סדר הגדת הפסח – בקצרה

הסיבה: יש להקדים שצריך להסיב כשאוכל מצה [של ברכת המוציא וכן ברכת מוציא מצה וכן כורך וכן אפיקומן] או שותה יין בין האיש ובין האישה (ראה סי' תעב סעי' ד). צורת ההיסבה כתב האורל"צ (ח"ג עמ' קנד) שצורת ההסיבה לצד שמאל [בין אם הוא שמאלי או ימני] מוטה בזוית של 45 מעלות בצורה כזו עם כל גופו ויזהר שלא יטה עצמו באויר אלא על כריות וכו' שאם לא, לא הוי דרך חירות.

קדש: משיגיע צאת הכוכבים יקדש כפי הנוסח המופיע בסידורים יקדש על כוס יין וצריך שתכיל הכוס 81 גרם לאחר מזיגה (חזו"ע עמ' טז), ודעת החזו"א לשתות 150 סמ"ק, ויהיה יין אדום לכתחילה (ראה שו"ע סי' תעב סעי' יא) אלא אם כן לא לבן כל כך (חזו"ע עמ' יא) ובשעת דחק יוצאים ביין לבן.

ויכוין לקיים מצות קידוש וכן מצות ד' כוסות (חזו"ע עמ' כג).

וכשיברך שהחיינו יכון לפטור את המצה, המרור, ד' כוסות, וסיפור יציאת מצרים (שם), ובברכת הגפן יכון לפטור כוס שניה ושאר משקים.

וישתה רביעית ולכתחילה גם רוב הכוס בהסיבה (ראה שו"ע סי' תעב סעי' ט ובאחרונים) וישתה בבת אחת ולא יפסיק לשתות לסרוגין, ובדיעבד אם שתה לסרוגין אך לא שהה יותר מכדי אכילת פרס [בין 4 ל 7.5 דק'] יצא. (רמ"א שם).

ורחץ: נוטל ידיו לצורך טבול ראשון ולא יברך על הנטילה (שו"ע סי' תעג סעי' ו) ואם טעה ובירך ענ"י טוב שלא ישמור ידיו נקיות וע"י הסיח הדעת יכול לברך שנית ענ"י (חזו"ע עמ' סד ועיין כה"ח תעג סקק"ז).

כרפס: יקח מהכרפס פחות מכזית ומטבלו בחומץ או מי מלח [שהרוב מים] ומברך בורא פרי האדמה [ומכוין לפטור את כולם בשעת הברכה (חזו"ע עמ' לז), וכן לפטור את המרור שאוכל בתוך הסעודה (משנ"ב סי' תעג ס"ק נה)] ואוכל, ואינו מברך אחריו (שו"ע שם) גם אם בדיעבד אכל כזית (כה"ח שם ס"ק קט, משנ"ב ס"ק נו).

יחץ: נוטל המצה האמצעית וחוצה לשניים [ביד (כה"ח ס"ק קכ)] כאשר חצי אחד יותר גדול שאותו נותן לאחד המסובין ששומרה לאפיקומן תחת המפה [ויכוין שהוא אות ו' ע"פ הקבלה (פרי עץ חיים שער כא פ"ד)] והחצי היותר קטן [יכוין לאות ד'] יתן בין ב' המצות השלמות [ראה שו"ע סי' תעג סעי' ו].

מגיד: לפני שיתחיל יכוין לקיים מצוות והגדת לבניך. כתב השו"ע (סי' תעג סעי' ו) יגביה הקערה שיש בה המצות ויאמר הא לחמא עניא, עד מה נשתנה. ויש אומרים שיגביה המצה (בא"ח סל"ג). וצריך לומר נוסח "הא לחמא עניא" בלשון שמבין או שיפרש לאנשים שלא מבינים (רמ"א שם).

אחר אמירת הא לחמא עניא קודם אמירת מה נשתנה יצוה להסיר את הקערה של הסדר מהשולחן ולהניחה בסוף [שו"ע שם] או להסיר לגמרי אם השולחן קטן (משנ"ב ס"ק סה) כדי שישאלו התינוקות ויאמר להם שאין רשאים לאכול עד שיספרו ביציאת מצרים. וכן מוזגים לבעל הבית בלבד כוס שניה (שו"ע שם סעי' ז)

קודם שיגיע לעבדים היינו מחזיר הקערה על השולחן (שו"ע שם) ותהיה המצה מגולה כל זמן אמירת ההגדה [אלא אם מגביה הכוס במקומות שצריך] וכשגיע למצה זו וכן למרור זה יגביהם (שם) אולם באמירת פסח זה רק יסתכל ולא יגביה (משנ"ב ס"ק עב, חזו"ע עמ' נח).

