האם יצאו ידי חובה בקריאת מגילה בהגהה שונה (אשכנזית/ספרדית)?
According to Jewish law, while it is preferable for individuals to hear the Megillah reading with the pronunciation and custom appropriate to their ancestral tradition, the obligation is fulfilled even if they hear it with a different pronunciation, such as a Sephardi hearing Ashkenazi or vice versa. Many halachic authorities, including the Chasam Sofer and Minchas Yitzchak, emphasize that maintaining ancestral customs in prayer and Torah reading fulfills the verse 'Do not forsake the teaching of your mother.' Therefore, while one should strive for the appropriate pronunciation initially, the reading is considered valid after the fact if no other option was available.
תשובה: בודאי יש להקפיד ככל הניתן לשמוע בהברה ובנוסח המתאימים. ובדיעבד בכל אופן יצאו ידי חובה.
נשאלתי לא אחת לגבי בן עדות המזרח השומע מגילת אסתר במנין בו קוראים בהברה אשכנזית. וכן בן אשכנז השומע מגילה בנוסח עדות המזרח. האם יצאו ידי חובתם.
ענין זה נידון בפוסקים באריכות.
הנה המשנה ברורה (סימן סח סק"ד) כתב כי על האדם להשתדל לכתחילה להתפלל כמנהג אבותיו.
וכבר הקדימוהו פוסקים רבים כגון החתם סופר (בשו"ת חלק א אורח חיים סימן טז). ורבים מהפוסקים סוברים שתפילה וקריאת התורה וכדומה כמנהג האבות הוא קיום הפסוק "אל תטוש תורת אמך". כגון בשו"ת מנחת יצחק (חלק ג סימן יט) ועוד רבים.
אמנם בשו"ת מהרשד"ם לרבי שמואל די מדינה כתב (אורח חיים סימן לה) כי אין בשינוי הברה או נוסח משום עבירה על "אל תטוש תורת אמך". והפסוק מדבר רק על מניעה מלעבור על איסור. ולמעשה במקרים מסויימים מותר לשנות נוסח והברה כמופיע בשו"ת יביע (אומר חלק ו סימן י).
ובחזון עובדיה על פורים (במקורות אות נה) כתב כי לכתחילה לא יצא ספרדי בקריאת מגילה של אשכנזי וכן גם להיפך לא יצא אשכנזי בקריאה של ספרדי. אך אם היו במנין מסויים ולא הייתה להם אפשרות אחרת ושמע אשכנזי מגילה בהגהת עדות המזרח או להיפך יצאו בדיעבד. ועיין עוד בילקוט יוסף על פורים עמודים נח-נט האריך בנושא .
אמנם בשו"ת בתשובות והנהגות בח"א סי' תא הביא שהרב מבריסק היה מקפיד בכל קריאת התורה לצאת דווקא בקריאת אשכנזית. ולעומתו החזון איש לא הקפיד על כך (למעט בפרשת זכור ופרה).
ולגבי קריאת המגילה הוסיף הגר"מ שטרנבוך, כי יש לחשוש כי השומע עלול לא לשמוע מבעל הקורא מילה אחת, ויקרא אותה לעצמו בנוסח ובהברה שלו, ויש מקום לחשוש שהדבר נחשב לקריאה בשתי לשונות שלא יצא ידי חובה.
ולמסקנה: בודאי יש להקפיד ככל הניתן לשמוע בהברה ובנוסח המתאימים. ובדיעבד בכל אופן יצאו ידי חובה.
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
