י״ב בתשרי ה׳תשפ״ז

»

Quick Answer

המאמר, בהתבסס על פרשת בהעלותך, מדגיש כי מחויבות אמיתית בחינוך, בחיי המשפחה ובעבודת ה' מתבטאת בהתמדה ובמאמץ יומיומי, ולא רק בהתלהבות ראשונית או בתרומות חד-פעמיות. רעיון זה מומחש באמצעות סיפורו של הרב מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין, שנפטר בגיל 46 משברון לב עקב הקושי המתמשך בגיוס כספים להחזקת הישיבה. הקב"ה בחר באהרון להדליק את נרות המנורה דווקא בגלל יכולתו להתמיד במעשה שאינו זוכה לפרסום הראשוני, בניגוד לחנוכת הנשיאים.

»

החינוך בראי הפרשה פרשת בהעלותך

הרב יצחק

פריי

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

בס"ד

שָׁלוֹם וּבְרָכָה

פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְּךָ פּוֹתַחַת בַּצִּוּוּי עַל הַדְלָקַת נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת."

וּמֵבִיא רָשִׁ"י הַקָּדוֹשׁ אֶת דִּבְרֵי חָזָ"ל: "בְּהַעֲלֹתְךָ" – לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים לְפִי שֶׁכְּשָׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ . אָמַר לוֹֹ הקב"ה : חַיֶּיךָ , שֶׁלְּךָ גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת".
אַהֲרֹן חָשׁ שֶׁאֵינוֹ חֵלֶק מֵחֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן וְנֶחְלֶשֶׁת דַּעְתּוֹ.

ה' אוֹמֵר לוֹֹ כִּי זְכוּתוֹ גְּדוֹלָה יוֹתֵר שֶׁהוּא מֵטִיב וּמַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת.

מַהִי הַגְּדוּלָּה בְּהַדְלָקַת וַהֲטָבַת הַנֵּר?

הַתְּשׁוּבָה נְעוּצָה בְּסִפּוּר שֶׁהָיָה עִם הָרַב מֵאִיר שַׁפִּירָא זצ"ל. מְיַסֵּד יְשִׁיבַת חַכְמֵי לוּבְּלִין וְיוֹזֵם רַעְיוֹן הַדַּף הַיּוֹמִי.

בְּאַחַד הַיָּמִים בְּעֵת מַסָּעוֹ לְאִסּוּף כְּסָפִים לְיִסּוּד יְשִׁיבַת חַכְמֵי לוּבְּלִין פָּגַשׁ הָרַב שַׁפִּירָא זצ"ל אֶת הָרַב מִפּוֹנוֹבִיז׳ רַבִּי יוֹסֵף שְׁלֹמֹה כָּהַנְמָן זצ"ל.

הָרַב כָּהַנְמָן הָיָה נִרְאֶה מְבֻגָּר מִגִּילוֹ. וְהָרַב שַׁפִּירָא שָׁאַל אוֹתוֹ מַדּוּעַ שְׂעָרוֹ לָבָן.
עָנָה לוֹֹ הָרַב כָּהַנְמָן כִּי הוּא מַחְזִיק יְשִׁיבָה עִם כְְּּ300 בַּחוּרִים.
הַטְּרָדוֹת שֶׁל הַיְּשִׁיבָה הִלְבִּינוּ אֶת שְׂעָרוֹ.

אָמַר לוֹֹ הָרַב שַׁפִּירָא: הִנֵּה גַּם אֲנִי פּוֹתֵחַ כָּעֵת יְשִׁיבָה , וּמַצְלִיחַ לְגַיֵּס כֶּסֶף לַהֲקָמָתָהּ.

עָנָה לוֹֹ הָרַב כָּהַנְמָן כִּי לִתְרֹם לַהֲקָמַת הַבִּנְיָן, לֹא קָשֶׁה .
אַךְ לִמְצֹא אַחַר כָּךְ תּוֹרְמִים לְהַחֲזִיק אֶת הַיְּשִׁיבָה בְּאֹפֶן תְּמִידִי, זֶה מִן הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר.
וְהוֹסִיף: אַחֲרֵי שְׁהַבִּנְיָן יִגָּמֵר, בְּתֹם שָׁנָה – שְׁנָתַיִם מֵהֲקָמַת הַיְּשִׁיבָה, תֹּאמַר לִי אֶת הִתְרַשְּׁמוּתְךָ.

וְאָכֵן, בְּתֹם הֲקָמַת הַיְּשִׁיבָה נֶאֱלַץ הָרַב שַׁפִּירָא זצ"ל לְכַתֵּת רַגְלָיו מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נִפְטַר בְּגִיל צָעִיר (46) מִשִּׁבְרוֹן לֵב בְּמַהֲלַךְ מַסָּע לְגִיּוּס כְּסָפִים לְהַחְזָקַת הַיְּשִׁיבָה.

