מקור מנהג מנהג מחצית השקל

נאמר בתורה (שמות פרק ל פסוק יג) "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'". ומצוה זו הייתה בזמן שהמשכן קיים היו נותנים פעם בשנה מכספי הציבור עבור האדנים, קורבנות הציבור, ובדק הבית, (כמבואר בגמ' מגילה כט:), ואין הבדל בין עשיר לעני. ובית הדין היה שולח בא' באדר שלוחים להזכיר שהגיע זמן המצווה כדי שמ-א' ניסן קורבנות מן התרומה החדשה [ראה משנה שקלים פ"א מ"א, וכן מ"ג כיצד סדר הגביה].

מצוה זו היתה בזמן המקדש אך כיום מבואר בחז"ל (מסכת סופרים פכ"א ה"ד) שבאחד באדר משמיעין על השקלים והטעם כיון שהיה ידוע לפני הקב"ה שהמן עתיד לשקול על ישראל לפיכך הקדים ואמר למשה ששקלי ישראל יקדימו לשקלי המן. (וכמבו' בגמ' מגילה יג:).

מי צריך לתת מחצית השקל

כתב המהרי"ל (הל' פורים סי' ד) שכל בן כ' שנים יתן מחצית השקל. וכ"פ הרמ"א (סי' תרצד סעי' א). וכ"כ הברטנורה (שקלים פ"א מ"ג). אמנם ברמב"ם (הל' שקלים פ"א ה"ז) מבו' שקטנים פטורים והיינו עד גיל יג' דהוא עד שיגדיל וכ"כ הסמ"ג (עשין מה). לכן טוב להחמיר לתת מגיל יג' שנים.

ולעניין נשים וקטנים מבו' ברמב"ם (שם) שפטורים, אמנם בהגהות מרדכי כתב שנשים חייבות וכתב המג"א (ס"ק ג) שלא ידע מניין לו, אמנם בספר תורה תמימה )פ' כי תשא) כתב שכיון שהוא להקדים שקליהם לשקלי המן ואף נשים וילדים היו באותו הנס לכן גם הם חייבים. וכ"פ בכה"ח (ס"ק כז). ולכן כתב מרן הראש"ל הרב דוד יוסף שליט"א בספרו תורת המועדים (סי' ד אות ד) שנשים יתנו גם וטוב שיתנו עבור הקטנים.

כיצד נמדד שיעור מחצית השקל בימנו ולמה הוא משתנה במהלך היום.

נאמר בתורה מחצית השקל בשקל הקודש, ומבו' בגמרא (בכורות ה.) ששקל הקודש הוא סלע שהוא ד' דינרים. וכתב הרמב"ם (הל' שקלים פ"א ה"ו) שמעולם לא שקלו ישראל במחצית השקל פחות מחצי שקל של תורה, והוא ב' דינרים כמבו' שם. וכתב הכס"מ (ביכורים פ"ו הט"ו) שהדינר הוא שיעור דרהם וחצי. יוצא שב' דינרים הם ג' דרהם, וכן מבו' בבית יוסף (יו"ד סי' שה) שבפדיון הבן חמשה סלעים הוא שלושים דרהם [וא"כ כל סלע הינו ד' דינרים יוצא שה' סלעים הוא כ' דינרים ויוצא שכל סלע ו' דרהם וא"כ ב' דינרים הוא ג' דרהם]. וכ"פ בש"ע (יו"ד שה סעי' א). והורה מרן הראש"ל שכיון שיש דעות שונות בשיעור הדרהם וכיום לא מצאנו יותר מ-3 גרם לכן השיעור הוא 9 גרם כסף.

נמצא שהחשבון הוא שמכפילים 9 גרם כסף לפי ערך השוק ויתנו עם מע"מ לכתחילה ולכן כיון שמשתנה שיעור הגרם כסף לכן משתנה השיעור הנ"ל. ונכון לצאת דעת הרמ"א ולתת ג' מטבעות כיון שנאמר ג' פעמים תרומת ה'.

אם אין באפשרותו לתת זכר למחצית השקל

כיון שהרבה ראשונים לא הזכירו מנהג זה כלל ובתשובות הגאונים (סי' מ) מבואר שאינו חיוב לכן אם אפשר יתן בשביל עצמו כשיעור ג' דרהם ועבור שאר בני ביתו יתן סכום מועט או מחצית ממטבע הקבוע באותו מקום כמש"כ הרמ"א (סי' תרצד סעי' א), ובפרט אם בני ביתו נשים וקטנים או שלא הגיעו לגיל כ' שנים וכמו שפסק בתורת המועדים (סי' ד אות ד, ועיין בהערה ב).

זמן נתינת מחצית השקל

מבו' במסכת סופרים שהוא לפני שבת זכור. אולם כתב המהרי"ל (הל' פורים עמ' תכא) שנותנים במנחה של תענית אסתר כשהולכים לבית הכנסת, וכ"פ הרמ"א (סי' תרצד סעי' א) וכן כתב המשנ"ב (סק"ד) והטעם כתב הכה"ח (ס"ק כה) כדי שיהיה צדקה עם התענית לכפר. אמנם דעת המג"א (סק"ב) שנהגו ליתן בשחרית קודם המגילה ולכן כל מי שלא הספיק יתן לפני המגילה. ובספר תורת המועדים (סי' ד אות א) כתב שכעת המנהג לגבות בליל פורים קודם קריאת המגילה.

למה אומרים זכר למחצית השקל

מבו' במסכת סופרים (פכ"א ה"ד) שאסור לומר לשם כופר אלא לשם נדבה. ולכן בכתבו בשו"ת הגאונים (סי' מ) שלא יפה עושים שקוראים אותם שקלים ונאסרו בהנאה. ויש אף שפקפקו בכך שאומר "זכר למחצית השקל" [ראה בשו"ת דברי יוסף שווארץ (סי' נב)] אלא רק בלבם יחשבו שהם זכר למחצית השקל. אולם בזכרונות אליהו (מני מע' ש אות ב) כתב שהעולם נוהגים לומר זכר למחצית השקל ואין למחות בידם אלא ביד מי שאומר מחצית השקל. וכ"פ בתורת המועדים (סי' ד אות א) שמלמד שאומר זכר למחצית השקל הרי אין כוונתו לשם מצוות מחצית השקל ממש, ואם כן אפי' אם יש לחשוש להקדש חשיב הקדש בטעות.

ולכן כתב שאם בדיעבד אמר מחצית השקל אין קפידא כיון שהגבאים מפרשים שכוונתם לשם מוסדות תורה וכ"ש אם נותנים שטרות ולא מטבעות שניכר שלא עושה לשם מחצית השקל.