שאלה: אדם שביררו אצלו על בן משפחה למטרת שידוך, הנשאל יודע עליו דברים רבים. אך הוא אינו מעוניין לעבור על איסורי לשון הרע. מה מותר לו לומר, מה הוא חייב לומר, ומה אסור לומר?
המאמר "לשון הרע בשידוכים" של שערי הלכה ומשפט מבהיר את ההנחיות ההלכתיות למסירת מידע בשידוכים מבלי לעבור על איסור לשון הרע. מותר לומר רק דברים משמעותיים ובעייתיים אובייקטיבית, ורק כאשר הכוונה היא לתועלת השידוך ולא לגרום נזק מיותר. חובה לומר על פגם גנטי או בעיה נפשית ידועה שעלולה לפגוע משמעותית בחיי הנישואין, תוך הקפדה על כללים מחמירים של ודאות, דיוק ותועלת, כפי שמפורט בחפץ חיים.
תשובה: יש לברר מראש לוודא שהן השואל והן המשיב מכוונים ויודעים שהדבר נעשה לתועלת. רק דברים שהם משמעותיים, ובעייתים אובייקטיבית.
שאלה זו הינה כבדת משקל והיא נוגעת לרבים מאיתנו.
ננסה לתת כללים:
ראשית , יש לברר מראש לוודא שהן השואל והן המשיב מכוונים ויודעים שהדבר נעשה לתועלת.
כמו כן, אין לשואל לפנות לשונא של המשודך, ואין למשיב לענות אם הוא מסוכסך עם המשודך.
הדברים המותרים להיאמר:
רק דברים שהם משמעותיים , ובעייתים אובייקטיבית.
לא דברים שבעייתים רק בעיני המשיב.
כמו כן יש לומר רק פגמים מהותיים. לא דברים שאינם מהותיים ועלולים להשפיע על אופי המשודך בעיני השואל.
התנהגות שאינה חריגה , אסור לומר. ואם היא חריגה, יש להפנות את השואל בעדינות להמשיך לברר.
במידה ויש פגם גנטי או בעיה נפשית ידועה שעלולה לפגוע משמעותית בחיי הנישואין חובה לומר זאת.
אך חובה להקפיד על מספר כללים:
- לדעת בוודאות שזו בעיה.
- לדייק בתיאור הבעיה. לא להגזים.
- לכוון לתועלת
- רק אם אי אפשר להשיג את התוצאה בדרך אחרת.
- שלא יגרם למשודך נזק מעבר לנדרש והראוי על פי דין. ולכן אסור לספר אם ידוע שהמברר ימשיך ויפיץ את הבעיה.
לכן עדיף להימנע ככל הניתן מפירוט הבעיות.
למשל, אם הוא יודע על בעיה נפשית קשה אצל בן המשפחה. והוא יודע בוודאות שלמשודכת אין כלל בעיה. יוכל לומר שלדעתו השידוך לא מתאים. רק במידה ויחקרו מדוע והוא אינו יכול להתחמק, יענה על פי הכללים לעיל.
מקורות:
חפץ חיים כלל ד וכלל ה
וכן בהלכות רכילות
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