הָרַעֲיוֹן הַמֶּרְכָּזִי הוּא כִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לְאָדָם לִתְרֹם פַּעַם אַחַת. וְנָקֵל לָאָדָם לִתְרֹם בַּתְּחִלָּה כַּאֲשֶׁר יֵשׁ אֶת הַהִילָּה וְהַפִּרְסוּם.

אַךְ רַק מִי שֶׁמְּחֻבָּר וּמְחֻיַּב לְרַעְיוֹן, יַעֲמֹד שָׁם בְּאֹפֶן קָבוּעַ , יוֹם יוֹם. וְיַעֲשֶׂה אֶת הַפְּעֻלּוֹת "הַשְּׁחֹרוֹת" שֶׁאֵינָן זוֹכוֹת לְפִרְסוּם.

אוֹמֵר ה' לְאַהֲרֹן : עָלֶיךָ אֲנִי סוֹמֵךְ. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה מְחֻבָּר לְרַעְיוֹן וְתַעֲשֶׂה אֶת הַדְּבָרִים כָּרָאוּי גַּם אִם אֵין לָהֶם אֶת הַהִילָּה שֶׁל הַהַתְחָלָה וְאֶת הַפִּרְסוּם.

גַּם בְּחַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה הַדָּבָר זֵהֶה.
בִּתְחִלַּת הַזּוּגִיּוּת , יֵשׁ הִתְלַהֲבוּת וְשִׂמְחָה טִרְצוֹן לְהַשְׁקִיעַ בַּקֶּשֶׁר.
אַךְ בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים, הַהַשְׁקָעָה הוֹלֶכֶת וְדוֹעֶכֶת. קָשֶׁה הַרְבֵּה יוֹתֵר לְהַתְמִיד בְּכָךְ.

גַּם בְּחִנּוּךְ זֶה כָּךְ.
כָּל הוֹרָה הֶחֱלִיט בְּלִיגַת יַלְדּוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא יִהְיֶה הַהוֹרֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר.
אַךְ בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים הַהַחְלָטָה נִשְׁחֲקָה.

מָה עוֹשִׂים?

חוֹזְרִים לָרַעֲיוֹן. וּמְשַׁנְּנִים כָּל הָעֵת שֶׁאָנוּ חַיִּים בְּיַחַד אֶת הָרַעֲיוֹן.

אִם זֶה בְּזוּגִיּוּת, לְהַזְכִּיר זֶה לְזוֹ וְזוֹ לָזֶה אֶת הָרַעֲיוֹן הַמְּשֻׁתָּף שֶׁהִוָּה אֶת הַבָּסִיס לַקֶּשֶׁר .

וְכֵן בְּחִנּוּךְ . לְהַזְכִּיר לְעַצְמֵנוּ לְאָן אֲנַחְנוּ מַצְעִידִים אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ.

הַיְּכֹלֶת לְהַחֲיוֹת לְעַצְמֵנוּ אֶת הָרַעֲיוֹן כָּל הָעֵת, הִיא הַיְּכֹלֶת לִשְׁמֹר עַל חַיֵּי נִשּׂוּאִין טוֹבִים.

הַיְּכֹלֶת לִחְיוֹת אֶת הָרַעֲיוֹן הִיא הַיְּכֹלֶת לִהְיוֹת מְחַנֵּךְ טוֹב.
לֹא פֶּלֶא שֶׁהַדֻּגְמָה שֶׁהַגְּמָרָא מְבִיאָה לַמְּחַנֵּךְ טוֹב הוּא רַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת.
שֶׁפַּעַם אַחַת נִשְׁאַל הַאִם הוּא עוֹסֵק עֲדַיִן בְּחִנּוּךְ. וְעָנָה: לַמְרוֹת שֶׁלִּפְנֵי שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה פָּסַקְתִּי מִלַּעֲסֹק בְּחִנּוּךְ, עֲדַיִן אֲנִי חוֹשֵׁב עַל תַּלְמִידַי.

זֶהוּ אָדָם שֶׁמְּחֻבָּר לְרַעְיוֹן בְּכָל מְאוֹדוֹ.

אִם רַק נַצְלִיחַ לְהִתְחַבֵּר לָרַעֲיוֹנוֹת וְלִחְיוֹת אוֹתָם , נִזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים וּמְלֵאִים מַשְׁמָעוּת.

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ

הישארו מעודכנים

לקבלת עדכונים, הצטרפו לרשימת התפוצה של שערי הלכה ומשפט: