ברכת הטורטיה ופת הבאה בכסנין על פי ההלכה תלויה בסוג המאפה וקביעות סעודה עליו. באופן כללי, ההלכה דנה בשאלה האם מאפים אלו נחשבים ללחם גמור (המוציא) או למזונות. הגמרא בברכות (מב.) מביאה את דברי רב יהודה בנוגע לפת הבאה בכסנין, שם נחלקו הדעות אם מברכים עליה המוציא או מזונות, כאשר שמואל פסק כרבי מונא שמברכים המוציא. אולם, הדבר תלוי בקביעות סעודה על המאפה. בהמשך, נבאר את השיטות השונות לגבי לחמניות, אובליא"ש ונילי"ש. איתא בברכות (מב.) רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא, אייתו לקמייהו פת הבאה בכסנין כי אתא, שמעינהו דקא מברכי המוציא. אמר להו מאי ציצי דקא שמענא דילמא המוציא לחם מן הארץ קא מברכיתו אמרי ליה אין דתניא רבי מונא אמר משום רבי יהודה פת הבאה בכסנין מברכין עליה המוציא, ואמר שמואל הלכה כרבי מונא אמר להו אין הלכה כרבי מונא אתמר. אמרי ליה והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל, לחמניות מערבין בהן ומברכין עליהן המוציא שאני התם דקבע סעודתיה עלייהו, אבל היכא דלא קבע סעודתיה עלייהו לא.ביאור השיטות שלחמניות אובליאשורש"י פרש לחמניות. אובליא"ש. וכן משמע מהרשב"א (מב.) וכ"כ רבנו יונתן מלוניל (מב.) והאורחות חיים (הל' סעודה סי' כז וסי' לה) האו"ז (ח"א סי' קמט) וכ"כ עוד ראשונים.נמצא לשיטתם אובליא"ש רק אם קבע מברך ברכת מזון אבל אם לא קבע מזונות ועל המחיה, ואילו הנילי"ש (יבואר לקמן) אין דין קביעות סעודה.הדעות החולקות שאובליאש זה לחם ומה הדין בנילי"שוהתוס' (מב. ד"ה לחמניות) כתבו פרש"י אובליא"ש ולא נהירא דא"כ אפילו לא קבע נמי לבריך המוציא שהרי הוא לחם גמור שהרי (הרא"ש הוסיף תחילתו ו)סופו עיסה ונראה לפרש דהיינו נילי"ש מיהו כי קבע סעודתיה עליה מברך עליו המוציא כמו בפורים מיהו רבינו שמשון פירש דאין לברך עליו המוציא דהוי כמו דייסא, [והפמ"ג (משב"ז סק"ט) הסביר שטעמו של ר"ש דשמא כרש"י דנילוש לא מהני קביעות]. עוד כתבו התוס' (לח. ד"ה מר) וז"ל וכן ניל"ש אי קבע סעודתיה עליה מברכין עליה המוציא, וכן צוה הר"מ בפורים שקובעין סעודתן עליהן לברך המוציא בפת תחלה כדי לפוטרן מברכה שהיה מסופק אי הוה קביעותייהו קביעות או לא.נמצא דהר"מ הסתפק אי שייך עליהם קביעות סעודה וכדעת הר"ש דלעיל לכן אכלו בסעודה וכן הביא המרדכי (רמז קכ) בשם ר"י. אולם התוס' עצמם הבינו שיש עליהם קביעות סעודה. וכן דעת רבנו יונה (ל. ד"ה ואמר רב יהודה). והרא"ש (פ"ו סי' ל). והמרדכי (רמז קלז) [לקמן נביא ביאור שהרי סותר עצמו] וכן דעת תוס' ר"י שירלי' ותוס' ר"פ (ברכות מב.) והריטב"א (מב.) והנימוק"י.הלכה למעשההנה השו"ע פסק הלכה כדברי התוס' והרא"ש וכו' שאובליא"ש הוא לחם גמור ומברך המוציא ואילו נילי"ש יש עליו קביעות סעודה.והנה אף שדעת מרן להלכה שאובליאש יברך המוציא ונילי"ש יש קביעות מ"מ את הנילי"ש ירא שמיים יאכל בתוך סעודה דהרי הרבה ראשונים חששו לרש"י שאין בנילי"ש קביעות סעודה וכן מתבאר מדברי הט"ז וקי"ל סב"ל נגד מרן לכן ראוי שיאכל בסעודה.