הכשרת תנור לפסח: מדריך הלכתי מקיף
כיצד מכשירים תנור לפסח לאחר אפיית חמץ?
נראה שמעיקר הדין אפשר להכשירו ע"י ליבון קל באופן שיחמם חצי שעה אחר שלא השתמש בו 24 שעות, ואמנם בתבניות אין דרך להכשירם ויקנה חדשות. ואמנם יש מן הפוסקים שהחמירו בהכשרת התנור לפסח.
מהם המקורות ההלכתיים להכשרת כלים לפסח?
המקורות ההלכתיים להכשרת כלים לפסח נדונים בהרחבה בגמרא במסכת פסחים ובעבודה זרה, וכן בתוספות ובראשונים. הדיון המרכזי עוסק בשיטות הכשרה שונות כמו ליבון (חימום באש) והגעלה (הטבלה במים רותחים), ובהבחנה בין 'היתירא בלע' (בליעת היתר) ל'איסורא בלע' (בליעת איסור). לדוגמה, הגמרא בפסחים דנה בהכשרת סכינים לפסח, ומסכת עבודה זרה מפרטת כלים שונים ודרכי הכשרתם. ישנה מחלוקת בין הראשונים, כמו ר"ת והרמב"ן, האם חמץ בפסח נחשב 'היתירא בלע' או 'איסורא בלע', מה שמשפיע על שיטת ההכשרה הנדרשת.
במסכת עבודה זרה (עה)
הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל – יטביל, להגעיל – יגעיל, ללבן באור – ילבן באור. השפוד והאסכלא – מלבנן באור.
ובתוספות מסכת פסחים (ל)
תימה דתניא בתוספתא דע"ז הסכין והשפוד והאסכלא מלבנן באור ובפרק קמא דחולין (דף ח: ושם) אמר כגון שליבנה באור, אלמא צריך ליבון ותירץ ר"ת וכו' ועוד יש לחלק בין התירא בלע ובין איסורא בלע כדמחלק רב אשי בשילהי מסכת ע"ז, והא דמצריך להו רב אשי הכא ליבון מחמיר על עצמו היה.
מבואר שלדברי ר"ת (וכן פסקו עוד מהראשונים) בפסח שהוי היתירא בלע מותר להגעיל אף כלי שבלע ע"י ליבון ומשום שחמץ נחשב היתירא בלע וכדברי הגמ' בע"ז (עו.)
תנן: השפודין והאסכלא – מלבנן באור, והתנן גבי קדשים: השפוד והאסכלא – מגעילן בחמין! א"ל: עמרם ברי, מה ענין קדשים אצל גיעולי עובדי כוכבים? הכא היתירא בלע, התם איסורא.
מהי דעת הרמב"ן לגבי הכשרת כלי חמץ לפסח?
לדעת הרמב"ן, חמץ נחשב 'איסורא בלע' (בליעת איסור) גם אם נבלע לפני פסח, ולכן כלים ששימושם באש ובלעו חמץ אינם מספיקים בהגעלה אלא דורשים ליבון (חימום באש עד ניצוצות). הרמב"ן חולק על ר"ת וסובר שההבחנה בין 'היתירא בלע' ל'איסורא בלע' אינה חלה על חמץ בפסח באותה מידה. הוא מתרץ את הסתירה מהגמרא בכך שבסכינים, רוב תשמישם הוא ברותחין ולא באש, ולכן הגעלה מספיקה להם. לעומת זאת, כלים ששימושם העיקרי באש, כמו שפודים ואסכלאות, דורשים ליבון גמור לפי שיטתו, כפי שנפסק גם בשולחן ערוך (תנא ד).
