מעשה שבת
אופנים שמעשה שבת מותר לאחר השבת
ברייתא חולין טו ע"א המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר רבי יהודה בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד אסור עולמית ונפסק הלכה כרבי יהודה וכך פסק שלחן ערוך סימן שיח סעיף א ולכך מלאכה שנעשתה בשוגג מותר לאחר השבת אפילו מיד ובמזיד אסור לעולם לעצמו ולאחרים אחרי השבת מותר
אסורים עד לאחרי השבת
יש דברים שנחשבים לעניין זה שוגג כדלהלן
בהלך לשאול לתלמיד חכם בקי בהלכה ואמר לו שמותר הדבר ולאחר מכן התברר שלא הוראה לו כדין הרא"ש בתשובה כלל לב סימן ג רד"ך והלכה ברורה שיח אות ב
או שחשב שהמעשה שהוא עושה מותר ולאחר מכן התברר כאסור ומקורו בדברי הרמב"ן מלחמות בפקר כירה
ששכח שהיום שבת ועשה מעשה אסור גם בזה הדין נחשב שוגג ומקור הדין הוא כנסת הגדולה משנ"ב סעיף ו כף החיים אות יז
יש דברים שמותרים אפילו תוך השבת
ויש מקרה שיהיה מותר גם בשבת כגון מתעסק לא בגוף בדבר אלא בדבר אחר לגמרי ונעשה תוך כדי הפעולה האסורה רעק"א חלק א סימן ח אגלי טל ויש חולקים הלכה ברורה פסק להקל ודווקא במקרה הזה
אבל שנתעסק בגוף הדבר ולא נתכוון למעשה איסור אלא לדבר ההיתר ונעשה גם דבר אסור לא מקילים במעשה שבת אלא נאסר עד לאחר השבת.
בדין נתינת מלח לתבשיל בשבת
יהודית סיפרה לבעלה בשבת בבוקר אחרי שחזר מתפילת שחרית , שבלילה טעמה מהחמין והיא חסר מלח ולכך נתנה לתוך החמין מלח והוא מסתפק האם מותר לו לאכול מזה בשבת בבוקר מה הדין בזה ?
בגמרא בשבת מב עמוד ב יש תרי לישנא ללישנא קמא והיא לחמורא אסור לתת בכלי שני אפילו שלא על גבי האש וללישנא בתרא מותר לתת מלח שלא על גבי האש וכך פסקינן
בכלי ראשון לא על גבי האש
וכך פסק השו"ע סימן שיח סעיף ט בסתם שמלח לא אוסר את הקדרה אבל הרמ"א חשש לדעת ללישנא קמא שאסור וכתב המחמיר תבוא עליו הברכה ובדיעבד אפילו בכלי ראשון מותר
בתבשיל על גבי האש
לכך במקרה שזה על גבי האש הדין לא דומה למקרה הזה של השולחן ערוך ואוסר את התבשיל
אבל יש כאן צד היתר במקום שכבר נעשה המעשה ,והיתר הוא מצד זה וזה גורם ומקורו בשבולי הלקט סימן פז בשם רבינו שמחה
ולכך הדין שאם קודם לכך לא היה מלח בתבשיל כלל או שהיה ממש קצת מלח והיא הוסיפה מלח עד שמחמת המלח שהוסיפה היה נותן טעם לתבשיל לבד אין להתיר בזה בשבת
אפילו אין מלח כלל מותר
במלח שכבר נתבשל אין לנו את האיסור ומותר לכתחילה ובאש גלויה רק בשכבר נתן וכך פסק בהלכה ברורה ועיין אות טז שער הציון ויש מסתפקים
בדין תוספת מים במאכל בשבת
בשבת חתן של משפחת פרץ בליל שבת הריחו ריח של שרוף מהחמין ואחד מבני המשפחה הוסיף מים מהברז ואחד מת"ח שהיה שם שאלו אותו מהיכן המים שהוספתה לחמין ואמר לו שזה מהברז מה הדין במקרה הזה ?
