שאלה: זוג שלצערנו הרב היחסים ביניהם עלו על שרטון, ומחמת זה האישה אינה מוכנה לטבול לטהרתה, ורצון האישה הוא להתגרש מבעלה, אך הבעל עדיין לא רוצה בזה, ומעוניין בשלום בית, ולכן אין בני הזוג מתגרשים, ומצב זה נמשך כבר כמה חודשים.

ושואל הבעל האם מותר לו להתייחד עם אשתו מחמת שאין לו פת בסלו שהרי אין האישה מעוניינת כלל לטבול גם בעתיד, ואין כרגע צפי גם מצד יועצי הנישואין, להחזרת השלום בבית:

תשובה:

מותר לבעל ולאישה להתייחד בבית אחד גם בתקופה זו, אע"פ שאין האישה מוכנה לטבול כלל.

אך אם שני הצדדים גמרו בדעתם שאין רצונם להיות אחד עם השני, אלא שעקב שאין להם מקום לגור בנפרד ועוד חשבונות שלצערנו הרב נגרמים במריבות בין הצדדים ומצויים בהליכים מסוג זה, ומחזקים שניהם בדירה מחמת זה, החליטו כל אחד שהוא ממשיך לגור בדירה יחד, נראה שאסור להם לשהות יחד ויעשו שאלת חכם.

מקורות:

בשו"ת מהרש"ם (ח"ב ס' קעח) נשאל באישה זו שאינה רוצה לטבול כבר כמה שנים, מחמת מרידתה בבעלה, האם מותר לבעל להתייחד עימה, והשיב שם שיש לדמות נידון זה לאישה שאסורה לבעלה מחמת שזינתה או מחמת שאינה יכולה להיטהר בגלל פצעים שיש לה במקור או שהיא רואה מחמת תשמיש, שמבואר בשו"ע (יו"ד סימן קפז סע' יב) שאסור לבעלה לשהות עימה.

ובטעם הדבר הביא את הסדרי טהרה בס' קצה סק' ב ותורת השלמים שם סק' א', שכתבו על דברי השו"ע שם שמותר לאיש ואישה להתייחד בימי איסור, ומבואר במפרשים שני טעמים, א, מפני שכבר הבעל היה עם אשתו ואין יצרו תוקפו ב, שיש לו פת בסלו שלעתיד האישה יכולה לטבול, והעידה התורה סוגה בשושנים שבנ"י בתקופת האיסור שמים גדר לעצמם ואינם חוטאים:

ולפי זה במקום שאין אפשרות שבעתיד האישה תהיה מותרת וכגון רואה מחמת תשמיש לאחר שלושה פעמים רצופים, אסורים להתייחד זה עם זה שהרי אין להם פת בסלו.

ומשם למד המהרש"ם שכן הוא הדין באישה שאינה מעוניינת להיטהר שאין לבעל פת בסלו ועל כן אסורים להתייחד זה עם זה.

אולם בספר אוצר הפוסקים (ס' עז' סע' ב' או ב כותרת האם מותר לבעלה וכו') הביאו דברי ספר דבר הלכה (להרב הורביץ) שכתב על המהרש"ם שהוא חידוש גדול ואין ראיה מהאישה שאינה יכולה להיטהר מחמת רמ"ת שכן אין לה רפואה משא"כ במקרה דנן שאפשר שיחזור השלום בית לבית, וכן כתב בספר תורת היחוד מהרב אלישיב זצ"ל שאין לפסוק את המהרש"ם.

עוד העירו על דברי המהרש"ם, שהרי מדובר באישה שאינה מעוניינת להיות עם בעלה ועל זה יש את המריבה לצערנו הרב, ונקטינן בהלכות יחוד שלא חיישנן לאונס, ופירוש הדבר שהרי כל החשש בייחוד שמא יתרצו הצדדים זה לזה ויבוא לעבירה, אך כאן אין חשש שיתרצו הצדדים שהרי הם במריבה, ולחשוש שמא הבעל יבוא על אשתו בעל כורחה לא חוששים ביחוד שהרי הוא אונס (ועיין מה שכתב הגר"י זילברשטיין בספר חשוקי חמד כתובות סג:)

וכן הביא ראיה בספר שערים מצויינים בהלכה (ס' קסב קו"א א) מהדין של מורדת שמשהים את הצדדים יב חודש לפני שמגרשים אותם שמא יתרצו הצדדים זה לזה, ומסתבר שבתקופה זו אין האישה טובלת והרמב"ם (אישות פי"ד ה"י) פסק זאת לדינא, והיאך מותרים לשהות זה עם זה בתקופה זו.

אך בשיעורי שבט הלוי (ס' קצה סק' ד') נראה שהכריע שיש לחשוש לדברי המהרש"ם אך סייג אותו למקרה רחוק, וכתב, שאם מדובר בזוג שכבר כמה שנים חיים בפירוד מחמת שהאישה אינה טובלת (וכן הוא בלשון השאלה במהרש"ם) ועושה האישה כן מחמת רשעות, ולא מחמת שאינה מסתדרת עם בעלה ויש לה טענות עליו, שיש לשאול לחכם כי יש מקום לאסור הדבר, ובמקרה שרואה הרב שיש מקום לחזרה מצד האישה, ואין המריבה נמשכת תקופה ארוכה, (ומפני שאם זה תקופה ארוכה זה מעיד שאין כבר סיכוי לשלום בית) אין לאסור על הזוג לשהות יחד בייחוד.

ויש לעיין בדעתו של הגר"ע יוסף זצ"ל שכן הביא כמה פעמים את דברי המהרש"ם גם בח"א עמ' רצו (במהדורה החדשה) וכן בח"ב עמ פז (מהדורה חדשה) ולא כתב לחלוק עליו, וכן הוא בגיליון בעמ' רצז הערה 33, ונראה שדעתו נוטה לאסור.

ומה שכתבנו שאם גמרו בדעתם להתגרש  יש לאסור על הצדדים כן כתב בשו"ת קנה בושם (ח"ב קנה) שם נשאל בשאלה מעין זו וכתב לאסור.

ואע"פ שנראה שלכאורה דבר זה הוא גופא במחלוקת מה שהבאנו לעיל, נראה שכאן כ"ע יודו.

שנראה שדווקא במקום שהמריבה היא חד צדדית שהאישה רוצה להתגרש והבעל אינו מעוניין י"ל שהאישה תתנגד ועוד שיש סיכוי לשלום בית ואין יצרו של הבעל תוקפו.

אך במקום ששני הצדדים כבר ניתקו את הרגש שלהם זה מזה וחיים בפירוד מוחלט, וכל מה שגרים יחד הוא מפני שהם עושים תרגילים משפטיים, ומפני שאין להם היכן לגור כל אחד בנפרד, וודאי שיש מקום לחשוש שבתקופה ארוכה יבואו להתפתות להיות יחד ועל כן יש מקום לאסור לכ"ע.