מהו אובליאש:פירוש אובליא"ש כתב רש"י (לעיל מא: ד"ה פת הב"ב) וכו' ומביאין עמהן פת שנלושה עם תבלין כעין אובליאי"ש שלנו וכו', ומתוך שנותנים בה תבלין הרבה ואגוזים ושקדים ומאכלה מועט לא הטעינוה ברכה מעין שלש וכו' ע"ש. (ועיין מגן גיבורים שלט"ג סקכ"ג ובאבה"ע).א. באבן העוזר הבין לבאר שזה עיסה שלשין אותה בהרבה תבלינין זה נקרא אובליא"ש ויש כמה סוגים יש כאלו שנותן בהם הרבה ביצים כמש"כ התוס' (ביצה טז: ד"ה קמ"ל) וא"כ לשיטתו התוס' [שחולקים על רש"י כמבו' לקמן] ס"ל דאע"פ שלשין אותו הוא אינו פת כסנין ומברך המוציא וברהמ"ז [ועיין בשלט"ג מה שכתב על דבריו וכן בערוה"ש].ב. אולם ראיתי להאגור (סי' ריד) שכתב וז"ל פי' ר"י לחמניות אובליא"ש בצק הנילוש בבצים ונאפה בין שני ברזלים. ושם כתב דלר"ת הוי המוציא גמור.ג. כתב רבנו יונה וז"ל (ל. ד"ה ואמר רב יהודה) דפירוש לחמניות רוב המפרשים אומרים שלחמניות כעין כעבין.והב"ח כתב וז"ל פירוש לחמניות הם רקיקים דקים אם מתחלתן עיסה דהיינו כשנתנו המים בקמח היתה בלילתן עבה וגם סופן עיסה דנאפות בתנור אפילו לא קבע עלייהו מברך המוציא ושלש ברכות דלחם גמור הוא והוא שקורין אובליאו"ש. וכן נראה מהשעה"צ (סקל"א).נמצא דהוא בלילה עבה רק שעשאה רקיקין דקים.וכתב המשנ"ב (סקל"ו) וז"ל ואף שהם דקים מ"מ לא הוי כמו כעבים יבשים דס"ז דהם יבשים מאד ואינם עשוים לאכילה ורק כוססין אותם לקינוח אבל אלו עשוים לאכילה, ויצא לו כן מהרבנו יונה דלקמן שכתב שהם כעבין (ראה שעה"צ סקל"א), וכן משמע מהמג"א (סקי"ט).נמצא שביאורו שאובליא"ש הוא דק רק לא נכסס לגמרי.נמצא שיש ג' ביאורים מהו אובליא"ש או שלש אותו עם ביצים (ולאבן העוזר שלש עם הרבה ביצים או תבלינים וכו') או שזה רקיקים דקים אך לא נכססים לגמרי או שלשין עם ביצים ונותנם בב' ברזלים.מהו נילי"שא. רבנו יונה (שם) כתב וז"ל רקיקין דקין ונקראין בלעז ניבלא"ש ומפני שבלילתן מתחלה רכה וכו' משמע שבלילתו רכה ודקה לכן מברך מזונות ויש קביעות. אולם כתב (כז. ד"ה ואי קבע) כתב וכו' אבל באלו הרקיקין הדקין ביותר שעושין בשני ברזלים ונקראין נובליא"ש אין הקביעות שלהם קביעות ואינו מברך אלא בורא מיני מזונות שאין קביעות בזה אכילה לעולם.נמצא שיש ב' סוגים של נילי"ש אם הוא דק מעצמו ולא ע"י ברזלים יש קביעות ואם הוא נעשה ע"י ב' ברזלים אין קביעות.ב. והמרדכי (רמז קלז) סתר עצמו (מרמז קכ). [וראיתי שהתקשה בחדושי אנשי שם (אות ג) דהרי (רמז קכ) הסתפק אם לברך עליו המוציא, ואילו הכא (רמז קלז) כתב בסתם ניל"ש (דהיינו שהם מזונות ויש עליהם קביעות סעודה כמו שהגמ' כתבה) וכתב די"ל דהתם (רמז קכ) הוי בלי דבש ואילו הכא (רמז קלז) כתב דעם דבש הם, וכתב עוד י"ל דהתם (רמז קכ) נילו"ש דקות ורכים, ונילו"ש דהכא (רמז קלז) לא הוי רכים (א"כ הוי רק דקים) וצ"ל כן דהרי ר"מ כתב דלחמניות הוי ק"ו (מפת הב"ב דמה פהב"ב לא חשיב דבר הבא מחמת הסעודה אף שכשקובע סעודה מברך המוציא כ"ש נילי"ש שהן לחמניות דקות), והשתא מה ק"ו איכא הא גם בנילו"ש אם קבע סעודה מברך המוציא, אלא ודאי כדפרשית (דהכא הם דקים ולא רכין ולכן ה"א דלא יברך בסעודה כיון דלא רכין קמ"ל ק"ו) עכ"ל.