בס"ד
שלום וברכה
בתחילת הפרשה מספרת התורה: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם."
לכאורה כל הקורא את הפסוקים יתפלא איך יכול להיות שיוסף הצדיק בן שבע עשרה ומביא את דיבת אחיו לאביהם.
ועוד הרי הביא את דיבת אחיו בני לאה ולא בני בלהה וזלפה. ומדוע כתוב כאן כביכול שהוא נער את בני בלהה וזלפה ומיד אחר כך ויבא יוסף את דיבת בני לאה אל אביהם.
והדברים יובנו על פי הירושלמי במסכת ברכות : "אמר רבי אבהו מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע שהיו בדרך והיו מסתלקין (מהדרך) לצדדין (לשולי השדות) מפני יתידות דרכים (מחמת הדרך הבוצית).
וראו את ר' יהודה בן פפוס שהיה משתקע ובא כנגדן (מתאמץ ללכת בבוץ ולא סוטה לשדות בצד) ?
אמר ר"ג לר' יהושע מי הוא זה שמראה עצמו באצבע (שמתגאה ומראה שנוהג מידת חסידות).
אמר לו : יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים.
אומר לו רבן גמליאל כי למדנו שרבי זעירא אמר שמותר לאדם לנהוג מידת חסידות ובלבד שלא יבזה אחרים.
דהיינו שלא יתבלט.
ובזה יובן עניינו של יוסף.
יוסף לא הביא בפועל דיבת האחים בני לאה ליעקב.
אך ברגע שיוסף התבלט בהתקרבו אל בני בלהה וזלפה, הרי זה הדגיש את ההבדל בינו לבין בני לאה.
וממילא הציג את בני לאה באור שלילי.
דבר זה יצר את הריחוק בין בני לאה ליוסף. ובהמשך את מכירת יוסף והגלות למצרים.
למדנו כמה צריך להיזהר גם כאשר מתנהגים בצורה טובה לא לעשות זאת בצורה בולטת שמציגה את האחר באור שלילי.
הדבר נוגע לנו כבני אדם בכלל וכהורים בפרט.
פעמים רבות אנו רואים אצל הילדים הבדלים משמעותיים בהתנהגות.
כמעט לכולם יש את הילד הנחשב כילד טוב ואת הילד שנחשב "כבשה שחורה".
ולעיתים בלא משים אנו עושים את ההשוואה ואומרים לילד שאינו נוהג כשורה מדוע אינו יכול לנהוג כאחיו הטוב.
איננו שמים לב , אך אנו עלולים ליצור כך שנאה וקנאה בין האחים.
יצא לי לשוחח עם יעקב שעלה עם משפחתו לפני מספר שנים מחו"ל .
כעת בעקבות הזדקנות הוריו הם החליטו לעלות גם הם לארץ על מנת לגור ליד יעקב.
דא עקא שיעקב חושש מאוד.
הוא הסביר כי למרות הקשר הטוב מאוד עם הוריו. כאשר הוריו יעלו יעלה עמם גם אחיו הצעיר.
מאז ומעולם אחיו הצעיר קינא בו.
יעקב היה נחשב כילד הטוב . ואחיו הצעיר חש כל העת כי עליו לעמוד בסטנדרטים שיעקב הציב.
תחרות זו יצרה קנאה ושנאה כזו שגם היום אחרי עשרות שנים, עדיין קיימת.
נתתי ליעקב מספר עצות כדי למזער נזקים. אך הבנתי יותר עד כמה מוטלת עלינו כהורים האחריות למנוע זאת.
עלינו להתייחס לכל ילד כאילו הוא יחד יחיד. ולא להשוות בינו לבין האחרים.
