שאלה: האם יש ערלה בעצים וכן בעלים של האילן.
תשובה: אף על פי שיש דין ערלה בפרי האילן עצמו וכן בקליפות הפרי והגרעינים שבו מכל מקום אין שייך דין ערלה לא בעצים ולא בעלין של העץ, כיון שהעלין והעץ לא טפלים לפרי עצמו אלא האילן עצמו הוא העץ והעלין טפלין לו.
הרחבה: ערלה אסורה מהתורה וכן אסורה בהנאה כמבואר בשו"ע (סימן רצד סעיף א, עוד מבואר שכל הטפל לפרי משום ערלה כמו שמבואר בגמרא (ברכות דף לז עמוד א-ב) ושם למסקנא גדר שומר לפרי היינו שכל שיטול הקליפה וכדומה מהפרי והפרי התקלקל נחשב שומר לפרי ואסור משום ערלה כמו שכתוב "את פריו" ודרשו חז"ל מזה שכתוב "את" היינו גם הטפל לפריו. וכן פסק השו"ע שם.
אולם מבואר במשנה בערלה שהעלים והלולבים ומי גפנים [דהיינו כשחותכין הגפן נוטף ממנו כמו מים], מותרים משום ערלה. והטעם כיון שהוא לא טפל לפריו אלא לאילן עצמו. ולכן פסק השולחן ערוך (יורה דעה סימן רצד סעיף ב) וז"ל אבל העלים והלולבים ומי גפנים, דהיינו כשחותכין הגפן נוטף ממנו כמו מים, מותרים משום ערלה. וכן מבואר (שם סעיף יב) מבו' במשנה בערלה (פרק א' משנה ט') דמותר ליטע ייחור [היינו ענף של ערלה בלי פירות] והטעם שמותר שפרי אסור בהנאה אבל עץ לא.
ולגבי לולבין ראה בשו"ע (שם סעיף כה) שכתב שיש בלולבין דין ערלה ולכאו' קשה הרי מבו' בסעי' ב שהנוטע לשם לולב פטור מערלה, וראיתי בזה כמה ישובים הדרישה כתב די"א דלולב שם פרי עליו כמבו' במדרש (ויקרא רבה פרשה ל' אות יב) דלולב יש בו טעם ולא ריח וכו', עוד כתב דהירושלמי ביאר שלסייג וכו' פטור משום דמה דחייב בערלה הוא כשם שרוצה בפיריו כך רוצה בעצו וא"כ אם רוצה לעצו פטור, אבל נוטע ללולב שהוא מועט שבאילן כשם שרוצה בפיריו [תמרים] כך רוצה בלולבו לכן חייב. והרבי עקיבא איגר ביאר שהלולב חייב כיון שנוטע לפרי הדקל דהיינו לתמרים. [ועיין עוד בערוה"ש (סקמ"א) ובדברי חמודות (על הראש סק"ו)].
