שאלה: האם חיוב קריעה מדאו' או מדרבנן, ומה הטעם שקורעים על המת.

תשובה: נחלקו הראשונים אם חיוב קריעה מדאו' או מדרבנן אולם הלכה למעשה קריעה מדרבנן. ולגבי טעמים בקריעה ראה בהערה.

הרחבה:

איתא במ"ק (כד.) אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו וגו' הא אחר שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה.

וכתב הרמב"ן (תורת האדם עמ' סג) דהוי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ומכאן סמך לאבל שחייב בקריעה מדרבנן.

אמנם מהראב"ד (הובא ברא"ש פ"ג סי' ג) מוכח שלמד שהוא מדאו', דגזרת 30 גיהוץ ותספורת דאו' ואיתקיש אבלות של בגדים לאבלות של תגלחת שנ' "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו. וכן דעת הגר"ש קלוגר (טטו"ד ח"ב סי' ריח) ושו"ת מעיל צדקה (ססי' ה) [וראה שבט יהודה בדעת הרמב"ם הובא בשדי חמד ח"ה מע' ק סי' ס].

להלכה השו"ע (סי' שמ סעיף א) כתב חייב בקריעה ומוכח מדבריו שם בסעי' לא שכתב שקטן תוך 30 ללידה לא קורע דספק דרבנן לקולא. וכ"כ הט"ז (סקי"ז) והגר"א (סק"ה).

וכן פסק בחזו"ע (אבלות עמ' ריט-כ וע"ש מה שהאריך).

והטעם שקורעים על האבל.

כתב בהלכות קטנות (ח"א סי' קטז) שהטעם הוא כדי שלא תטרף דעתו עליו באסונו הגדול כי אדם בהול על מתו ולכן הסיחו דעתו לדבר אחר שיתן לבו על איבוד ממנו.

אולם בשו"ת בית יהודה עייאש (סי' כו) דחאו וכתב שהטעם כדי לעורר עצמו לבכי ולהפליג צערו על מתו שידאג עליו ביותר.

ועיין באגרות משה (אוה"ח ח"ה סי' לז אות ב) שכתב שאין מטרת הקריעה שיצטער כי אין בכך מצוה רק שיבכה ויתאבל לכבוד המת.

והתוס' יו"ט בדעת הרמב"ם (שבת פ"י ה"י ופיה"מ פי"ג מ"ג) כתב כדי שיקרע בטוב לב כשם שמברך על הטובה וע"י הקריעה מיישב דעתו ונח יצרו וחימומו מתפשר.

ובחזו"ע (עמ' רמד) הביא שע"פ הגמ' בשבת (קה:) מוכח שע"י קריעתו עושה נחת רוח ליצרו שמשכך חמתו (ראה תוס' שם ד"ה הא).