כתב הרמב"ן ז"ל (על דברי ר"ת) דליתא שכל הכלים הבלועין מחמץ אעפ"י שבליעתן קודם הפסח, אסורא בלע, וכל שתשמישן ע"י האור צריכין לבון, דלא אמרו התירא בלע אלא בקדשים שבשעת בליעתן של כלים לא היה שם איסור זה עליו שעדין לא נקרא נותר, ולפי' לא חל שמו על אותה בליעה מועטת שנשארה לאחר הגעלה, ומשום הכי סגי להו בשפוד ואסכלא של קדשים בהגעלה, אבל חמץ כיון שהיה שמו עליו קודם שנבלע בכלים הללו, בשעת בליעתו איסורא בלעי, וכי בעי מיניה מדרב אשי הכא הני סכיני דפסחא היכי עבדינן להו, לא לענין חמץ בפסח בלחוד בעו מיניה, אלא לפי שהיו עסוקין בהלכות פסח שאלו מיניה סכיני דפסחא, וממסקנא דברותחין ובכלי ראשון בין לענין חמץ בפסח בין לשאר איסורין של תורה, שהסכין אעפ"י שמשתמש בו ע"י האור וכמ"ש למעלה, אנן בכל כלי בתר רוב תשמישו אזלינן, שהרי כוסות וצלוחיות וקיתוניות ששנינו בהן בסוף ע"ז מדיחן, א"א שלעתים רחוקות לא ישתמש בהן בחמין ואפ"ה סגי להו בהדחה, אף הסכין ג"כ אעפ"י שלפעמים משתמשין בו ע"י האור אין רוב תשמישו בכך ומ"ה סגי ליה בהגעלה ברותחין ובכלי ראשון.
ומבואר שהרמב"ן מתרץ את הסתירה שהקשה תוס' שרק בסכינים יש להגעיל היות ורוב תשמישם ע"י רותחין ולא ע"י האש.
והנפק"מ בכלי ששימושו ע"י האש בלבד שלדעת ר"ת אפשר להגעיל את הכלי, אך לדעת הרמב"ן יש ללבן את הכלי.
ובשו"ע (תנא ד)
כלים שמשתמשים בהם על ידי האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם, צריכים ליבון, והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם.
גדר הליבון (הובא בבית יוסף סימן תנא אות ד ד"ה כלים שמשתמשין)
והליבון עד שיהיו הניצוצות ניתזין מהם. שם בסוף עבודה זרה (עו.) ועד כמה מלבנן א"ר מני עד שתסיר קליפתן ובירושלמי שילהי עבודה זרה (פ"ה הט"ו) הליבון צריך שיהיו ניצוצות מינתזין ממנו וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ד (סי' א):
וכתוב בהגהות מיימון פרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות (ה"ג אות ה) בשם ה"ר אביגדור דכשמלבנן עד שאם ישים עליו קש יהיו ניצוצות ניתזין ממנו סגי בהכי.
והמרדכי כתב בסוף עבודה זרה (סוס"י תתס) דכלים הבלועים מאיסור בעו נשירת קליפה. אבל הבלועים מהיתר כגון חלב או בשר אין צריכים ליבון גדול דנשירת קליפה [אלא רק] עד שתהא יד סולדת בו משני עבריה וגם רגילין לבדוק על ידי נתינת קש עליה מבחוץ לראות אם הקש נשרף בהכי סגי.
ומסקנת הבית יוסף
ולפי סברת האומרים דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי, ומפני כך הם אומרים דכלים שנשתמש בהם חמץ על ידי האור צריכין ליבון ולא סגי להו בהגעלה כמו שכתבתי בסמוך, אם כן גם ליבון קל לא סגי להו אלא צריכין ליבון גמורה:
ולגבי תבניות התנור הוא דין המפורש בשו"ע שאין להכשיר אלא ע"י ליבון חמור, וכפי הכרעת הב"י כאן שבעי ליבון חמור באיסורא בלע וחמץ חשיב איסורא בלע.
