שאלה: יש לי בביתי תנור שאפיתי בו חלות, האם יש לי דרך להכשירו לאפות בו בפסח עוגות?

תשובה: נראה שמעיקר הדין אפשר להכשירו ע"י ליבון קל באופן שיחמם חצי שעה אחר שלא השתמש בו 24 שעות.

נראה שמעיקר הדין אפשר להכשירו ע"י ליבון קל באופן שיחמם חצי שעה אחר שלא השתמש בו 24 שעות, ואמנם בתבניות אין דרך להכשירם ויקנה חדשות. ואמנם יש מן הפוסקים שהחמירו בהכשרת התנור לפסח.

מקורות:

בגמ' בפסחים ל: אמר ליה רבינא לרב אשי: הני סכיני בפסחא היכי עבדינן להו?(איך מכשירן) אמר ליה: לדידי חדתא קא עבדינן. (אני עושה סכינים חדשים )- אמר ליה: תינח מר דאפשר ליה, דלא אפשר ליה מאי? – אמר ליה: אנא כעין חדתא קאמינא;  קתייהו בטינא, ופרזלייהו בנורא, והדר מעיילנא לקתייהו ברותחין. (טח בטיט ומלבן את להט הסכין ואח"כ מגעיל את כת הסכין)  והלכתא: אידי ואידי ברותחין. (ולהלכה גם את להב הסכין יש להכשיר ע"י הגעלה) .

במסכת עבודה זרה (עה)

הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל – יטביל, להגעיל – יגעיל, ללבן באור – ילבן באור. השפוד והאסכלא – מלבנן באור.

ובתוספות מסכת פסחים  (ל)

תימה דתניא בתוספתא דע"ז הסכין והשפוד והאסכלא מלבנן באור ובפרק קמא דחולין (דף ח: ושם) אמר כגון שליבנה באור, אלמא צריך ליבון ותירץ ר"ת וכו'  ועוד יש לחלק בין התירא בלע ובין איסורא בלע כדמחלק רב אשי בשילהי מסכת ע"ז, והא דמצריך להו רב אשי הכא ליבון מחמיר על עצמו היה.

מבואר שלדברי ר"ת (וכן פסקו עוד מהראשונים) בפסח שהוי היתירא בלע מותר להגעיל אף כלי שבלע ע"י ליבון ומשום שחמץ נחשב היתירא בלע וכדברי הגמ' בע"ז (עו.)

תנן: השפודין והאסכלא – מלבנן באור, והתנן גבי קדשים: השפוד והאסכלא – מגעילן בחמין! א"ל: עמרם ברי, מה ענין קדשים אצל גיעולי עובדי כוכבים? הכא היתירא בלע, התם איסורא.

אך דעת הרמב"ן שחמץ שמו עליו וממילא לא סגי להו בהגעלה אלא בעי ליבון.

ובר"ן פסחים דף ל עמוד ב הביא לדברי הרמב"ן שחולק על  דברי ר"ת

כתב הרמב"ן ז"ל (על דברי ר"ת) דליתא שכל הכלים הבלועין מחמץ אעפ"י שבליעתן קודם הפסח, אסורא בלע, וכל שתשמישן ע"י האור צריכין לבון, דלא אמרו התירא בלע אלא בקדשים שבשעת בליעתן של כלים לא היה שם איסור זה עליו שעדין לא נקרא נותר, ולפי' לא חל שמו על אותה בליעה מועטת שנשארה לאחר הגעלה, ומשום הכי סגי להו בשפוד ואסכלא של קדשים בהגעלה, אבל חמץ כיון שהיה שמו עליו קודם שנבלע בכלים הללו, בשעת בליעתו איסורא בלעי, וכי בעי מיניה מדרב אשי הכא הני סכיני דפסחא היכי עבדינן להו, לא לענין חמץ בפסח בלחוד בעו מיניה, אלא לפי שהיו עסוקין בהלכות פסח שאלו מיניה סכיני דפסחא, וממסקנא דברותחין ובכלי ראשון בין לענין חמץ בפסח בין לשאר איסורין של תורה, שהסכין אעפ"י שמשתמש בו ע"י האור וכמ"ש למעלה, אנן בכל כלי בתר רוב תשמישו אזלינן, שהרי כוסות וצלוחיות וקיתוניות ששנינו בהן בסוף ע"ז מדיחן, א"א שלעתים רחוקות לא ישתמש בהן בחמין ואפ"ה סגי להו בהדחה, אף הסכין ג"כ אעפ"י שלפעמים משתמשין בו ע"י האור אין רוב תשמישו בכך ומ"ה סגי ליה בהגעלה ברותחין ובכלי ראשון.

ומבואר שהרמב"ן מתרץ את הסתירה שהקשה תוס' שרק בסכינים יש להגעיל היות ורוב תשמישם ע"י רותחין ולא ע"י האש.

