ב"מ עח:) מגבת פורים לפורים, מגבת העיר לאותה העיר… רבי אליעזר אומר מגבת פורים לפורים ואין העני רשאי ליקח מהם רצועה לסנדלו אא"כ התנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב שאמר משום רבי מאיר, ורבי שמעון בן גמליאל מיקל. ופסק הטור בסי' תרצ"ד שאין העני רשאי להוציאן לדבר אחר אלא בסעודת פורים, ותמה עליו הב"י שהרי הרי"ף והרא"ש וכך משמע מהרמב"ם פסקו כרשב"ג שמיקל (ועי' ב"ח ופר"ח מש"כ בטעם הטור). וכך נפסק בשו"ע שם שהעני יכול לעשות בו מה שירצה, ומעניין שאף שבברייתא שם הובא דוגמא של מנעל לסנדלו והיה ניתן לומר שגם אם מותר לעני לשנות עדיין צריך להיות לצורך חשוב ונצרך כמנעל, מ"מ דעת הרמ"א שההיתר לכל דבר שירצה העני.

אמנם זה ברור שאם יבוא העני מלכתחילה ויבקש לצורך חופשה וכדומה אף אם מצד הלכות צדקה יחשב הדבר כמצוה מצד 'די מחסורו אשר יחסר לו'[1], ידי מצוות מתנות לאביונים לא יצא מכיוון שעיקר מצות מתנות לאביונים הוא כדי שיהיה לעניים צרכי הסעודה, ועפ"ז הסתפקו הפוסקים בנידונים שונים כגון אם קיים המצוה כשנתן ע"מ להחזיר (עי' בה"ל תרצ"ד ד"ה לתן), או כשנתן והעני לא רצה לקבל, ואם יוצא ידי חובה בן עיר שנותן לבן כרך ולהיפך שהרי אצלו אין זה פורים ואינו מחוייב בסעודה, ועוד. וע"כ גם ברור שאין יוצאין ידי חובת מתנות לאביונים בנתינה למטרות אחרות כהכנסת כלה וכדומה, אמנם לאחר שקיבל יכול האביון עצמו משיקוליו לשנות ולהשתמש למטרה אחרת.

[1] עי' גדריו בכתובות סז:, רמב"ם מתנות עניים פ"ז, טוש"ע יו"ד סי' ר"נ (ויש כמובן לדון בכל מקרה לגופו לפי המקום והזמן).