כשמגיע לעשר המכות והראשי תיבות "דצ"ך" וכו' צריך לשפוך כל פעם מעט מכוסו (חזו"ע עמ' נח) ויש נוהגים לזרוק באצבע (רמא שם). וכשיגיע ללפיכך ימזגו כולם כוס שניה ואז יברכו ברכת אשר גאלנו וישתו בהסיבה.

רחצה: נוטל ידיו ומברך עליהם (שו"ע סי' תעה סעי' א) [וראה בורחץ שאם לא הסיח דעתו וידיו נקיות אינו מברך].

מוציא מצה: יכוין לקיים מצוות עשה מדאו' של אכילת מצה. ויקח ג' המצות [ב' השלמות והחצויה באמצע] ויברך ברכת "המוציא" ויניח המצה התחתונה ואז יברך ברכת "על אכילת מצה (שו"ע שם, משנ"ב סק"ב) ויכוין בברכה הנ"ל לפטור את האפיקומן, ולא יסיח בדבר שלא מעין הסעודה (שו"ע שם). ואחר שיבצע ב' כזיתות [מהעליונה וכן מהחצויה] יאכלם ביחד. ויתן למסובין ואם נגמר לו מב' המצות די בכזית לכל אחד (חזו"ע עמ' סו).

מרור: יכוין לשם אכילת מרור, ויקח חסה [מגידול נקי מחרקים] וטובל כולו [ויש נוהגים מקצתו חזו"ע עמ' פט] בחרוסת ומנער מהחרוסת ומברך על אכילת מרור (שו"ע סי' תעה סעי' א) ואוכל כזית, ואינו חייב להסיב. (שו"ע שם, ברכי יוסף סק"ג).

כורך: נוטל מהמצה השלישית [התחתונה שהניח ראה מוציא מצה] ונוטל כזית ועוד כזית חסה וכורך וטובל בחרוסת [ולגבי לנער י"א שאין צריך (חזון עובדיה עמ' קא) וי"א שצריך (משנ"ב סקי"ז)], ואומר זכר למקדש כהלל וכו' ואוכלן בהסיבה (שו"ע שם).

שולחן עורך: נהגו שלא לאכול צלי בליל פסח (משנ"ב סי' תעו סק"א) וכן הדין בעוף (שם סק"ט), וגם למי שנהג לאכול לא יאכל הזרוע שבקערה בליל הסדר עצמו אלא למחרת.

צפון: אחר גמר הסעודה יאכל את הכזית אפיקומן ולכתחילה יקח עוד כזית זכר לפסח (משנ"ב סי' תעז סק"א) ויאכלנו בהסיבה. ואחריו לא יאכל ולא ישתה משקה (שו"ע סי' תעח סעי' א) משכר אך שאר משקים מותר (חזו"ע עמ' קיב) ויש מחמירים שרק מים מותר (כה"ח שם סק"ד).

ברך: מוזג כוס שלישי ומברך בעל הבית (רמ"א סי' תעט) ברכת המזון ואח"כ ברכת הגפן [ומכוין לפטור כוס רביעית] ושותה בהסיבה (שו"ע סי' תעט סעי' א), ויזהר לומר יעלה ויבוא (חזון עובדיה עמ' קטז) [שאם שכח אם חתם בונה ירושלים או אמר "ברוך אתה ה' אמ"ה" של ברכת הטוב והמטיב, יאמר "אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ושמחה את יום חג המצות הזה את יו"ט מקרא קודש הזה בא"י מקדש ישראל והזמנים"]

הלל נרצה: מצווה לחזר אחר זימון שיהא הוא ועוד ב' אנשים כדי שיאמרו ההלל יחד והגדול שבהן אומר הודו לה' וכו' ואנא ה' וכו' והם עונין אחריו (שו"ע ורמ"א שם). וממלא כוס רביעית ומתחיל "לא לנו" לפי סדר המופיע בסידור ואחר שחתם את ההלל שותה הכוס בהסיבה ומברך ברכה אחרונה (משנ"ב שם סק"ז). ולכתחילה יאחוז הכוס כל אמירת ההלל ואם אינו יכול טוב שיאחז לכל הפחות בברכת יהללוך (חזון עובדיה עמ' קיז).

אחר שגמר הסדר לא ישתה משקה משכר או יאכל משהו, אולם שאר משקים י"א שנכון להחמיר לא לשתות אלא אם יש צורך (כה"ח סק"ד-ה) וי"א שמותר (חזו"ע עמ' קיב).

ונוהגים להשאיר כוס לאליהו הנביא (סי' תפ סק"י). וחייב לעסור בהלכות פסח וסיפור יציאת מצריים עד שתחטפו שינה.