נמצא שיש ב' סוגי ניליש א. שזה בלילה רכה יותר מידי ולש אותה עם דבש ובזה יש קביעות (וצ"ע מה החילוק ואולי כיון שהדבש סמיך זה נעשה קצת יותר עב) ומה שכתב להסתפק זה בלי דבש. ב. אם זה רכים מאוד וגם דקים אין קביעות ואילו אם זה רק דק ולא רך בזה יש קביעות.וכן הט"ז (סק"ט) וכתב בשם ספר עמק הברכה ושכן פירש הב"ח שזהו נאלסינק"י דהוא קמח ומים מעורבים בקדירה כמו דייסא ושופכים אותם על עלי ירקות ואופים אותם בתנור (והוא חביתות עבות כעין בלינצ'עס) ושמה שכתב המרדכי ניליש וסותר דבריו ותרץ דהם ב' סוגי ניליש (כמבואר לעיל) וכו', ועוד כתב בשמם שהנילי"ש שהוא מין דק ביותר והוא ואפלטיקס (כמו עלי ופלים והסביר שעה"צ ס"ק לו שלוקחים סולת ובלילתה גם כן רכה מאד, ונוטל בכף מאותה כלי שהעיסה בתוכו ושופך אותה בדפוס של ברזל שקורין פורב"ן, ויש למעלה עוד ברזל אחר כמוהו, והעיסה נשפך בין שני הברזלין, וכשמהדק ברזל בברזל יחד [כעין צבת] ואותו הרקיק הוא בתוך, אז נאפה מיד על הברזל שהוא חם מאד, ואלו אין להם תורת לחם כלל, הואיל ונתפשטו כל כך דק דק) שעושים אותו בב' ברזלים לכ"ע לא מהני קביעות סעודה.נמצא שדעת עמק הברכה שאע"פ שהעיסה כמו דיסה מ"מ שופכים אותה ויש עליה קביעות שהיא נלס' , אבל אם עושים אותה בדפוס אין קביעות כיון שאין עליו תורת לחם כלל וטעמו כיון שנתפשט כל כך דק דק.והט"ז חלק עליו וז"ל והוא תמוה בעיני דא"כ לא נודע איזה מקרי דק ואיזה הוי דק שבדקות אלא נראה דר"י הזקן לא אמר כן לענין להלכה למעשה כמש"ל אלא דהרא"ש והטור לא מספקא להו וס"ל גם הלכה למעשה במיני נילוש שהן דקין ובלילתן רכים דמברך עלייהו במ"מ ואם קבע עלייהו מברך המוציא ומ"מ להלכה כיון דר"ש ור"י היו מסתפקים וכ"כ התוס' עוד בפר' כ"מ גבי כובא דארעא שהיה נוהג ר"מ לאכול גם בפורים דוקא תוך הסעודה מפני הספק אם מהני ביה קביעות בפ"ע לברך המוציא, ע"כ אין לקבוע עליהם סעודה ולברך המוציא בכל מינים שבלילתן רכה והם דקים אבל המין שקורין נאלסינק"י שזכרנו מהני להם קביעות לברך המוציא דהא אינם דקים כלל.נמצא מסקנתו שהנאלסינק'י יש קביעות כיון שלא דקים אבל הנילי"ש כיון שבלילתן רכה והוא דק אין קביעות ודלא כהשו"ע.והמג"א (ס"ק כ) כגון אותן שקורין ברוסי' נאלסינק"י [של"ה שער האותיות קדושה כלל ב' אות ג'], אבל אם אינם רכים כ"כ מברך המוצי' כמ"ש סעי' יד (כן הגיה פמ"ג) בהג"ה. והשל"ה (שם) כתב דבלילה רכה היינו שמרוב רכות העיסה אי אפשר להחזיקה ביד אלא שופכין אותה.נמצא דגם המג"א סובר כעמק הברכה דנילי"ש הוי נאלסינקי שהוא רך, וכ"כ בה"ט (ס"ק טז). וכ"כ המשנ"ב (סקל"ז) וכתב (סקל"ח) שבוואפ' אין קביעות.ולסיכום האחרונים נמצא שהמשנ"ב כמו עמק הברכה וכ"כ הב"ח והמג"א והשל"ה, והעטרת צבי (סקט"ו), ואליה זוטא (סקי"ב) והמגן גיבורים (סקכ"ו-ז).ולדעת הט"ז נלסינק'י אם קבע יש קביעות סעודה, ונילי"ש אין חילוק בין אם נעשה עם ב' ברזלים או לא כיון שבלילתן רכה והם דקים אין לקבוע עליהם סעודה ולברך המוציא.הטעמים שמברך על נילי"ש מזונותא. מרבנו יונה (ל.) משמע שעיקר הקפידא הוא מחמת שהבלילה רכה, וכן משמע בנימוק"י (מב.), והרשב"א (לח.) בדעת התוס'.וכן משמע במג"א (ס"ק כ) ובמשנ"ב (סקל"ז-ח). וכן מתבאר מהעטרת צבי.וכן משמע שדעת הט"ז (שם) שהרי ביאר שנילס' יש קביעות כי לא עב משא