בתבשיל שיש מים
במקום שהתחיל להצטמק אבל יש עדין מים בחמין אפשר להקל ולסמוך על ולומר שאין כאן דבר שיש לו מתירים בגלל שהוא התבטל לפני שנעשה איסור של הבישול עד שהמים התבשלו לוקח זמן ולכך יהיה מותר התבשיל אפילו ברוב מים היתר ויש שרצו להצריך שישים אבל נקטינן להקל כף פסק כך פסק הגרש"ז אוירבך ז"ל וחזון עובדיה וכך פסק הלכה ברורה ומקור לסבר זה חלקת יואב
וגם למחמירים ובמעשה שבת שדווקא בשישים בטל כאן יש צד להקל שנעשה האיסור בישול מים אחרי הביטול בחמין ,ובנוסף שיש צד למשנ"ב שבישול מים זה דרבנן
בתבשיל שאין מים
ובמקום שאין מים בחמין אז הוראה תהיה שהחמין אסור עד מוצאי שבת כמו כל מעשה שבת
בדין מעשה שבת במלאכות בורר זורע מלבן והוצאה
בשבת חתן הוגש מאכל עם פסולות ואחד מהסעודים התחיל לברור את הפסולת גם לסעודה הקרובה וגם לסעודה הבאה האם המאכל מותר לסעודה הקרובה וגם לסעודה הבאה?
בורר
במקום שברר לצורך הסעודה הקרובה יהיה מותר לאכול מהדבר שברר וטוב לכתחילה שיחזיר הנברר למאכל מקור ברשב"א וכך נקט הפרי מגדים שיח לחשוש לאיסור אבל כאן שאני שיש לצרף את שיטות הראשונים שלאלתר גם פסולת מאוכל מותר כך פסק באוצרות יוסף והכן העלה להלכה בהלכה ברורה
ואם ברר שלא לצורך הסעודה המאכל יהיה אסור בשבת ובמקום שהחזיר את המאכל הנברר בשיש צורך גדול ניתן להקל לסמוך על הפוסקים שהחזיר המאכל זה מתקן את מעשה הבררה
הוצאה
במקום שזה היה במזיד לא ניתן להקל בזה אבל אחר השבת מותר מיד אפילו לו עצמו
ובמקום שזה היה בשוגג ניתן להקל בזה והטעם בדבר כיוון שלא נעשה מעשה איסור בגוף הדבר ולא נשתנה המאכל מחמת המעשה והמקור לדין זה גם בריטבא וגם ברשבא בשם רבינו יונה אפילו בלא חזרו למקומן והרמב"ן והרמב"ם חולקים דווקא בחזרו למקומו הראשון השו"ע בסיתן תה צידד להקל כשיטת הרבינו יונה אפילו לא חזרו
זורע
בזורע בשבת צריך לאחר השבת לעקור את הדבר שזרע ממקום גידולו בין בשוגג בין במזיד וכרבי יהודה גיטן נג והטעם שלא יהיה לו הנאה ממעשה שבת ,וגם שהקנס ניכר יותר בזה אחרי שבת
ולגבי לחזור אחרי שבת ולנטוע הזרע שוב הבן איש חי סימן יג צידד להחמיר אבל בחזון עובדיה שבת פסק להקל וכתב שגם הבן איש חי חזר בו וכך העלה בהלכה ברורה להקל לאחר השבת לחזור ולנטוע שוב
מלבן
באדם שכבס בשבת לאחרים יהיה אסור להם בשבת משום קנס ובכבס לעצמו יהיה אסור עולמית כדי שלא יאנה ממעשה שבת
אבל אם ילכלך את הבגד שוב והוא לא יאנה ממעשה שבת דעת הבן איש חי להחמיר בזה כמו לגבי נטיעה ודעת החזון עובדיה שבת ה להקל שהרי הוא לא נאנה ממעשה שבת עכשיו
מעשה שבת בתפר בגד בשבת
ראובן חזר בתשובה אבל בזמן שהוא היה לא שומר תורה ומצוות הוא תפר לעצמו בגדים בשבת ובא לשאול מה הדין לגבי הבגדים שהוא תפר ביום השבת ?