לגבי הכשרת תנורים מודרניים לפסח, יש לדון האם דין זיעה (אדים) רלוונטי. יש פוסקים הסוברים שבשל מבנה התנורים המודרניים, חום התנור גבוה יותר מחום המאכל, וכן קיימת פליטת אדים יעילה, ולכן הזיעה אינה נבלעת בדפנות התנור או אינה נחשבת לזיעה אוסרת. דעות אלו מקלות בהכשרת התנור, לעיתים על ידי המתנה של 24 שעות וליבון קל. עם זאת, יש פוסקים המחמירים יותר, במיוחד בתנורים עם ציפוי אמייל או במקרים של גלישת חמץ לדפנות. למרות המחלוקות, קיימים צירופי דעות רבים המאפשרים להקל בהכשרת תנורים מודרניים לפסח, גם במצופים באמייל, בהתבסס על כך שהזיעה אינה נכנסת או אינה יוצאת שוב באופן אוסר.
מהו גדר הליבון הנדרש להכשרת כלים לפסח?
הנה בפשטות הדברים דין התנור כדין התבניות וכמו שפסק השו"ע לגבי כוביא שהוא תנור שאפו בו חמץ שאין להכשירו, והגעלה או ליבון קל אינו מועיל להם, וכן פסק באור לציון ועוד פוסקים.
מהו הדין לגבי הכשרת התנור עצמו לפסח?
בשולחן ערוך בסימן (צב סעיף ח) ומקורו בתשובת הרא"ש (כלל כ סימן כו)שנשאל על ידי בנו האם מותר לבשל באלפס חולבת(מחבת עם חלב) שמונח תחת קדירה של בשר?
וענה אביו הרא"ש שנראה לו לאסור ואף בדיעבד, מכיון שהזיעה עולה למעלה ואוסרתה ומצינו שהזיעה אוסרת כדתנן בפרק בפ"ב דמכשירין וכו' מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מאותו דבר נחשבת כדבר עצמו, ואם כן הוא כחלב ואוסרת.
אמנם צריך לידע עם הזיעה עולה ואוסרתה דשמא חום רתיחתה מעכבתה מלקבל הזיעה והכא יש לחוש שהזיעה שתחתיה מבטלת ומונעת רתיחת העליונה.
ובדגול מרבבה על השולחן ערוך (ביורה דעה סימן צב ח)
אף המחבת התחתונה, חוזרת ונאסרת ע"י הזיעה.
אמנם בתורת האשם (מדקדק מדברי תשובת הריב"ש) שוודאי אף המחבת מותרת, וטעמו ונימוקו עמו, שהרי בתשובת הרא"ש כתב שלכאורה הזיעה לא תאסור מכיון שהקדירה רותחת וזיעה לא תתקבל להכניס זיעתה לכלי שהוא רותח יותר מהזיעה, ותירץ הרא"ש בנידונו שם שכיוון שהמחבת למטה רותחת יותר מבטלת את הרתיחה העליונה.
וכן ביאר בדבריו הערוך השולחן (על השו"ע צב ח).
ולפי טעם זה, בתנורי זמנינו שחום התנור למעלה הוא יותר מחום המאכל עצמו אין זיעת המאכל יכולה להיכנס בדפנות התנור. ואין הזיעה נכנסת לדפנות התנור.
ועוד יש לצרף מה שכתב ביד יהודה (על השו"ע צב ח)
"הזיעה עולה עולה ואינה יורדת שזיעה אינה יורדת חזרה ואוסרת זולת אם מתהוה טיפים ויורד בחזרה וכדין כיסוי של סיר, והנראה שבתנורי זמנינו שיש אפשרות לפליטת האדים ואינה מתהוה טיפות שיורדות בחזרה, אין האדים נחשבים לזיעה האוסרת.
ועוד יש לצרף מה שכתב במאמר מרדכי ( בס"ק כא) בדין חררה הנאפית ע"י גחלים ויש לה כיסוי מלמעלה, שטעם הטור (תנא טז) שכתב שהזיעה עולה אינו להצריך ליבון, אלא הגעלה בלבד.
