הדלקת נר יארצייט: הלכות, מנהגים ומקורות
יש עניין הלכתי להדליק נר יארצייט לעילוי נשמת הנפטר, במיוחד בשעת הפטירה, במהלך השבעה וביום השנה (יארצייט). מנהג זה מבוסס על האמונה שהנשמה נהנית מהדלקת הנרות ומתרחבת מאורם, כפי שכתב רבנו בחיי, שכן הנשמה היא "חתיכת אור" בעצמה. מקור נוסף לכך מצוי בגמרא בכתובות (קג.), וכן בספר תורה לשמה המבאר כי אור הנר, בעל חמישה גוונים, מייצג את חמשת חלקי הנפש ומביא לה הנאה.
האם יש עניין להדליק נר לעילוי נשמת ומה המקור לכך?
האם יש עניין להדליק נר נשמה בשעת פטירה, בשבעה ובשנה?
א. הנה בגמ' בכתובות (קג.) ת"ר בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם הזהרו בכבוד אמכם נר יהא דלוק במקומו וכו' וכתב השטמ"ק שנר יהיה דלוק בשעת פטירתו.
והנה רבנו בחיי (תרומה כה, לא) כתב שידוע שהנשמה נהנית בהדלקת הנרות ומתהלכת בעידוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור חשמל לפיכך היא נמשכת אחר האור מפני שהוא מינה ולכן אמרו נר ה' נשמת אדם. ועיין עוד בטעם במעבר יבוק (שפתי אמת פט"ו) שהוא סגולה להבריח המזיקים ואפי' בלילה עת שליטתן.
והנה בלחם הפנים (סי שעו) כתב בשם בעל מענה לשון לקרוא תגר על מנהג רוסיא שמדליקים נר עד תום ז' ימי אבלות וכ"כ בבל"י (שם סק"ג) שהוא מדרכי האמרי וצריכים לבטל המנהג וכ"כ במסגרת השולחן (קפז ע"ד).
אמנם בשו"ת יהודה יעלה אסאד (יו"ד סי' שטו) כתב שנהגו להדליק נר ביארצייט לע"נ, וכ"כ בתורה לשמה (סי' תקכ) ושידליקו גם בכל ז' ימי השבעה, ויש עוד להביא ראיה שהרי בשו"ת המרש"ל (ססי' מו) כתב שאם שכחו להדליק נר לע"נ מותר לומר לגוי בביה"ש להדליק שהוא צורך גדול והעולם נזהרים בו והעתיקוהו האחרונים סי' רסא, [ואפי' אם פגע בו הרגל בתוך השבעה שביטל דיני ז' כמבו' בסי' שצט סעי' ג מ"מ ידליק נר נשמה כל ז' ימים כמש"כ הא"ר (קלג סק"ז) והמשנ"ב (תקמח סק"ג) ולעניין יו"ט עצמו ראה בחזו"ע (אבלות ח"ג עמ' נז סוף עמודה ימנית)].
ב. ולגבי מקום ההדלקה הנה הבא"ח (שם) כתב שמה שמדליקים תוך ז' נר בבית הנפטר דוקא שנפטר שם אך טוב להדליק נר תוך י"ב חודש בביהכ"נ למנוחת הנפטר וכן בכל שנה ביום יארצייט.
וכ"כ בלשון חכמים (הל' אבלות ססי' כח) וכתב שהטעם שאם לא נפטר שם ומדליקים לע"נ הרי אין מנוחה למת שמחוייב לילך מנר לנר כאופן המתגלגל.
אמנם בחזו"ע (ח"ג עמ' נו) השיב ע"ד שהרי ברב פעלים (ח"ד אוה"ח סי' לה) כתב אודות גדול שנמנע מלומר השכבה כיון שהנשמה יורדת ואינה יכולה לעלות עד שיפרעו הצדקה שנודרים עבורה וכתב ע"ז שאין לסמוך ע"ד אא"כ יוצאים ממדרשי חז"ל או זוה"ק או מהאר"י עכת"ד ודון מיניה ואוקי באתריה וכ"כ בכנף רננה (סי' לז יו"ד) שמדליקים נר בבית האבל אפי' שנפטר לא מת שם, ולכן כתב שהנוהגים להדליק יש להם ע"מ לסמוך.
ג. זמן ההדלקה הנה כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"א סי' כט) שיש להדליק מיד אחר הפטירה בשעה שמורידים את המת מהמיטה ומשכיבים אותו על הקרקע ומדליקים נר סמוך לראשו או נרות סמוך לגופו, וכן נהגו בכל ז' ימי השבעה וכו' כדלעיל.
ד. כתב בתורה לשמה (שם) גם דע כי באור הנר יש חמשה גוונים הידועים למשכילים וכנ"ז בר"ח והם כנגד חמשה חלקי הנפש שהם נרנח"י וד"ז גם בדברי רז"ל בתלמוד הוא מפורש במה שאמרו חמשה שמות יש לנשמה ועל כן אור הנר הוא דוגמא לנשמה ולזה יהיה לה הנאה מן האור הנדלק על שמה אך ודאי צריך להזכיר בפה שהוא מדליק שמן זה למאור למנוחת ולעילוי נשמת פב"פ וכאשר אמרנו כי בכל ענין תמצא שהדיבור פועל וכאשר תראה מה שאמרו בצרכי שבת שצריך לומר בערב שבת בכל עסק של תבשיל וכיוצא שהוא עושה זה לכבוד שבת קודש וע"י הדיבור הזה ממשיך הארת קדושה מקדושת השבת על אותו הדבר שעוסק בו וכל זה נחשב מכלל כבוד השבת כנודע.
ולכן יש לומר בפה שמדליק לע"נ פלוני בן פלונית וכו'.
ה. הדלקת נורת חשמל במקום נר הנה מבו' בבית יצחק (ח"א יו"ד סי' קכ אות ה) שאפשר לצאת יד"ח הדלקת נרות שבת בנר חשמלי וא"כ ה"ה בנר נשמה וכ"כ בשו"ת משפטי עוזיאל (תנינא ח"ב אוה"ח סי' טו) וכ"כ עוד אחרונים, אמנם בשו"ת זאב שפראן (ח"א סי' קלב) כתב שאף שמותר מ"מ ע"ד הסוד יש עניין בנר שמן.
ובשו"ת דבר הלכה (סי' לו) כתב שאין להדליק חשמל במקום נר נשמה וכ"כ עוד אחרונים, ובשו"ת משמיע שלום (סי' יב סד"ה והנה) כתב להקל בשעה"ד וכ"כ בספר גשר החיים (פ"כ סעי' א).
והנה כיון שהוא רק מנהג ויש מפקפקים עליו אע"פ שיסודתו בהררי קודם וכן נהגו מקדמא דנא לכן הרוצה להקל להדליק נר חשמל יש לו ע"מ לסמוך. וכ"פ בחזו"ע (ח"ג עמ' נז-ט).