הגמרא בבא קמא דף עא דנה לגבי מעשה שבת ונראה משם דווקא מעשה עצמו אסור אבל דמי מעשה שבת מותר וכך כתב רש"י
בתפר לעצמו
ובתפר לעצמו יהיה אסור לו עולמית ,אבל יכול למכור לאחרים ולהנאות בדמיו ,רש"י ופסק כמותו הפרי מגדים משנ"ב סק"ד וכף חיים אות ח וכן הוכיח הלכה ברורה בדעת הרמב"ם וישב בבירור הלכה את לשונו של הרמב"ם
ויש אומרים שייתן במתנה או ימכור במחיר זול אבל דעת היביע אומר חלק י סימן נה שניתן גם להרוויח וכך פסק ההלכה ברורה והוסיף שהמחמיר תע"ב
בתפר לאחרים
כל זה שלא תפר על דעת למכור לאחרים אבל בתפר על דעת למכור יהיה אסור עולמית לאחרים שהרי זה מעשה שנעשה בשביל ישראל שאסור
ושנפטר יש עוד צד להקל לבניו שיהיה מותר להם
במקרה שעשה את זה בשוגג כגון שלא ידע שזה אסור בשבת בשט הלוי מצדד להקל מחמת שזה שוגג ובנוסף שניתן לסמוך על רבי מאיר שחולק על רבי יהודה לגבי זריעה ביום השבת בשוגג
הנאה ממחלל שבת לצדקה
האם מותר לגבאי בית הכנסת לקבל צדקה , ממחלל שבת שפותח את חנותו בשבת קודש ?
יש לחלק את התשובה לשני חלקים
שלא יודע מאיזה כסף נותן
במקום שהגבאי צדקה לא יודע מהיכן נתן לו את הצדקה אפשר להקל בזה שהרי יכול להיות שנן לו מכסף ההיתר של משך השבוע אלא אם הוא עובד רק בשבת ולא במשך השבוע וכל פרנסתו רק מיום השבת שנראה שיהיה אסור משום שזה דומה לשכר שבת
יודע שהכסף ממקום אסור
ביודע שהכסף מגיע ממקום איסור נראה להחמיר בזה שזה דומה לשכר שבת של גוי בבהמה של ישראל שנאסר מצד שכר שבת,
וכך הוכיח בהלכה ברורה ופסק כן שלא לקבל את כספו בגלל שזה דמי לשכר שבת ומקורו שהרי הכסף של שכר שבת לא נאסר באיסור הנאה ובכל אופן בשכר גוי כן מחמירים מקנסה בכדי שלא יבוא להקל באמירה לגוי ומדמה את זה למקרה הנ"ל ואף היביע אומר חלק ז פסק שמותר לקבל ממומר או רפורמי לבית הכנסת הכי שאני לפי הטעם הנ"ל
מעשה שבת על ידי מומר
יהודה שגר בבית שמש והיה ממהר מאוד במוצאי שבת להגיע לעיר הקודש ירושלים ולכך הוא רוצה איך שיוצא השבת לחכות בתחנת אוטובוס ולעלות לאוטובוס שואל האם מותר לו הדבר?