וכתב עוד שאין סברא לומר שזיעה שעולה כמשקה תצריך ליבון ולא יספיק לו הגעלה דאין טעם לזה.(ואמנם מדברי המג"א והב"ח לא משמע כן, ואולי יש לומר לסברתם שהאדים הם אמנם משקין אך מתייבשים ונדבקים ביבש בסוף ייבושם ע"י האור ולכך נחשבים שנאסרים ביבש על ידי האש ויש להכשירם בליבון,)
וכן בחזון עובדיה כתב שיש להקל בהכשרת התנור באופן שימתין 24 שעות ויעשה ליבון קל במשך שעה, והסתמך על דעת הישכיל עבדי (ח"ו אבה"ע סוף סימן פח) ועוד שהקילו
וצירף לזה כמה צירופים
- דעת שר רוב הראשונים שחמץ בפסח הוי היתרא בלע.
- כאן לא נבלע גוף החמץ אלא על ידי זיעה ואינו כממשות החמץ לגמרי
- לאחר שמשהה את התנור 24 שעות בזה הוי איסורו מדרבנן היות ואחר 24 שעות הבליעות בתנור נותנים טעם לפגם
- עוד צירף שאיסור זיעה שייך רק במשקים לחלק מהדעות, (ואולי כוונתו שבדרך כלל החמץ הוא במיני מאכל ולא במשקה)
- בשואל ונשאל (חלק ג סימן פט ב) שכבלעו כך פולטו שייך בתנור וכך הוא הכשירו
- עוד צירף שליבון קל מועיל לחלק מהפוסקים גם באיסור הנבלע ע"י ליבון ולצירוף בעלמא
ואמנם באור לציון (חלק ג עמוד קטו) חולק וס"ל שאין להכשיר תנור בפסח
ובתחילה כתב והנה כל זה בתנור שגוף החימום שלו אינו גלוי והוי היסקו מבחוץ והזיעה נבלעת בדפנות אבל בתנור עם אש מגולה (גריל) שהיסקו מבפנים מעיקרא היה נראה שאין תנור זה צריך הכשר כלל שכיון שיש כאן אש גלויה, הזיעה נשרפת ואינה נבלעת בדפנות.
וכן הביא בשו"ת יביע אומר (חלק ה – יורה דעה סימן ז) מה שרגילים להסיק את התנור כרבע שעה או שליש שעה לפני כל אפיה ובישול, וחום התנור יוכל לשרוף בנקל חוט או קש הבא במגע עם התנור, וא"כ אף אם נשאר משהו מהזיעה וההבל, אש אוכלתו, כלה ענן וילך, ולא ישאר ממנו מאומה. וכה"ג כ' האבן יקרה ח"ג (סי' יח) הנ"ל, שע"י חום האש שבתנור כשהיסקו מבפנים אין לחוש לזיעה כלל.
אך לבסוף מסיק האור לציון
אולם שוב נראה, שמלבד מה שיש לבדוק אם גם באש של תנור חשמלי הכל נשרף, הרי מצוי הרבה פעמים שהבצק תופח ונשפך ונדבק בדפנות והוא דבר המצוי, וא"כ אף אם לא נחוש לזיעה, יש לנו לחוש שהבצק נוגע בדופן ולא להשתמש בתנור זה אם אפו בו חמץ במשך השנה.
והנראה שאף לדבריו יש לצדד להקל למי שאין אצלו רגילות זו שהחמץ גולש ונוגע בדופן התנור.
וכן צידדו להקל בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן סו אות ג) וכן בשו"ת מנחת שלמה (מהדו"ת סימן נא)
ואמנם יש להעיר שהרי לתנורי זמנינו יש ציפוי אמאייל, ובזה נחלקו הפוסקים אם יש דרך להכשיר ציפוי האמאייל, והכרעת חלק מן הפוסקים לאסור,
ואמנם היות והבאנו הרבה צדדים בתנור להתיר וישנם צדדי היתר שכלל אין הזיעה נכנסת, ואף אם נכנסת אינה יוצאת שוב, וא"כ אף במצופים באמאייל, אין לאסור בשימוש בפסח אף בתנורים אלו.
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