והנפק"מ בכלי ששימושו  ע"י האש בלבד שלדעת ר"ת אפשר להגעיל את הכלי, אך לדעת הרמב"ן יש ללבן את הכלי.

ובשו"ע (תנא ד)

כלים שמשתמשים בהם  על ידי האור  כגון  שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם,  צריכים ליבון, והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות  ניתזין מהם.

גדר הליבון (הובא בבית יוסף סימן תנא אות ד ד"ה כלים שמשתמשין)

והליבון עד שיהיו הניצוצות ניתזין מהם. שם בסוף עבודה זרה (עו.) ועד כמה מלבנן א"ר מני עד שתסיר קליפתן ובירושלמי שילהי עבודה זרה (פ"ה הט"ו) הליבון צריך שיהיו ניצוצות מינתזין ממנו וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ד (סי' א):

וכתוב בהגהות מיימון פרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות (ה"ג אות ה) בשם ה"ר אביגדור דכשמלבנן עד שאם ישים עליו קש יהיו ניצוצות ניתזין ממנו סגי בהכי.

והמרדכי כתב בסוף עבודה זרה (סוס"י תתס) דכלים הבלועים מאיסור בעו נשירת קליפה. אבל הבלועים מהיתר כגון חלב או בשר אין צריכים ליבון גדול דנשירת קליפה [אלא רק] עד שתהא יד סולדת בו משני עבריה וגם רגילין לבדוק על ידי נתינת קש עליה מבחוץ לראות אם הקש נשרף בהכי סגי.

ומסקנת הבית יוסף

ולפי סברת האומרים דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי, ומפני כך הם אומרים דכלים שנשתמש בהם חמץ על ידי האור צריכין ליבון ולא סגי להו בהגעלה כמו שכתבתי בסמוך, אם כן גם ליבון קל לא סגי להו אלא צריכין ליבון גמורה:

ולגבי תבניות התנור הוא דין המפורש בשו"ע שאין להכשיר אלא ע"י ליבון חמור, וכפי הכרעת הב"י כאן שבעי ליבון חמור באיסורא בלע וחמץ חשיב איסורא בלע.

ולגבי התנור עצמו שבולע ע"י זיעה נחלקו בזה הפוסקים.

דין התנור עצמו.

הנה בפשטות הדברים דין התנור כדין התבניות וכמו שפסק השו"ע לגבי כוביא שהוא תנור שאפו בו חמץ שאין להכשירו, והגעלה או ליבון קל אינו מועיל להם, וכן פסק באור לציון ועוד פוסקים.

ואמנם לענ"ד יש לדון בעיקר דין הזיעה דאינו שייך בתנורי זמנינו.

בשולחן ערוך בסימן (צב סעיף ח)  ומקורו בתשובת הרא"ש (כלל כ סימן כו)שנשאל על ידי בנו האם מותר לבשל באלפס חולבת(מחבת עם חלב) שמונח תחת קדירה של בשר?

וענה אביו הרא"ש  שנראה לו לאסור ואף בדיעבד, מכיון שהזיעה עולה למעלה ואוסרתה ומצינו שהזיעה אוסרת כדתנן בפרק בפ"ב דמכשירין וכו' מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מאותו דבר נחשבת כדבר עצמו, ואם כן הוא כחלב ואוסרת.

אמנם צריך לידע עם הזיעה עולה ואוסרתה דשמא חום רתיחתה מעכבתה מלקבל הזיעה והכא יש לחוש שהזיעה שתחתיה מבטלת ומונעת רתיחת העליונה.

ובדגול מרבבה על השולחן ערוך (ביורה דעה סימן צב ח)

אף  המחבת התחתונה, חוזרת ונאסרת ע"י הזיעה.

אמנם בתורת האשם  (מדקדק מדברי תשובת הריב"ש) שוודאי אף המחבת מותרת, וטעמו ונימוקו עמו, שהרי בתשובת הרא"ש כתב שלכאורה הזיעה לא תאסור מכיון שהקדירה רותחת וזיעה לא תתקבל להכניס זיעתה לכלי שהוא רותח יותר מהזיעה, ותירץ הרא"ש  בנידונו שם שכיוון שהמחבת למטה רותחת יותר מבטלת את הרתיחה העליונה.

וכן ביאר בדבריו הערוך השולחן (על השו"ע צב ח).

ולפי טעם זה, בתנורי זמנינו שחום התנור למעלה הוא יותר מחום המאכל עצמו אין זיעת המאכל יכולה להיכנס בדפנות התנור. ואין הזיעה נכנסת לדפנות התנור.