נהג גוי
שהוא עושה על דעת עצמו ומגיע בשבת יהיה מותר ולצורך יהודי צריך לחכות בכדי שיעשה
ושהנהג יהודי
תלוי הדבר במקרה שלא היה חילול שבת לנהג כדי להגיע לתחנה אזי יהיה מותר
אבל במקרה שאין אפשרות אחרת אלא רק במקרה שיחלל את השבת אז הדין שונה
נחלקו בזה וסברת המתירים כיוון שמעשה שהוא עושה עכשיו לא מעשה אסור ומה שעשה לא קשור למעשה שאני נאנה ממנו שהנסיעה שלי היא בהיתר ואין בה מעשה איסור והצד להחמיר מומר דומה לגוי וצריך לחכות בכדי יעשו וכן העלה רוחות שבת ג
ורבו המתירים הציץ אליעזר והחזון עבדיה הרב אלישיב ועוד חבל אחרונים והסיף הרב עובדיה שהמחמיר תע"ב וכך פסק בהלכה ברורה כיוון שבארץ ישראל יש פריצה בזה יש יותר להחמירו הגרש"ז אוירבך שזה בזוי השבת
בדין ספק במעשה שבת
ספק במעשה שבת מותר ,מדין ספק דרבנן לקולא וצריך לבאר הרי זה דבר שיש לו מתירים למה שיהיה מותר בתוך השבת
ספק בדינא
ומצד דבר שיש לו מתירים לא נאסר התבשיל כיוון שלא מחמירים במקום שיש מחלוקת הפוסקים בזה אבל במקום שיש ספק בדינא יש בזה צד להקל ובספק בדינא מקילים בזה כשיטת הרשב"א ולא כרש"י עירובין לט וכן העלה הפרי מגדים והפרי חדש והמשנ"ב סק"ב וכן פסק ההליכות עולם וכך פסק הלכה ברורה
לגבי ספק במציאות
נחלקו בזה לדעת הפרי חדש והפרי מגדים אסור מצד דבר שיש לו מתירים
אבל חבל פוסקים הלכו עם היסוד שדבר שיש לו מתירים נאסר אפילו בספק לא נאסר אלא בגזרת דרבנן או באיסור דרבנן אבל בדבר שאסור מדין קנס לא אמרינן דבר שיש לו מתירים ונחמיר אפילו בספקו ומקורו שאול ומשיב ובספר זית רענן וקובץ תשובות חלק ב הרב אלישיב וכך פסק למעשה בהלכה ברורה
מעשה שבת בבין השמשות
לרב בית הכנסת ניגש אחד המתפללים ושאל את הרב שבבין השמשות הוא בישל מאכל האם מותר לו לאכול את זה בשבת או שנאסר עליו עולמית ?
ספק בבין השמשות
בבין השמשות יש מחלוקת האם שבות אסורה בבין השמשות או שמותר ולגבי אמריה לגוי שיהיה מותר להגיד לו לעשות דווקא במקום מצווה שם זה מחמת שזה קבוע החמירו
אבל כאן בנידון של בין השמשות צריך לומר שזה ספק בדינא ובספק בדינא מותר מצד מעשה שבת וכף פסק המשנ"ב רסא סק"ו וכמבואר למעלה כמבואר למעלה ויותר מזה שכאן יש ספק ספיקא להתיר עיין חזון עובדיה ד [ומחמת שיטת רבינו תם]
קיבל על עצמו שבת
בקיבל על עצמו שבת קודם הזמן
יש מחלוקת האם "מעשה שבת" שקנסו אסור גם בתוספת שבת
התוספת שבת הסתפק שהרי תוספת שבת אסורה מצד עשה ואולי לא קנסינן בזה אבל הפרי מגדים מוכיח לאסור אבל יש כאן עוד צד להקל שתוספת שבת יש מחלוקת האם אסורה מדאורייתא או דרבנן
ולכך יש להקל וכל שכן לשיטת התוספת שבת הנ"ל
מעשה שבת במעשה דרבנן
בכניסה לבית המלון יש לדת חשמלית שנפתחת כאשר אדם מתקרב לדלת ובשבת חיים רצה להיכנס לבית מלון אבל זה היה סגור ואז הוא ראה יודי אחר שאינו שומר תורה ומצוות שנפתח לו הדלת האם מותר לו להיכנס אחריו שהדלת כבר פתוחה ?
המשנב הביא את שיטת הגר"א וכתב אחריו שבדרבנן נקטינן להקל לאחר השבת בשעת הדחק ושלט היקל
אבל לא בשבת עצמו המטה יהודה נקט להקל בשבת עצמו בדרבנן
ולכך כאן יהיה מותר אפילו שנעשה על ידי יהודי כיון שאינו נאנה ממעשה האיסור אלא זה רק מסיר את המונע והוא לא נאנה ממעשה האיסור ובנוסף שינתן לצרף את שיטת הפסקים שלא נאסר מעשה שבת בדבר שהוא דרבנן נקטינן להקל בזה
וגם מותר לו להמשיך אפילו שבזמן שהוא ילך הדלת תסגר שוב שזה פסיק רישא בדרבנן ודלא ניחא לו עיין יביע אומר חלק ט סימן לה.
