ההלכה לגבי שמיעת שירים מוקלטים נתונה למחלוקת ענפה בקרב הפוסקים, כאשר ישנן דעות שונות לגבי מעמדם ההלכתי של כלי נגינה מודרניים ושירי רדיו. האגרו"מ (ח"א סי' קסו) הקל בזמר היוצא מהפה ברדיו אך אסר כלי שיר, ואף החמיר בימי הספירה. לעומתו, בשו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סי' לג) סבור שאין לפקפק על המקילים, בהתבסס על הרמ"א שגזרת כלי שיר חלה רק על מי שרגיל בהם או בבית המשתה, אך הוא עצמו החמיר בבין המצרים ובימי ספירת העומר גם על שירה מוקלטת. השבט הלוי (ח"ב סי' נז אות ב) אסר שירים מוקלטים וראה בהם בגדר 'כל משמיע קול של שיר', ובחלק ח (סי' קכז אות ב) אף ראה בטייפ שהוקלט משירה בפה ככלי שיר, אך ציין שיש מקילים ויש ללמד עליהם זכות, במיוחד לנשים או לפקח עצבות. החלקת יעקב (א' סי' סב) מציע סניף להקל בטענה שהגזרה על כלי זמר לא כללה כלים אלו, ובשו"ת אורל"צ (ח"ג פ"ל אות ג) כתב שהמנהג להקל לשמוע מכלי שיר וכדעת הרמ"א, אך לכתחילה יש להימנע, למעט חולים, סובלים מעצבות, או ילדים. לסיכום, ירא שמיים ראוי שיחמיר על עצמו, אך המקיל יש לו על מי לסמוך.