ועוד יש לצרף מה שכתב ביד יהודה (על השו"ע צב ח)

"הזיעה עולה עולה ואינה יורדת שזיעה אינה יורדת חזרה ואוסרת זולת אם מתהוה טיפים ויורד בחזרה וכדין כיסוי של סיר, והנראה שבתנורי זמנינו שיש אפשרות לפליטת האדים ואינה מתהוה טיפות שיורדות בחזרה, אין האדים נחשבים לזיעה האוסרת.

ועוד יש לצרף מה שכתב במאמר מרדכי ( בס"ק כא) בדין חררה הנאפית  ע"י גחלים ויש לה כיסוי מלמעלה, שטעם הטור (תנא טז) שכתב שהזיעה עולה אינו להצריך ליבון, אלא הגעלה בלבד.

וכתב עוד שאין סברא לומר שזיעה שעולה כמשקה תצריך ליבון ולא יספיק לו הגעלה דאין טעם לזה.(ואמנם מדברי המג"א והב"ח לא משמע כן, ואולי יש לומר לסברתם שהאדים הם אמנם משקין אך מתייבשים ונדבקים ביבש בסוף ייבושם ע"י האור ולכך נחשבים שנאסרים ביבש על ידי האש ויש להכשירם בליבון,)

וכן בחזון עובדיה כתב שיש להקל בהכשרת התנור באופן שימתין 24 שעות ויעשה ליבון קל במשך שעה, והסתמך על דעת הישכיל עבדי (ח"ו אבה"ע סוף סימן פח) ועוד שהקילו

וצירף לזה כמה צירופים

1. דעת שר רוב הראשונים שחמץ בפסח הוי היתרא בלע.
2. כאן לא נבלע גוף החמץ אלא על ידי זיעה ואינו כממשות החמץ לגמרי
3. לאחר שמשהה את התנור 24 שעות בזה הוי איסורו מדרבנן היות ואחר 24 שעות הבליעות בתנור נותנים טעם לפגם
4. עוד צירף שאיסור זיעה שייך רק במשקים לחלק מהדעות, (ואולי כוונתו שבדרך כלל החמץ הוא במיני מאכל ולא במשקה)
5. בשואל ונשאל (חלק ג סימן פט ב) שכבלעו כך פולטו שייך בתנור וכך הוא הכשירו
6. עוד צירף שליבון קל מועיל לחלק מהפוסקים גם באיסור הנבלע ע"י ליבון ולצירוף בעלמא

ואמנם באור לציון (חלק ג עמוד קטו) חולק וס"ל שאין להכשיר תנור בפסח

ובתחילה כתב והנה כל זה בתנור שגוף החימום שלו אינו גלוי והוי היסקו מבחוץ והזיעה נבלעת בדפנות אבל בתנור עם אש מגולה (גריל) שהיסקו מבפנים מעיקרא היה נראה שאין תנור זה צריך הכשר כלל שכיון שיש כאן אש גלויה, הזיעה נשרפת ואינה נבלעת בדפנות.

וכן הביא בשו"ת יביע אומר (חלק ה – יורה דעה סימן ז) מה שרגילים להסיק את התנור כרבע שעה או שליש שעה לפני כל אפיה ובישול, וחום התנור יוכל לשרוף בנקל חוט או קש הבא במגע עם התנור, וא"כ אף אם נשאר משהו מהזיעה וההבל, אש אוכלתו, כלה ענן וילך, ולא ישאר ממנו מאומה. וכה"ג כ' האבן יקרה ח"ג (סי' יח) הנ"ל, שע"י חום האש שבתנור כשהיסקו מבפנים אין לחוש לזיעה כלל.

אך לבסוף מסיק האור לציון

אולם שוב נראה, שמלבד מה שיש לבדוק אם גם באש של תנור חשמלי הכל נשרף, הרי מצוי הרבה פעמים שהבצק תופח ונשפך ונדבק בדפנות והוא דבר המצוי, וא"כ אף אם לא נחוש לזיעה, יש לנו לחוש שהבצק נוגע בדופן ולא להשתמש בתנור זה אם אפו בו חמץ במשך השנה.

והנראה שאף לדבריו יש לצדד להקל למי שאין אצלו רגילות זו שהחמץ גולש ונוגע בדופן התנור.

וכן צידדו להקל  בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן סו אות ג) וכן בשו"ת מנחת שלמה (מהדו"ת סימן נא)

ואמנם יש להעיר שהרי לתנורי זמנינו יש ציפוי אמאייל, ובזה נחלקו הפוסקים אם יש דרך להכשיר ציפוי האמאייל, והכרעת חלק מן הפוסקים לאסור,

ואמנם היות והבאנו הרבה צדדים בתנור להתיר וישנם צדדי היתר  שכלל אין הזיעה נכנסת, ואף אם נכנסת אינה יוצאת שוב, וא"כ אף במצופים באמאייל,  אין לאסור בשימוש בפסח אף בתנורים אלו.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*