שאלה: חייל מגוייס בעקבות מלחמת חרבות ברזל, וכעת תרמו לחיילים תבשיל בשר, שהוא בוודאי כשר, אך ספק אם הוא חלק כמנהג הספרדים, וכעת שואל החייל, האם מותר לו לאכול.
תשובה: מותר לחייל לאכול את הבשר, אף שישנו ספק אולי אינו חלק.
מקורות:
בתשובת הרשב”א סימן שד, נשאל אם מותר למשמש באצבעותיו בסירכא (סוג של בדיקה לוודא שהריאה נקייה וללא נקבים) שנמצאת במקום שאסרו חכמים, לראות אם תהיה נימוחה, ואז נכשיר אותה או לא, והשיב, דבר זה צריכים להתרחק ממנו הרבה, ואנו גערנו מאד במי שעושה כן, ואם יעשה אחד בינינו כדבר
הזה, אנו מסלקים אותו מן השחיטה לאחר התראה, לפי שאין עיקר ויסוד לזה בתלמוד, ומוכיח כן שהרי וכי יש סירכא רק אם היא כעבות העגלה (דהיינו גדולה ) או איזה שיעור נקבע לדבר, ויש משמוש אצבעות שאפילו הריאה והקנוקנות ימחו בכך, סוף דבר אין להקל בזה בשום צד כלל. ובשלחן ערוך סימן לט סעיף י’ כתב שכל מקום שאסרו סירכות הריאה, אין הפרש בין שתהא הסירכא דקה כחוט השערה, בין שתהא עבה וחזקה, ולא כאותם שממעכים ביד, ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טרפות לישראל.
ואמנם הרמ”א שם סעיף יג כתב, ויש מתירין למשמש בסירכות ולמעך בהן, ואומרים שסירכא אם ימעך בה אדם כל היום לא תנתק, ולכן כל מקום שתתמעך תולין להקל שאין זו סירכא אלא ריר בעלמא, ואף על פי שקולא גדולה היא, כבר נהגו כן כמדינות הללו ואין למחות בידם ע”כאף הרמ”א הביא שיש ליזהר לעשות זאת רק עלי די בקיא בדבר, ונראה שאף הרמ”א לא הקיל בזה בקלות, ונראה שאף לדעת הרמ”א יש מקום להחמיר.
וכן בביאור הגר”א, העיר מדברי הרשב”א שהחמיר בזה, ונראה, היות ויש בזה מחלוקת ראשונים אף שהשולחן ערוך הפליג בדבר, וכתב שהמאכיל דבר זה הוי כמאכיל נבילות וטריפות, וודאי שאין שום קולא לספרדי כנגד דעתו של מרן, אך יש לומר שכל מה שהחמיר מרן אינו אלא בסירכא וודאית אך ביש ספק בדבר, יש להקל במקום הצורך בספק.
וכן ביביע אומר ובילקוט יוסף העלו להקל בזה בילקוט יוסף סימן כט אות ד וכתב “הבא לאכול בסעודת מצוה שנערכת על ידי אחד מהמשפחה שאינו מדקדק באכילת בשר חלק, אבל מדקדק בכשרות המזון, אך אין ידוע אם הזמין בשר חלק או בשר כשר, טוב להחמיר שלא לאכול שם בשר, וכל דבר שנתבשל עם הבשר. אך מעיקר הדין מותר לאכול בסעודה זו כשיש ספק אם הבשר הוא כשר או חלק, ואין צריך לחקור אחר הדבר, ומכל שכן שאין לאסור את הכלים שנתבשל בהם בשר כשר שאינו חלק גלאט, כיון שיש ספק ספיקא להקל, והמחמיר תבוא עליו ברכה.
והביא את דברי שו”ת דבר שמואל אבוהב סימן שכ שנשאל, אודות ספרדים ההולכים לארצות אשכנז אם יכולים לאכול משחיטתן, והשיב, שאם ידע האורח שנמצא פיקפוק באותה בהמה יש לו להמנע מאכילתה ויתלה המניעה בסיבה אחרת, אבל שאינו ידוע האם הבשר הנאכל באותן מקומות הוא חלק לדעת הבית יוסף, נראה פשוט שאין להחמיר מספק, פן נמצא פיקפוק באותה בהמה כיון שעיקר בדיקת הריאה מדרבנן, ואם בא כלב או גוי ונטלה והלך לו הבהמה מותרת, ואין חוששים לומר שמא נקובה או סרוכה היתה, וכל שכן היכא דאיכא ספק ספיקא שמא לא היתה ריעותא, ושמא הלכה כדעת המכשירים, וכן כתב בשאלתות שבסוף מעשה רב, שבדרך או באכסניא אין לחקור בדבר הסירכות, משום דהוה ליה כנפלה הריאה, וכמבואר דין זה בשו”ת יביע אומר חלק ה’ חלק יורה דעה סימן ג’ אות ב. וע”ש שהעלה שאנו עושים ספק ספיקא אף היכן שאפשר לברר את אחד הספיקות.
נמצא אם כן, שיש להקל בנידון שלנו ביתר שאת, שאמנם מה שדן הגאון הראשון לציון הרב עובדיה זצ”ל, אינו אלא באכילת סעודת מצווה, שיש להקל בה מעיקר הדין, וכאן שאנו דנים במצב מלחמה, אף שיש אפשרות לחייל, לאוכל דברים אחרים, יש חשיבות למורל בשעת הלחימה, והדבר ייטיב עם החייל באם יוכל לאכול מהבשר, לכן יש להקל בזה.
וכן שמעתי מהרב אלחנן פרץ שליט”א שיש להקל בזה, ושם דן, באם יש עדיפות לאכול כשרות שמקפידה קלה כבחמורה ואמנם לגבי דין “החלק” אינם מקפידים כל כך, שהבשר מותר באכילה. מחמת שיש כאן שני ספיקות בדין דרבנן.
בברכה
הרב חננאל אוחיון
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
