הלכות ברכה על לחם מטוגן: מתי מברכים המוציא או מזונות?
הברכה על לחם מטוגן תלויה בכמות הלחם שהייתה בו לפני הטיגון. על פי ההלכה, כפי שנפסק בשולחן ערוך, אם הלחם הכיל יותר מכזית לפני הטיגון, ברכתו נשארת "המוציא לחם מן הארץ". לעומת זאת, אם כמות הלחם לפני הטיגון הייתה פחותה מכזית, הברכה משתנה ל"בורא מיני מזונות".
תשובה: הברכה על לחם מטוגן תלויה בכמה הבטים הלכתיים, אם הלחם טוגן ויש בו יותר מכזית קודם הטיגון מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ ולא השתנתה ברכתו. אמנם אם הלחם טוגן והיה בו קודם הטיגון פחות מכזית מברכים עליו בורא מיני מזונות.
מקורות:
בגמ' בברכות (לז:) מבואר שעל חביצא [סוג פת] אם אין כזית מברך עליו בורא מיני מזונות. אך אם יש תואר לחם ברכתו עדיין המוציא. אך אם אין תואר לחם מברך מזונות. אולם אם יש בו כזית בכל עניין מברך עליו המוציא לחם מן הארץ.
ונחלקו בביאור דברי הגמ'. לפי שיטת רש"י הלכה כרב ששת שאם יש כזית מברך המוציא ואם אין כזית כל שיש תואר לחם מברך המוציא ואם אין תואר לחם מברך מזונות.
אמנם לדעת התוס' חביצא שאמרו היינו פירורי לחם שמדבק במרק וכו' שאם יש כזית מברך המוציא ואם אין כזית אם אין תואר לחם מברך מזונות ואם יש תואר לחם מברך המוציא אבל מדבריו משמע שאם מבשל פחות מכזית אף שיש תואר לחם מברך מזונות.
ובגדר תואר לחם לרש"י תואר לחם נחשב שלא נימוח לגמרי ואם נימוח לגמרי אין בו כבר תואר לחם [אא"כ יש כזית ראה לז. ברש"י ובמרדכי] מה שאין כן לפירוש התוספות בחביצא בלא בישול בעינן דווקא ניכר ממש, הא כל שהפסיד קצת לא מקרי תאר לחם, ומשום כך בבישול אם אין כזית, אף על גב שיש קצת תאר לחם לא צריך שיהא נימוח לגמרי ויברך מזונות וכן הוא דעת השו"ע כאן. כן פירש המג"א (ס"ק כח).
ושם מבואר בראשונים שטיגון חשיב בישול.
ומרן השו"ע פסק שאם בישל לחם מעל כזית ברכתו המוציא ואם מתחת לכזית ברכתו מזונות ושם המג"א ביאר שכל מה שאמרו לברך המוציא היינו שמתחלתו ועד סופו היה בו כזית וכ"פ המשנ"ב והאחרונים.
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
