שאלה: כיצד צריך לכווין רגליו בתפילה ואם לא כיוון רגליו האם יצא

תשובה: צריך שרגליו יהיו שוות [הטעם בדבר עיין במקורות] ואם לא כיוון יצא.

מקורות:

איתא בברכות (י:) ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה. ובירושלמי (ברכות פ”א ה”א) נחלקו האמוראים, חד אמר ככהנים וחד אמר כמלאכים מאן דאמר ככהנים עקב בצד גודל שהכהנים לא היו יכולין לפסוע פסיעה גסה משום לא תגלה ערותך עליו והיו הולכים עקב בצד גודל וכמו כן בתפלה יש לו להתפלל עקב בצד גודל ומ”ד כמלאכים היה אומר שיהיו סמוכים ומכוונין זה כנגד זה שידמו רגל אחד שנאמר ורגליהם רגל ישרה.

וכתב רבנו יונה (ה.) התלמוד שלנו סובר כמ”ד כמלאכים הלכך צריך שיכוין את רגליו זה כנגד זה כדי שידמו רגל אחד. אולם בראבי”ה (ח”א סי’ כט) מבו’ דלמ”ד ככהנים גם בתפילה יעמוד עם רגליו שוות.

והטור העתיק את דברי הגמ’ שלנו וכן הגמ’ דהירושלמי ובסי’ צח כתב שישוה רגליו כמו בעבודה והקשה הב”י למה העתיק הטור דברי הירושלמי, וכתב שאולי מה שהגמ’ דילן אמרה רגל ישרה אפשר כמו הכוהנים, ומ”מ כיון שהמנהג לכיון היה לו לומר שזה המנהג, ואולי י”ל שאפי’ למ”ד להדמות למלאכים לא נחית איך לכיון הרגלים ובירושלמי איתא דמר כדאיתיה ומר כדאיתיה.

והט”ז (סי’ צח סק”א) כתב על מה שהטור כתב שצריך להתפלל שמשווה רגליו כמו בעבודה דומיא דעבודה שהכוונה שהכוהנים היו עולים לדוכן היו עולם עקב בצד גודל אבל בשעת העבודה היו משוים רגליהם. וטעם הדבר כתב המהרי”א לומר שבזה שמכיון רגליו מסיר התנועה מלברוח ולא להשיג שום חפץ מבלעדי ה’.

ובאגרו”מ (ח”ה סי’ לח אוה”ח סק”ו) כתב שיסמיכם כמה שיכול. וכתב המשנ”ב (סק”ב) שאפי’ יושב בעגלה יכוון רגליו. והב”י כתב הטעם כיון שעומד מול השכינה צריך לסלק מחשבות הגוף מלבו ולדמות כאילו הוא מלאך משרת.

ואם התפלל בלי שרגליו מכוונות דעת הב”ח דאפי’ בדיעבד צריך לחזור ולהתפלל למ”ד כמלאכים. אולם הפמ”ג (משב”ז א) חלק עליו שבדי’ יצא וכן דעת המשנ”ב (סק”א) והמאמ”ר (א) והמגן גיבורים (שלט”ג סק”א), וכתב הכה”ח (ב) שא”צ גם נדבה.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*