שאלה: האם צריך לתת מחצית השקל על נשים, וכמו כן יש לשאול מאיזה גיל חייבים במחצית השקל, והאם צריך לתת האם צריך לתת את הסכום הגדול או שמספיק לתת מהשיעורים הקטנים שמצאנו במצווה זו:
תשובה:
מנהג הספרדים לתת מעות כשיעור תשעה גרם כסף ויש שהחמירו לתת שיערו זה כולל מע”מ ויש שלא החמירו.
מנהג זה אינו מעיקר הדין ולכן מי שאין ידו משגת יכול להקל לתת כשיעורים הנמוכים, שיש שאמרו שהוא כשיעור חצי שקל ונתונים ג’ מטבעות, וי”א שמספיק לתת חצי שקל בלבד.
גיל החיוב, מעיקר הדין הוא מגיל עשרים וי”א מגיל בר מצווה.
וטוב לתת גם על הנשים והילדים הקטנים, וכמו כן כדאי שיתן מחצית השקל גם על העוברים.
נמצא סדר העדיפות על מי לתת זכר למחצית השקל.
- מעיקר הדין אם ידו משגת נכון להחמיר לתת על כל בני ביתו את הידור של תשעה גרם.
- באם אין ידו משגת יתן לזכרים שמעל גיל שלושה עשרה, ולשאר יתן רק חצי שקל בלבד
- ובאם אין ידו משגת גם לזה יתן לזכרים שמעל גיל עשרים, ולשאר יתן חצי שקל בלבד.
- ובאם אין ידו משגת גם לזה יכול להקל לתת חצי שקל בלבד לכל בני ביתו.
ומה שכתבנו חצי שקל נראה שבאם אפשר יתן על כל אדם שלושה חצאי שקלים.
מקורות:
מה שכתבנו שהשיעור למנהג הספרדים הוא תשעה גרם כסף כ”כ כף החיים ס’ תרצד סק’ כ’ חוז”ע פורים עמ קב’, ובטעם הדין כתב הבית דוד כדי שיהיא לנו לכפרת נפשינו במקום הקרבנות שהיו מכפרים עלינו , כלומר שהוא השיעור שהיו נותנים בזמן בית המקדש לחובת קרבן התמיד שכל ישראל חייבים לתת עליו, ועיין בילקו”י (עמ’ תקפט) שכתב שלמנהג זה יש הכרח היום שנתינת הכסף אינה רק זכר למקדש אלא גם לצורך כפרה.
ומה שכתבנו שגיל החיוב הוא גיל עשרים כן כתב הרמ”א בס’ תרצד בשם הרע”ב במסכת שקלים, וטעמו הוא שהרי עיקר מה שהביאו בזמן המשכן מחצית השקל ( בפרשת כי תשא) זה היה בגיל עשרים, וכן כתבו החזיקוני ובשער אפרים ועוד פוסקים.
אך כבר הקשו עליו הפוסקים שגיל זה נאמר שם משום שהוא לתרומת אדני המשכן, אך בתרומת הקרבנות החיוב הוא מגיל שחייב בקרבן והוא גיל המצוות כלומר גיל בר מצווה, וכתב התוס יו”ט (פ”א שקלים מ”ד) שכן דעת הרמב”ם והרמב”ן הסמ”ג ועוד.
ואפשר שהיות שכיום נתינת מחצית השקל אינו מעיקר הדין נהגו להקל כדעת הרע”ב.
אך וודאי שטוב לתת כבר הסכום הראוי מגיל בר מצווה וכ”כ ביחוה דעת ח”א ס’ פו’.
ומה שכתבנו שטוב לתת גם על נשים והילדים, עיין במג”א סק’ ג’ שראה שכן כתב במנהגים ולא ידע מקורו, ובתורה תמימה (כי תשא) כתב שהיות שאף הם היו באותו הנס של פורים לכן נהגו לתת גם עליהם וכ”כ בכף החיים, ועיין בילקו”י שהביא מהפסוקים שכתבו לפטור נשים וילדים.
ומה שכתבנו שכן יש מקום לתת על עוברים עיין במ”ב סק’ ה’ בשם המג”א הנ”ל.
